סוללה מרשימה של מבקרי אופנה ומעצבים ותיקים וצעירים נחתה במחוז קורנוול הציורי באנגליה לסופשבוע של חגיגת אופנה, וסיפקה ראיונות מרתקים ותצוגות מגניבות. מגפי "האנטר" היו קוד הלבוש מפאת הגשם, אבל אף אחד לא ביטל ולא קבל על תנאי השטח בפסטיבל הקמפינג המקסים פורט אליוט.
למרות הגשם, לא שמעתי מאחוריי ומצדדיי תלונות או מענות ונראה שבאי הפסטיבל ניחנו במזג נוח במיוחד. כשסיפרנו שהגענו מישראל (אטרקציה!) כולם התנצלו על מזג האוויר ואמרו שלא תמיד זה כך.
אבל הגשם, הבוץ או שירותי השדה לא הצליחו לקלקל את התרוממות הרוח שלי. הרי אני מקשיבה לאלכסנדר פורי, שהוציא ספר על דיור והוא שופע ידע כמו רימון מתפקע; לכובען סטיבן ג'ונס, שעובד עם מעצבי הוט קוטור וגילם בהתנהגותו את הג'נטלמן המושלם; לדיים זנדרה רודס ורודת השיער, מעצבת טקסטיל שבשיא תהילתה עיצבה בגדים לפרדי מרקורי מ"קווין", לביאנקה ג'אגר ולשתי דיאנות מפורסמות (הנסיכה דיאנה והזמרת דיאנה רוס), ועוד עלו ובאו מעצבים צעירים שהספיקו בזמן קצר להטביע חותם בתעשייה.
מתחם האופנה היה חלק מזערי בפסטיבל המאוד מקומי־אנגלי, שכלל גם אוהלי הרצאות, יוגה, הדגמות בישול, הקראות שירה, הופעות, סדנאות עבודת־יד ומיומנויות הישרדות בשטח.
דברים שרואים משם: In ו-Out בפסטיבל
In
המאכל האופנתי: אבוקדו על טוסט.
מגפי גומי. מגפי האנטר, מגפי מעצבים (ברברי, למשל)
איפור פנים. בעיקר שובלים דחוסים של נצנצים בזהב וורוד, על פני הלחי, גשר האף או העיניים.
קישוטי ראש. קשתות שעליהן מודבקים פונפונים גדולים מסדנת הילדים.
ילדים. יחפים בבוץ או עם מעיל סמלי, לא אחת במכנסיים קצרים, מדלגים או מבוססים בשלוליות, אף אחד לא גוער בהם וגם הם לא מנג'סים להורים.
חוש הומור. האקססורי הכי חשוב של האנגלי: סוחטים צחוק, חיוך או לפחות גיחוך בהתחלה, באמצע ולקראת סיום הריאיון.
Out
טלפונים ניידים. אף אחד כמעט לא מסתובב איתם. בטח שלא ילדים.
מטריות. רק קומץ הסתובב עם מטרייה, השאר לבשו משהו נגד מים.
מעילי פוך. לפי לוח השנה זאת עונת הקיץ, אז רק מעילי גשם וז'קטים קלים, בלי קשר לקור.
פוזה. עורכת האירוע שרה מוואר, הבלוגרית הנחשבת סוזי באבל וכל המעצבים המשתתפים, כולם נגישים, לבביים ולא טורחים לתעד כל פיפס.
מי הגיעו לפסטיבל?
מחלקת האופנה של הפסטיבל היא הבייבי של שרה מוואר עיתונאית ותיקה ומבקרת אופנה (כרגע ב-vogue.com) ושגרירה של המועצה הבריטית לקידום כשרונות צעירים. בתוכנית השנה היא בחרה במעצבים חדשים ועולים. הנה כמה מהבולטים:
סטפן ג'ונס
- אחד משני הכובענים הכי מפורסמים באנגליה (האחר הוא פיליפ טרייסי).
- אחרי 40 שנה במקצוע, הוא תמיד חרד כשהוא מוציא כובע מהקופסה בנוכחות המעצב שהזמין אותו. איך הוא מתגבר על זה? "אני נותן למעצב שהות להגיב עליו. זה כמו משא ומתן".
- ג'ונס שאל את המעצבת של קום דה גרסון למה היא רוצה לעבוד איתו, כשיש כובענים ביפן. "רציתי שיכין אותם ג'נטלמן אנגלי", ענתה.
- מה זה כובע בשבילך? "זאת התחפושת של מי שאתה רוצה להיות, לא מי שאתה".
זנדרה רודס
- מעצבת ותיקה ומוערכת באנגליה, בעלת שני תוארי כבוד מהמלכה, שידועה במראה האולטרה־צבעוני שלה.
- הפכה את הפאנק לאופנה גבוהה (לפני ורסאצ'ה!).
- ייסדה את מוזיאון הטקסטיל בלונדון.
- כל ההדפסים המקוריים שלה נעשים בעבודת יד בסטודיו הצמוד למוזיאון.
- היא ישנה עם מייק־אפ וטוענת שאם את צובעת את השיער אי־אפשר לדעת בת כמה את.
- בית ולנטינו קנה ממנה לאחרונה הדפסים כבסיס לקולקציית ריזורט.
- לבשה אוברול עם הדפס שפתונים בעיצובה, סיכה בגודל חצי ראש, מחרוזת וחגורה.
ריצ'רד קווין
- בוגר תואר שני בעיצוב אופנה בסנטרל סיינט מרטינס (CSM).
- מגנה את הנוהג שלפיו סלבס מקבלים בגדים בחינם. "הם אמורים לתמוך בנו ולא להפך", אמר ורמז לביונסה, שפנתה אליו לקבל בגד שמצא חן בעיניה.
- הקים סטודיו להדפסה על בד שמציע שירותים מוזלים לסטודנטים.
- הוא בונה בעצמו חפצים לסטודיו, כמו שולחן גזירה.
- "איך יצאת כזה (מוצלח)?", נשאל. "כנראה בגלל שאני אחד מחמישה ילדים ואבא שלי בעל עסק לפיגומים וראיתי איך הוא עובד עם עצים".
אשיש גופטא
- מעצב הודי, חי בלונדון.
- טוען שחזה את ניצחון טראמפ בגלל עליית הלאומנות בעולם.
- מתנגד, כמו רבים בענף, לברקזיט.
- שולח מסרים חיוביים באמצעות חולצות פאייטים עם כיתובים כמו "היה עדין ונדיב ככל האפשר".
- דוגל בהעסקה הוגנת, מחזיק מתפרות עם עובדים קבועים בהודו, שם רקמת פאייטים נחשבת עבודה גברית
והנה עוד קצת טעימות מהפסטיבל:
