איסלנד, האי הצפוני המרוחק ששמו נקשר בתודעה לפנטזיה של שקט, נופים מרהיבים, צפייה בזוהר הצפוני (והזמרת ביורק), יהפוך בקרוב לנגיש הרבה יותר לישראלים. חברת הלואו-קוסט האיסלנדית WOW AIR עתידה להפעיל, החל מספטמבר, קו טיסה ישיר מנתב"ג לרייקיאוויק הבירה.
באיסלנד, ששטחה גדול פי כחמישה משטח מדינת ישראל, חיים בסך הכל כ-330,000 אלף תושבים, אך מספר התיירים באי עולה בהדרגה, ועל פי הערכה, יחצה עד סוף 2017 את רף 2 מיליון התיירים בשנה. הנסיקה במספר התיירים, שהפכו בשנים האחרונות לנתח משמעותי בהכנסות המדינה ותושביה, החלה ב-2010 עם תום המשבר הכלכלי הקשה שממנו סבלה איסלנד ב-2008. השמועה על "ארץ הקרח והאש", שלא רק מטיבי לכת יכולים ליהנות בה, פשטה מפה לאוזן, ובשנים האחרונות חל גידול גם במספר התיירים הישראלים המבקרים באי.
אבל בניגוד לתדמיתה, איסלנד היא לא רק טבע, קרחונים וטבילה במעיינות חמים. יש בה גם אדריכלות מעניינת, שמבחר ממנה מוצג כאן – שישה מבנים המהווים תצוגת תכלית של האדריכלות וההנדסה המקומית. מבנים שהמשותף להם, גם ב-2017, הוא השימוש בחומרים בסיסיים: בטון, פלדה וזכוכית.
בריכת השחייה של הופסוס
מיקום: הכפר הופסוס, צפון-מערב איסלנד. אדריכלים: BASALT Architects, איסלנד
בהתחשב במזג האוויר הצונן, לא נשמע סביר שאחד מפרטי הלבוש השימושיים באי הוא בגד ים. אך הפעילות הגיאותרמית המוגברת במרבית שטחי המדינה (הנובעת מהאיפיון הגיאולוגי הייחודי של איסלנד) מנוצלת לא רק להפעלת תחנות כוח ירוקות, המשתמשות בקיטור מלב האדמה, אלא גם בעשרות בריכות ציבוריות ופרטיות שמימיהן מגיעים ממעיינות חמים מתחת לפני הקרקע.
אחת הבריכות הייחודיות ביותר היא בריכת השחייה הציבורית בכפר הופסוס, כפר דייגים וותיק וקטן, המונה פחות מ-200 תושבים. משרד האדריכלים המקומי BASALT, המתמחה בתכנון אתרים עם בריכות תרמיות (המפורסם בהם הוא הלגונה הכחולה), תכנן לתושבי הכפר ב-2010 בריכת שחייה מרכזית ושתי בריכות ג'קוזי, המחוממות באופן טבעי.
הבריכה סמוכה לקצה מצוק המשקיף לאוקיינוס האטלנטי, והשוחים בה זוכים לחוויית שחייה ייחודית של בריכת אינסוף (Infinity Pool). הבריכה והג'קוזי אינם מקורים והתאורה בהם צומצמה, כדי שהשחיינים ייהנו - באור הקלוש של החורף ובשעות הלילה של הקיץ - מאור הכוכבים ומאור הזוהר הצפוני, הנראה כאן.
כדי להגן על השוחים מרוחות הצפון המקפיאות, נחפרו הבריכות במדרון, ולכן הן מוגנות מרוח באופן טבעי. גם מבנה המלתחות והשירות, העשוי בטון חשוף, מסייע בהגנה מהרוח. החזיתות ופתחי האור של מבנה הבטון עשויים זכוכית תעשייתית מעורפלת מאוד, המאפשרת כניסת אור טבעי למלתחות מבלי להפר את צנעת המתלבשים והמתקלחים. חללי הבריכה מרוצפים באבנים שלוקטו מהסביבה הקרובה וסותתו בעבודת יד.
מלון היוקרה "איון" - Ion Adventure Hotel
מיקום: מורדות ההר הנגיל, 40 ק"מ מרייקיאוויק. אדריכלים: Minarc, קליפורניה
שגשוג התיירות חולל ברחבי איסלנד גל של הקמת בתי מלון לקהל אמיד ומפונק במיוחד, וכזהו מלון היוקרה "איון", סמוך לפארק הלאומי "ת'ינגווטליר" (pingvellir) שבו ניתן לחזות במפגש של הלוחות הטקטוניים הצפון-אמריקאי והאירו-אסיאתי.
המלון נבנה על חורבות מגורי צוות העובדים של תחנת כוח גיאותרמית סמוכה. המבנה שופץ ביסודיות, ונבנה במסגרתו אגף חדש על סדרה של עמודי בטון דקים, המדמים מקלות החודרים לקרקע בזוויות שונות. תחת העמודים נבנתה בריכה מחוממת באמצעים גיאותרמיים. המבנה שמעל הבריכה משמש כקירוי לשחיינים, ואדי המים החמים העולים ממנה אמורים ליצור אשליה של מבנה מרחף, הבנוי על ענן.
במלון 45 חדרי יוקרה, ועיצוב הפנים הקפדני מגלה רגישות סביבתית לצד תכנון חסכוני: שימוש בחומרים חדשניים וממוחזרים (הכיורים, לדוגמה, עשויים מצמיגי גומי); ניצול של מי המעיינות החמים במקלחות; חלונות גדולים במיוחד, כמו במבנים רבים באי, לטובת כניסה מרבית של אור טבעי; והסכמי סחר הוגן עם חקלאי הסביבה, המספקים למלון את חומרי הגלם לבישול ואת מצרכי המזון.
אך בכל אלה יש גם Green Wash – מירוק מצפון על בסיס אקולוגי. מוטב היה שמלון כזה לא היה ניצב בודד בלב הטבע, סמוך לפארק מורשת עולמי, באופן שמספק לתיירים אמידים הזדמנות לדלג מעל השירותים ומקומות הלינה שמציעים תושבי הכפרים המקומיים.
בית הספר התיכון של מוספלסבאיר
מיקום: העיירה מוספלסבאיר, 17 ק"מ מרייקיאוויק. אדריכלים: A2F, גרמניה-איסלנד
בעיירה מוספלסבאיר, הסמוכה לבירה, מתגוררים כ- 9,000 תושבים, ובית הספר התיכון המקומי, שבנייתו הושלמה ב-2014, יכול לאכלס עד 500 תלמידים. התיכון הוקם על מגרש סמוך לכביש מספר 1, הכביש הראשי באיסלנד, באופן שמביא בחשבון את הסכנות ומפגעי הרעש שצפויים לתלמידי המוסד מהתנועה הסואנת.
תלולית עפר, שאותה עיצבו אדריכל נוף ומהנדס אקוסטיקה, נערמה כחיץ בין מגרש בית הספר לכביש הראשי. בית הספר, המורכב משני מבנים עיקריים המחוברים בחלל מקשר, מוקם אנכית לכביש, וכך הצטמצם שטח החזיתות הפונות למקור הרעש והסכנה. בחזיתות האלה נבנו קירות בטון מאסיביים – באחת מהן נותר הקיר חשוף, ואילו בשנייה הוא נוצל לטובת קירוי המבנה, ויצירה של רמפה ומדשאה שעליה יכולים התלמידים לטפס ולשחק.
בית הספר, ששטחו כ-4,100 מטרים רבועים, הוא בן שלוש קומות. קומת הקרקע נחלקת בין משרדי ההנהלה לחללי מחלקת האמנות של בית הספר, שמוקמו כך שגם החצר תוכל לשמש ליצירה. חמש המחלקות הנוספות פזורות בין שני המבנים ובכל הקומות.
בהתאמה לתפישה החינוכית, הדוגלת בהעצמת האינדיבידואליזם של התלמידים, תוכננו כיתות לימוד משלושה סוגים: חללי לימוד פתוחים (אופן ספייס), חללי לימוד קטנים ואישיים, וכיתות מסורתיות.
על פי חוק הבנייה האיסלנדי, כל מבנה ציבורי חדש חייב להשקיע 1% מתקציב הפרויקט לרכישת עבודות אמנות שיוצגו בו. מתכנני בית הספר שילבו, כבר בשלב התכנון, אמנית מקומית, שיצרה בליווי מהנדס האקוסטיקה עבודות מחומרים סופגי רעש, שמוקמו בבית הספר בהתאם לצורך האקוסטי. החללים הציבוריים חופו בעץ, המנטרל את תחושת הקרירות של הבטון, וסופג רעש. החלונות הגדולים מאפשרים חדירת אור טבעי רב לכיתות הלימוד, וחוסכים כך באנרגיה.
הארפה (Harpa): אולם קונצרטים וכנסים
מיקום: מרכז רייקיאוויק. אדריכלים: הנינג לארסן מדנמרק בשיתוף האמן הדני-איסלנדי אולאפור אליאסון
בנייתו של אולם הקונצרטים והכנסים המרשים החלה ב-2007, והוא תוכנן להיות המרכז התרבותי הגדול ביותר בבירה האיסלנדית. המשבר הכלכלי הקשה, שפרץ כעבור זמן קצר, עצר את הבנייה עד שהממשלה החליטה לממן את השלמת הפרויקט, שעלותו הסתכמה בכ-164 מיליון אירו. במשך שנות המשבר הכלכלי, ועד גמר הבנייה ב-2011, היה ההארפה אתר הבנייה היחיד שפעל באיסלנד.
את המבנה רחב-הידיים (שטחו כ-28 אלף מטרים רבועים) תכנן האדריכל הדני הנינג לארסן (הוא מת כשנתיים לאחר השלמת הפרויקט), בשיתוף האמן הדני-איסלנדי המוערך אולאפור אליאסון, המתמחה ביצירת מיצבי זכוכית היוצרים אשליות אופטיות צבעוניות (עבודה כזו מקדמת את פני הבאים למוזיאון ישראל בירושלים).
שיתוף הפעולה העיקרי בין לארסן ואולאפור בא לידי ביטוי בחזית הזכוכית המרשימה, שגובהה 41 מטרים. החזית, ששואבת את צורתה מגבישי הבזלת הרבים הפזורים באי הצפוני, עשויה מודולים של פלדה וזכוכית (הנקראים Quasi-Bricks - "כמו לבנים") בצורות נפחיות בעלות 12 צלעות. יותר מ-1,000 גבישים כאלה מרכיבים את החזית ומטילים על הסביבה השתקפויות צבעוניות המשתנות עם מזג האוויר, שעת היום וזווית המבט.
חדירת האור לחללי הפנים יוצרת קסם נוסף: בתוך המבנה, נשברות קרני השמש החודרות את החזית הייחודית, לאינספור כיוונים, ובסיוע תקרת מראות, החתוכות בצורות גאומטריות בנות חמש ושש צלעות, נוצר אפקט מרשים של קתדרלה מודרנית.
ארבעה אולמות לשימושים שונים יש במבנה, שתוכנן להיות יצירת אמנות בפני עצמו, וניתן להכיל בהם, בו-בזמן, קהל צופים שגודלו כ-1% מתושבי איסלנד.
שני גשרים להולכי רגל ורוכבי אופניים
מיקום: פארק גיארסנאף (Geirsnef), רייקיאוויק. אדריכלים: Teiknistofan Tröð, איסלנד
מקורו של נהר Elliðaár ברכסי ההרים הוולקניים, הסמוכים לרייקיאוויק. הוא עובר במרכז הבירה ונשפך לים סמוך לנמל תעשייתי. ב-2013 הושלמה בנייתם של שני גשרים תלויים, למעבר הולכי רגל ורוכבי אופניים, מעל שני אשדים אליהם מתפצל הזרם המרכזי.
הגשרים, שתוכננו במשרד אדריכלים איסלנדי וותיק, מרוחקים כמה עשרות מטרים זה מזה, ומאפשרים מעבר נוח למבקרי הפארק, כמו גם עמדה אסטרטגית לדייגי הסלמון. למרות העובדה ששני הגשרים זהים זה לזה בצורתם ובגודלם, הצליחו המתכננים לגרום לכך שייראו שונים, בזכות הצבתם זה מול זה כבמראה.
סמכי הגשרים עשויים שלושה עמודי פלדה בגדלים שונים, המתחברים מעל מרכז הגשר, ויוצרים צורת פירמידה שצלעותיה אינן שוות. מקודקוד הפירמידה נמתחים כבלי פלדה לבסיס הגשר, העשוי משטחי בטון חלולים, ובשני צדיו הותקנו מעקות פלדה. כדי להימנע מזיהום אור בשפך הנחל – אזור אקולוגי עשיר, המשמש כאמור גם לדיג – הותקנה בגשרים מערכת תאורה הניתנת לוויסות.
כנסיית הדלגרים (Hallgrímskirkja)
מיקום: מרכז רייקיאווייק. אדריכל: גיד'יון סמיאלסון (Guðjón Samuelsson)
אי אפשר לערוך רשימה של המבנים המרשימים באיסלנד מבלי לכלול בה את מבנה כנסיית הדלגרים האייקוני, שהפך באופן לא רשמי לסמלה של העיר. ב-1929 ערך הפרלמנט האיסלנדי תחרות אדריכלים לעיצוב הכנסייה החדשה ברייקיאווייק, שהיתה אז עיירה קטנה. הכנסייה נודעה לשמש כבית תפילה וגם כמבנה הנצחה לכומר הדלגרימיר פייטירסון (Hallgrímur Pétursson) , מגדולי משוררי איסלנד, שחי במאה ה-17 וכתב מזמורי דת רבים.
האדריכלים נדרשו להגיש הצעות למבנה שיכול להכיל 1,200 מתפללים, עם מגדל גבוה שעליו יותקנו משדרי רדיו. לאתר הכנסייה נבחרה אחת מהגבעות הגבוהות בעיר, ואת הכנסייה נבחר לתכנן האדריכל האיסלנדי גיד'יון סמיאלסון, מודרניסט, שהיה "אדריכל המדינה", והקים כמה מהמבנים החשובים במדינה באותה תקופה (בניין אוניברסיטת איסלנד, התיאטרון הלאומי ועוד). ב-1937 הוגשו תוכניות העיצוב הסופיות של הכנסייה, ובנייתה הושלמה 41 שנים לאחר שהחלה, ו-36 שנים לאחר מותו של סמיאלסון.
כיום, כנסיית הדלגרים היא הגדולה במדינה, ומגדל הפעמון הניצב בחזיתה, ומתנשא לגובה של 74.5 מטרים, הוא המבנה השני בגובהו באיסלנד. שורה של עמודי בטון מחורצים, הניצבים בסימטריה משני צידי מגדל הפעמון, יוצרים את צורתו הייחודית והמזוהה של המבנה. עמודי הבטון משושים, ואופן הצבתם מסמל את ההרים, הקרחונים ועמודי הבזלת הנפוצים באי.
המבקרים יכולים לטפס לראש המגדל ולהביט בנוף הנשקף ממנו, אך פנים הכנסייה צנוע מהמצופה, ועלול לאכזב בהשוואה לחזית המקורית. צניעות זו מאפיינת כנסיות לותרניות הנפוצות במדינות הנורדיות. עם זאת, חובבי הז'אנר בוודאי יתלהבו מאחד העוגבים הגדולים והמרשימים הפועלים בעולם, שאליו נוהרים מוזיקאים (כפי שמבטיחים אנשי הכנסייה) כדי לנגן עליו ולהקליט קטעים לאלבומיהם.
-----------------------------------------
ובדנמרק: לחצו על התמונה לביקור בבונקר שהפך למוזיאון מכוסה בחול
