"עוד כמה זמן יש?": כך תתמודדו עם מה שנשאר מהחופש הגדול

עוד עשרה ימים למנייאק.

למה ככה? כולה עוד עשרה ימים, עברתם כבר כל כך הרבה ועשיתם את זה כמו גדולים.

אם אתם לא בדרך לנתב"ג ונגמר לכם ה- (מחק את המיותר)

• כסף
• סבלנות
• רעיונות
• יצירתיות
• מצבור הסבתות והסבים באזור
  

הנה כמה רעיונות איך לייצר לימונענע גרוסה עם קרח מהלימונים של הרבעון האחרון של החופש הגדול:

1. חשיבה חיובית

עשרה ימים נראים המון זמן כשאנחנו מסתכלים על התקופה כמשהו מעייף שדורש מאמץ והסנריו שיש לנו בראש הוא משפטים מתעופפים באוויר של "אמא, משעמם לי", "אוף, מה עושים". שנו את המצב התודעתי הזה. זה לגמרי בידיים שלכם וזה דורש אימון. אני אסביר: ידוע מחקרית שהשלילי עולה בתודעה מהר יותר פי שתיים מהחיובי. זה אומר שהרבה יותר קל לנו למצוא דברים שלילייים בסיטואציות מאשר את הדברים החיוביים. זה די מצחיק כשחושבים על כך שרובנו שואפים לאושר, אבל בעצם מכורים לשלילי. איך משנים את זה? תהיו מודעים לחיובי. למשל, במקום להתחיל משפטים ב"אין לי כוח..." או "איך לא בא לי..." או "מה הייתי נותנת עכשיו..." תסתכלו על מה שעכשיו קורה ותנטרו את החיובי שבו. ויש. רק תהיו עקביים.

2. אל תהיו ציניים כלפי הטיפ הראשון

תפסתי אתכם. "מה היא עכשיו מקשקשת? למי יש כוח עכשיו לחיובי, שלילי..." אלה גורמים מעכבים. התכונות שלנו שמשאירות אותנו באותו אזור הנוחות המוכר - שאותו, אגב, ניתן לזהות בקלות כי הוא אזור רוטן, מקטר, מקבע מחשבתית ולא מאפשר לנו להתקדם. הוא שאמרתי, שואפים לאושר ומכורים לשלילי. חוץ מזה מה אכפת לכם לנסות?

3. תאמו ציפיות עם הילדים

יש לכם שבועיים יחד. שבו ותכננו את הזמן. כל אחד יגיד מה הדבר (הריאלי, בבקשה) שהוא רוצה להספיק לעשות עד סוף החופש. לצד הדברים האינדיווידואליים או החברתיים שיעלו דאגו שכל אחד יגיד גם משהו משפחתי משותף. תיאום ציפיות כזה מרגיע את המתח הנובע מהשאלה "מה נעשה?" ומצמצם את הפער בין הציפיות למציאות כשהוא מכניס אותה אל תוך מסגרת ברורה יותר.

4. תרשו לעצמכם להתנתק

"תקופת המלפפונים" בשיאה. חצי מדינה בפגרה פיזית ומנטלית. זה הזמן שלכם לבלות יחד ללא ייסורי המצפון על "הזנחת העבודה" ועל הצורך לעשות משהו "מועיל". כשאתם מתנתקים מהצורך להיות במקום אחר, אתם נמצאים בכאן ועכשיו. והכאן ועכשיו הוא אחד עם השני.

5. תעזרו להם ללמוד להשתעמם

לדעת לשהות בשיעמום זו מיומנות נפלאה ומחזקת. אנחנו חיים בעולם מלא גירויים וסף השיעמום של הילדים החיים בו הוא כל כך נמוך, שהם מתקשים להתמודד עם מצבי שעמום - מצבים בהם אין שום גירוי חיצוני המעסיק אותם. וכשילד משתעמם הוא מתחיל לצעוק ולהיות מתוסכל ואנחנו ממהרים למצוא לו פיתרון חיצוני שיספק אותו. זה עלול לגרום לו בטעות לחשוב ששיעמום זה דבר בלתי נסבל ושלהטריד מישהו סמכותי שיעשה משהו בנידון זה הפיתרון. זו בעיה שיש לה השלכות על חייהם הבוגרים, כשהם יגלו שהשיטה הזו לא מתקבלת באהדה על ידי הסביבה - ובעיקר לא על ידי הממונים עליהם במקומות עבודה, משום שהיא מעודדת חוסר מוטיבציה, חוסר ביצירתיות ויוזמה. בין עובד שצריך ש"יאכילו אותו בכפית" לזה היוזמתי, תמיד תהיה עדיפות לאחרון. אפשרו להם מעכשיו להתנסות בשעמום ולמצוא פיתרונות משלהם להמלט ממנו בדיוק כמו שידרשו מהם לעשות בחייהם הבוגרים.

6. עשו דברים שאינם חלק משגרת היומיום של הלימודים והעבודה

למשל, קומו מוקדם ולכו לראות את הזריחה, סעו באמצע השבוע לטיול בצפון, שיכבו בלילה על החול שעל שפת הים ומפו את הכוכבים (יש אפליקציה כזאת). תצחקו המון! זה מייצר נוגדי חרדה טבעיים, דברו הרבה - זה עוזר להכיר יותר טוב אחד את השני. תחבקו הרבה - זה משחרר אוקסיטוצין, או בשמו היותר שיווקי הורמון האהבה. ותקשיבו להם, כי הקשבה מפתחת את התקשורת הבלתי אמצעית, האינטואיטיבית.

אם אתם עדיין מהססים, אגלה לכם סוד: המשאב הכי יקר לילד זה הזמן של ההורה שלו ואת זה תוכלו להעניק לו בשפע בזמן הזה. ועוד משהו ממש חשוב שכדאי שתזכרו - הילדות זו התקופה הכי קצרה במעגל החיים בה נכיר את ילדינו כילדים. רוב החיים תכירו אותם כבוגרים, תהנו ממנה.