שני רינג וחגי סוויסה הם זוג מעצבים צעירים, באמצע שנות ה-30, הורים לנבו (כמעט בן שלוש) ולתינוקת שזה עתה באה לעולם (הריאיון איתם נערך ממש לפני הלידה). שני היא מעצבת פנים עצמאית (סטודיו desiring) וחגי עוסק בפרסום בווידאו (סטודיו Yawaradi). מאז הריונה הראשון של שני הם גרים בדירה שכורה בת 100 מטרים רבועים ברחוב בלפור בלב תל אביב. למרות חוסר יכולתם לעשות בה שינויים של ממש, וחוסר נכונותם של בעלי הבית להשקיע בשיפוץ כלשהו, הם הפכו אותה לבית אישי ומעוצב לטעמם, כזה שמשקף אותם כמשפחה ובסגנון המזוהה עם עבודותיה של שני.
היא עשתה תואר ראשון בספרות, כשהחליטה לשנות כיוון. "הבנתי שאני רוצה ללמוד עיצוב פנים", היא מספרת, "אבל לא רציתי להתחיל שוב ללמוד לתואר, אז הלכתי לקורס בלימודי המשך של הטכניון, שנמשך ארבעה סמסטרים ובסופו מקבלים תעודה. יצאתי מאוד מאוכזבת מהקורס; את המקצוע למדתי באמת רק במשרדו של גד הלפרין".
לסטודיו של המעצב הוותיק היא הגיעה כמנהלת משרד, אך די מהר השתלבה גם כמעצבת. שם, היא מספרת, "למדתי איך לתכנן ולהפיק פרויקט וגם ואיך לנהל עסק, וכשעזבתי הרגשתי שיש לי מספיק ידע וביטחון עצמי להיות עצמאית". הפריצה, לדבריה, הגיעה לאחר שקנתה דירה קטנטונת, 35 מטרים רבועים, ברחוב העלייה בדרום תל אביב. "שיפצתי את הדירה ועברתי לגור ולעבוד בה. היא התפרסמה בכמה מגזינים, ומשם הגיעו הלקוחות".
את חגי פגשה באתר דייטים ("כתבתי שאני מחפשת מעצב - ואחרי שנתיים הוא הגיע. אני הייתי הדייט הראשון שלו"). הם גרו בדירתה הקטנטונת של רינג, וכעבור פחות משנה התחתנו. כשהייתה בחודש השביעי להריונה החליטו להשתדרג, ועברו לדירה הנוכחית, כי חבר שלהם בדיוק פינה אותה. היא ממוקמת בקומה השנייה של בניין ישן משנות ה-20 של המאה הקודמת, בניין שמעולם לא עבר שיפוץ.
הול, מסדרון וחדרים
זו הייתה דירת שני חדרים, כמו שבנו פעם: הול כניסה גדול, חללים מרווחים מופרדים בדלתות עץ מזוגגות, מרפסת לכל חדר, תקרות גבוהות ורצפת סומסום בהירה. כשנכנסו לדירה, אחת המרפסות כבר נסגרה והפכה לחצי חדר מחובר לסלון, אך שאר החלוקה נשארה כמו במקור: מצד אחד של המבואה כניסה לסלון גדול שבסופו חצי החדר, מצד שני מסדרון שלאורכו כניסות למטבח ומרפסת שירות, לשירותים ואמבטיה נפרדים ולחדר שינה גדול עם מרפסת שפונה לרחוב.
מי שקונה היום דירה חדשה יכול רק לחלום על חדרים מרווחים כמו פעם: לקבלנים זה לא כלכלי, והם לוקחים את המטראז' של דירת 2 חדרים ישנה ומחלקים אותו לשלושה ואפילו לארבעה חדרים. כאן, למרות מצבה הירוד של הדירה, איפשרו החללים המרכזיים גמישות בהתאם לגדילתה של המשפחה, ללא הזזה של קירות.
בהתחלה, המרפסת הסגורה שימשה כמשרדה של שני. כשנבו נולד הוא ישן לצדם בחדר השינה, והחדר המרווח איפשר להעמיד ספה גדולה בנישה עמוקה לצד הארון, מעין פינת הנקה. כשגדל מעט עבר הפעוט למרפסת הסגורה, המשרד יצא מהבית, ואת הנישה בחדר ההורים מילאה פינת עבודה.
התינוקת החדשה תגדל גם היא בדירה הזו, לפחות בינתיים: בני הזוג מתכוונים להישאר כאן לעת עתה.
הקירות תחילה
הדבר הראשון שעשתה רינג היה לטפל בקירות. "רציתי לתת אפיון ותיחום לחדרים, באמצעות צבע או טפט", היא מספרת. בני הזוג נתנו ביטוי לטעמם כמעצבים, ולחוויות שהם צוברים כמשפחה. כל מה שתלוי על הקירות הם "דברים אישיים שאני רוצה לשמור גלויים לעין: גלויות שקיבלנו, צילומים משפחתיים, מזכרות מטיולים ועבודות של חברים מעצבים - דברים שיקרים ללב, ולאו דווקא לכיס".
אחרי הקירות באו הרהיטים, ערב- רב של פריטים מעולמות שונים. תנאי של המשכירים לשוכרים היה להשאיר כמה רהיטים עתיקים ששייכים לדירה: שולחן אוכל כבד מעץ כהה, כוננית גדולה ומעוטרת, שתי ספריות ושולחן קטן. בני הזוג הביאו לכאן את הרהיטים מדירותיהם הקודמות והם נעלמו איכשהו במרחב, "אז דווקא לא היה לנו אכפת להשאיר את הרהיטים המקוריים של הדירה. הם השתלבו טוב באקלקטיות של החלל, מילאו אותו והוסיפו אופי".
קירות המבואה נצבעו בסגול, ואת הנישה הנמוכה בקיר הדגישה רינג באמצעות טפט צהבהב, והפכה אותה לפינת כניסה, שבה עומד השולחן העתיק של בעלת הבית ומראה תואמת מבית הוריה של שני. על הקיר ממול מסגרת של מראה, המשמשת בית לאוסף קופסאות הגפרורים של חגי, ועל קיר מול הדלת נתלו מגוון תמונות וחפצים שבכולם משולבים אלמנטים מוזהבים.
את שדרוג המטבח, השירותים והמקלחת אי-אפשר היה לפתור בהתערבות קוסמטית בלבד. לפיכך, עיקר המאמץ הופנה לחדרי השינה והסלון – החדר הגדול ביותר בבית. בעזרת צבע והעמדת רהיטים, הוגדרו בו שלושה אזורים שמתחברים לחלל ארוך אחד: פינת אוכל, סלון ואזור משחק.
פינת האוכל מוקמה על רקע קיר אפרפר. "זה הקיר הכי מונוכרומטי בבית", מסבירה שני, ומוסיפה: "זו לא האוריינטציה שלי, אני אוהבת לעשות שימוש בצבע, בדוגמאות ובשילובים בין ישן לחדש". על הקיר נשענת השידה העתיקה, שעליה תצוגה של פריטי וינטג', בהם מכונת כתיבה ישנה של אביה.
על הקיר סדרת צילומים מסרט ישן בשחור-לבן, לצד מקבץ צלחות קיר מאוירות מטיולים שונים. לשולחן האוכל הכבד של בעלת הבית ציוותה שני כיסאות עץ חדשים ומפה בהירה, שמקלילים אותו מעט. החלון מאחוריו משקיף אל הקיר הירוק של "בית שטראוס" המפורסם (טיפת חלב) במורד רחוב בלפור, וזו נקודת המבט המועדפת בבית. מצדו האחד של החלון משמשת נישה עם מדפי שיש מקוריים כספרייה, ומצדו השני מכונת פופקורן ישנה משוק הפשפשים ביפו, שהוסבה לבר משקאות קטן. מעליו מקבץ נוסף של תמונות וגלויות אישיות.
במרכז החלל פינת ישיבה עם ספה מ"איקאה" וכורסה ישנה, שרופדה מחדש בבד קורדרוי צבעוני. כאן הקירות הושארו לבנים. על קיר הטלוויזיה הארוך שממול ספריית עץ עם ויטרינת זכוכית, השייכת לבעלת הדירה. היא עמוסה ספרים, אוסף דיסקים משנות ה-90 ופריטי אספנות כמו רדיו ישן, סוס עץ מבית סבתא ומזכרות מירח הדבש. במרכז הקיר מזנון שעיצבו בני הזוג, ברוחם של רהיטי וינטג' משנות ה-50, ובו אוסף קופסאות פח. את הפינה משלימים כיסאות ישנים מקולנוע "מוגרבי", עליו השלום, ואת הקיר מקשטים מגינים שהגיעו מאנגליה, שם התגוררה שני בילדותה, לצד ציורי נוף תל אביביים בשחור-לבן, של ערן מנור.
בקצה הסלון אזור משחק, שמוביל לחדרו של נבו הקטן. פינה אחת שלו תחומה בבד צבעוני ובה אוהל בד, ובפינה השנייה שולחן יצירה עם שני כיסאות קטנים. "הסלון גדול וחדר הילדים קטן, אז עשינו לו מעין-הרחבה, וכשהדלתות פתוחות פינת המשחק הופכת לחלק מהחדר", מסבירה שני.
חדר הילדים נצבע בכחול בהיר ורוהט בצבעים רגועים: ספה אפורה, כוננית לבנה ומיטת ברזל שחורה של "איקאה", ששודרגה בכילה לבנה. מגע ידה של שני מתבטא בתוספות הצבעוניות: קופסאות אחסון מלבד בצורת טלוויזיות, שתפרה בעצמה, פיסת בד מאוירת המשמשת כתמונה מעל הספה, אוסף האותיות הצבעוני על הקיר מעל המיטה, ואוסף צעצועי פח שמוצג בכוננית הלבנה.
חדר ההורים המרווח נהנה משלושה כיווני אוויר וממרפסת פרטית עם נוף לרחוב בלפור המוצל. מיטת ברזל לבנה (שוב איקאה) שודרגה באמצעות ראש מיטה מרופד בגוונים של ורוד עתיק. מצדה האחד שולחן עבודה משמש כשידת לילה ושולחן איפור, ובצד השני שידת עץ עגולה עם מנורת לילה על בסיס גלובוס ישן.
כוננית עץ נוספת משמשת כאן כארון בגדים, בנוסף לארון הקיר המקורי בכניסה לחדר. הנישה שמפרידה בין חדר ההורים לחדר הילדים מנוצלת כרגע לפינת עבודה ביתית. היא נצבעה ירוק בהיר וקושטה באוסף של זיכרונות מפרויקטים, מתקופות וממקומות שונים.
רינג מודה שהבחירות שעשתה לדירה הפרטית היו קלות לה יותר מהבחירות שהיא נדרשת לעשות ללקוחותיה. "כנראה בגלל שהן מאוד אותנטיות ואינטואיטיביות", היא סבורה, "ואכן, באמצעות הבית שלי אני מראה ללקוחות שאפשר לשים על הקירות מה שרוצים, מה שעושה להם נעים".
------------------------------------------
לחצו על התמונה לעוד דירה שכורה - והפעם ביקור במתפרה שהפכה לביתם של הילה שמיע וליאור ימין:
