אחת מהבעיות הגדולות ביותר של בתי הספר לעיצוב פנים היא הפערים ברמה בין הסטודנטים. בתערוכות הגמר של בוגריהם יש עבודות מעולות, מושקעות, יפות וחכמות, שנעשו באהבה; ולצדן כאלו שעדיף היה שלא היו נעשות. אבל כולם בוגרים, כולם צריכים להציג, ולכן הדרך הטובה לחפות על הפערים היא לאצור תערוכת גמר טובה.
בעיני, תערוכת הגמר הטובה ביותר השנה היא בשנקר, כפי שהיה בכל שנה מאז שיעל מוריה התמנתה לראש המגמה למבנה, פנים וסביבה. לעומת זאת, עבודות הבוגרים הטובות ביותר בעיני, הוגשו גם השנה ב-HIT - המכון הטכנולוגי בחולון. לצד שני בתי הספר האלה, מדשדש, גם השנה, בית הספר לעיצוב וחדשנות של המסלול האקדמי המכללה למינהל. רוב עבודות הבוגרים שלהם ראויות, בעיני, לתואר "מביכות"; וההגדרה "תערוכה" קצת גדולה על אוסף מקרי וחלש של עבודות.
בתי הספר צריכים לחדד לעצמם מי הם, מה הם רוצים, מה הוא עיצוב מבחינתם, ואיפה הם טועים, אם סטודנטים (שמחר יהפכו למעצבים) מגישים עבודות לא ראויות. בהקשר זה, שנקר נוטה לכיוון של מבנה וסביבה, תוך יצירת עבודות סביבתיות; חולון נע מעיצוב מבנים (מיותר בעיני) דרך עיצוב חללי פנים (מעט מדי, בעיני), ועד עיצוב רהיטים ומוצרים (גם השנה, כמדי שנה, מוצגות שם עבודות מסוכר, אצות או חומרים מוזרים אחרים). בבית הספר לעיצוב וחדשנות של המסלול האקדמי המכללה למינהל מחפשים את החדשנות, למשל בהתמחות "תקשורת חזותית במרחב", שזו לה השנה השנייה, ולא בדיוק ברור למה היא טובה, חוץ מאשר ליפול בין תחומי העיצוב.
אחרי סיבוב בין שלוש התערוכות וצפייה בכ-150 עבודות בוגרים, בחרתי להציג עבודה אחת מכל בית ספר:
אנרכי-טק-טופיה
נטע כהן / המכון הטכנולוגי חולון
נטע כהן מציעה חשיבה הומוריסטית וקריקטוריסטית על ההפרדה בין מגורים לבין תעשייה בקרית המלאכה בתל אביב. הקריה התעשייתית בנויה מבלוקים ארוכים, מסודרים וחד-גוניים מבחוץ, אך מגוונים מאוד מבחינת השימושים הפנימיים (באחד מהם, למשל, יש מסעדה בקומה הראשונה).
על הבסיס הזה, מציעה כהן להקים מערכת לא רשמית, חסרת סדר, ארעית ואוטונומית, המתנהגת כטפיל – מתלבשת על הגוף המסודר ומכניסה בו שובבות קומיקסית, המזכירה קצת את אמנות הרחוב והגרפיטי המצוירים שם, ויחד עם זאת מכניסה למתחם תפקודים חדשים, כמו מגורים ותאי שינה, בריכת שחיה, בית מרחץ, חממה לגידול חקלאי על הגג ועוד.
"כשהעיר התחתונה הולכת לישון", מסבירה כהן, "העיר העליונה מתעוררת ומשמשת למגורים ופנאי, תוך בנייה משאריות העיר הקיימת". זו העבודה המושקעת ביותר שראיתי – היא כוללת דגם גדול, סרט אנימציה, תכניות פרספקטיביות, חתכי הסבר מצחיקים ועוד. "זה משהו חתרני", אומרת כהן, "שימשוך אנשים להסתכל על הטפיל בצורה חיובית ולא רק שלילית. לכן הצבעים הכיפיים וזה שבא לך לשחק בזה. זה אמור להיות כיף גדול". וזה אכן כיף גדול.
מרחבי הנפש
אילונה פלקסמן / שנקר
היפה בעבודתה המושקעת והמורכבת של אילונה פלקסמן הוא הצלחתה לכלול בעבודה אחת את כל מאפייני המגמה ארוכת השם והמסובכת - עיצוב חוץ, פנים וסביבה. פלקסמן שואלת בעבודתה "מדוע בתי חולים פסיכיאטרים מעוצבים ומתכוננים באופן קודר ומרוחק מהסביבה ומהמציאות? מדוע הם מוקפים בחומה, וממוקמים לרוב בשולי העיר?"
הפרויקט שלה מציע מבט חדש על עיצוב המרכז לבריאות הנפש אברבנל בבת ים: ללא חומה כלפי סביבתו, מוקף בהרבה ירוק, שמטפס על המבנה, חודר פנימה למחלקות ולחדרי האשפוז, והופך אפילו את וילון ההפרדה הדק והמדכא בין שני מאושפזים לגן ירוק, משמח ואולי מרפא.
ISLANDS
גונן צורן / המסלול האקדמי המכללה למנהל
נושא העל של רוב בוגרי בית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל היה השנה עיצוב המרחב הבין-דורי – מרחב שיאפשר אינטראקציה ושיתוף בין דורות שונים, זקנים לצד צעירים. רוב הפרויקטים לא הצליחו לרדת לעומק הנושא החשוב והרלוונטי, ולא דלו תובנות חדשות ומחכימות.
כמעט כל העבודות הציגו מרחב שמשתנה בהתאם לצורכי המשתמש, אבל גונן צורן בחר לעצב מרחב עבודה חדש וקבוע, שבו דווקא המשתמש הוא זה שצריך להתאמץ כדי להסתדר ולהצליח לעבוד. כלומר, המבוגר צריך לשנות הרגלי העבודה, והצעיר צריך להתחשב במרחב ובמבוגר. זה פרויקט שהצליח לעורר מחשבה חדשה, וגם להגיע לתוצאה מעניינת, שמוגשת בצורה קריאה וברורה לבני כל הדורות.
--------------------------------------------------------
פרויקט הגמר שניסאן מבצלאל הקדישה לאחיה: לחצו על התמונה לכתבה
