הסוד של עו"ד שני אילוז: מי שתקף אותה בילדותה פנה אליה לסיוע

עו"ד שני אילוז מציצה על מסך הטלפון הנייד שלה ורואה שפספסה שיחה. "זה היה אולמרט", היא מציינת.

נראה שעדיין לא התרגלת לראות את שמו על הצג שלך.

"כן, זה מרגש אותי", היא מודה בכנות. "הילדה הקטנה משיכון ד' בטבריה עדיין קיימת בתוכי. עבורי אולמרט היה ונשאר ראש הממשלה".

עו"ד שני אילוז (35) ליוותה את אהוד אולמרט בזמן ששהה בכלא, והיא זו שהגישה, יחד עם עו"ד אלי זהר ועו"ד רם כספי, את הבקשה לניכוי שליש מתקופת מאסרו. רשימת הלקוחות שלה ארוכה: משה קצב, הנשיא לשעבר, אתי אלון, דני דנקנר, ג'קי בן זקן ועוד הרבה "לשעברים": ראש עיריית בת־ים לשעבר, שלומי לחיאני, סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, אליעזר שמחיוף, מהנדס עיריית ירושלים לשעבר, אורי שטרית, ראש עיריית רמת־גן לשעבר, צבי בר, הרב הראשי לישראל לשעבר, יונה מצגר ועוד. "מבלי שכיוונתי לכך, הפכתי לעורכת הדין של הצווארון הלבן", היא מסבירה.

 עד שהגיעה לצמרת ובנתה לעצמה קריירה משמעותית, עברה שני אילוז דרך ארוכה. היא נולדה למשפחת כהן חדד בשיכון ד' בטבריה, "שכונה במצב סוציו־אקונומי נמוך", היא מעידה. "עד היום אי־אפשר להוציא ממני את טבריה, ואני מדברת על החום, התמיכה, ההבנה, האנושיות וההסתכלות על כל אדם בגובה העיניים".

"אמא, ברוריה", היא מספרת, "עובדת 30 שנה במטבח של בית החולים פוריה, ואבא, אברהם, שהוא אח סיעודי במקצועו, לא עובד כבר שנים בגלל נכות. הם הכי חמים ואוהבים בעולם. הם נשאו את ארבעתנו על כפיים. היום אני מבינה שהדבר שהכי חשוב לעיצוב אישיותו של ילד הוא לא כסף או עוד בגד, אלא מילה חמה, ארוחה שמחכה לו והורים אוהבים".

עם הוריה, אברהם וברוריה כהן. "היו מוכנים להוריד עבורנו את הירח"(צילום: אלבום משפחתי)

חייתי בבועה

היא למדה בבית ספר יסודי דתי ולאחר מכן סיימה את לימודיה בתיכון עמל. על השירות בצבא ויתרה כי עמדה להינשא, "ובדיעבד אני יודעת שזו הייתה טעות חמורה. עד היום אני מצטערת שלא התגייסתי".

על הזוגיות של אותן שנים היא מדברת עתה לראשונה. "הייתי בזוגיות קשה. הוא היה מבוגר ממני ומהר מאוד היחסים הגיעו לאלימות, אבל לא סיפרתי על כך לבני משפחתי. כשאני שואלת את עצמי היום למה לא קמתי והלכתי, אני מבינה שחשבתי שזה מה שמגיע לי כי כבר נפגעתי בעבר".

רק כשהתחילה ללמוד נפקחו לה העיניים. "הלכתי ללמוד

ראיית חשבון במכללה למינהל בחיפה. בבקרים עבדתי במפעל לפורמייקה בטבריה כדי לממן את הלימודים, ובערב למדתי. בטבריה חייתי בבועה. בלימודים פגשתי אנשים חדשים והבנתי שההתנהגות של בן זוגי לא ראויה. היום אני כבר לא כועסת עליו. סגרנו מעגל ואפילו חזרנו להיות בקשר".

אחרי הפרידה עברה להתגורר באזור המרכז, אבל המשיכה בלימודים בחיפה, "ופתאום גיליתי ששני הקורסים היחידים שבאמת מדברים אליי הם הקורסים במשפטים. הפסקתי את לימודי ראיית החשבון אחרי שנה וחצי והתחלתי לחלום על לימודי משפטים. כדי להרוויח כסף התגלגלתי בין עבודות מזדמנות".

תוך כדי עבודה החליטה להגשים את החלום ונרשמה למסלול ערב של לימודי משפטים במכללת "שערי משפט"."בקושי היה לי ממה לשלם את דמי הרישום, וכשהודיעו לי שהתקבלתי לקחתי הלוואה מחברת מימון. לשמחתי, מקום העבודה פרגן לי מאוד. כשסיימתי את הלימודים המשכתי לתואר שני באוניברסיטת בר־אילן, ומהר מאוד הבנתי שהעבודה המשפטית היא הייעוד שלי".

במהלך הלימודים הכירה את יניב אילוז (42), איש הייטק שעבר לאחרונה לעולם העסקים. "אנחנו נשואים כבר תשע שנים, יש לנו שני ילדים, ולולא הוא, לא הייתי במקום שבו אני נמצאת כיום. זכיתי ממנו לתמיכה כלכלית מלאה במשך חמש שנים. יניב הוא העוגן הכי משמעותי בחיי".

איך התגלגלת לייצוג אסירים?

"במקרה. עשיתי התמחות במשרד שעסק בבעיות תעבורה, תכננתי לעסוק בנזיקין, אבל אז התבקשתי לייצג אסיר. הצלחתי לשחרר אותו בוועדת השחרורים, ולפני שהשתחרר הוא רשם על כל הטלפונים הציבוריים באגף: 'עו"ד שני היא תותחית' ולצד זה רשם את מספר הטלפון שלי. לא חלפו כמה ימים והתחלתי לקבל טלפונים מכל מיני אסירים. אפילו לא הבנתי מה הם רוצים ממני. בסוף אמרתי לעצמי: 'הגעת מהמקום הנמוך, מהשכונה. הייעוד שלך הוא לעזור לאנשים, תפתחי משרד'". 

עם בעלה, יניב אילוז. "הוא העוגן המשמעותי בחיי"(צילום: אלבום משפחתי)

שתיקה של שנים

גם את משה קצב הכירה במקרה בכלא. "הגעתי למעשיהו לפגוש אסירים שאני מייצגת, ופתאום ראיתי מולי את קצב. זה היה חודש בערך אחרי שנכנס לכלא, כשעדיין סירב ללבוש מדי אסיר. ראיתי אותו עומד לבוש במעיל מחוץ לחדרי המפגש ומחכה לעורך דין".

מה עשית?

"היססתי לרגע, אבל בת קול פנימית אמרה לי: 'שני, גשי אליו, זו ההזדמנות שלך'. ניגשתי, לחצתי לו את היד, סיפרתי לו מי אני ומה אני עושה, והסברתי לו שיש עורכי דין שתפקידם לייצג אסירים.

השארתי לו כרטיס ביקור, ויומיים אחר כך אחיו יצר איתי קשר. מאותו יום התחלתי לייצג אותו. היינו נפגשים מדי שבוע וליוויתי אותו במשך חמש שנים".

איזה מין אדם פגשת?

"אדם אומלל שהחיים חבטו בו, מושפל, עצוב מאוד כל הזמן. הוא מאוד נפתח אליי, כאב לו מה המשפחה שלו עברה. תמיד אמר כמה כואב לו על גילה ועל הילדים. לגבי אנשים בסדר גודל כזה צריך תמיד לזכור שזה עונש כפול ומכופל. זה אדם שנופל מאיגרא רמא. אנחנו בקשר מצוין גם היום".

הייתה לך התלבטות בגלל העבירות שלו?

"אם לעו"ד יש הזדמנות לייצג נשיא מדינה, תהיה לו התלבטות? ריחמתי עליו מאוד, רציתי לעזור לו לקבל את כל התנאים בכלא. מה גם שאני לא יודעת מה האמת, וכמו חלקים גדולים מהציבור האמנתי לחלק מהדברים שאמר. אם הוא כל כך דבק בחפותו, אולי יש משהו במה שהוא אומר?".

משה קצב. "ריחמתי עליו מאוד, רציתי לעזור לו לקבל את כל התנאים בכלא"(צילום: אלכס קולומויסקי)

את עצמך אישה, אם לבת. מאיפה החמלה?

"יש בי גם המון חמלה למתלוננות. לבי איתן וכואב לי הלב. אבל הוא כבר נענש, ולפעמים יש מצבים – ואני לא מדברת על המעשים החמורים מאוד שבהם הורשע – שבהם צד אחד מבצע עבירה, והצד השני לא תופס את זה ככה. למשל, גבר מחבק אישה, היא יכולה לחוש שהוא תוקף אותה מינית והוא חושב שזה בסדר. אז גם להסביר לו מה פסול במעשה זו שליחות".

הסברת לו?

"לא במילים מפורשות, אבל כן אמרתי שלפעמים חיבוק שבעיניו הוא אבהי יכול להיתפס כמשהו לא נוח וצריך להצטער אם הצד השני מרגיש כך. לא ראיתי באותה העת לנגד עיניי את משה קצב

 האנס אלא את משה קצב האסיר. הוא מזרחי, נשיא מדינה, עבורי זו גאווה. ברור שהיה צריך להיכנס לכלא, אבל אחרי שאדם ריצה את עונשו צריך לדעת לאפשר לו להמשיך הלאה, ובכך החברה שלנו לא מצטיינת".

העובדה שייצגה את משה קצב אינה מובנת מאליה לאור זאת שגם היא עצמה נפגעה מינית. זה קרה בילדותה, ומעולם לא דיברה על כך, עד עכשיו.

מה קרה?

"זה קרה כשהייתי בת שש או שבע. אדם מבוגר מהשכונה, שכולם הכירו ולא הייתה לי סיבה לחשוש ממנו, פגע בי כמה פעמים, וגם היום, כשאני נזכרת בזה, זה מעורר בי תחושה קשה של גועל. מהר מאוד הבנתי שמשהו לא בסדר, שלא ככה משחקים עם ילדים, מה גם שהיה לי לא נעים, אבל מעולם לא העזתי להגיד לו שלא נעים לי. פחדתי ממנו.

"לאורך שנים הדחקתי ולא סיפרתי לאיש, ולכן אני גם לא זוכרת באיזה גיל זה נגמר. ייתכן שכבר אז הוא פגע בילדים נוספים, אבל מאחר שאז לא דיברו על הדברים האלה, לא ידענו. גם אף אחד מהמשפחה שלי לא ידע מעולם. אם הייתי מספרת לאבא שלי, זה היה נגמר ברצח.

"ההורים שלי מוכנים להוריד עבורנו את הירח וידעתי שאם אספר זה לא יעבור לסדר היום. הרגשתי בושה, אולי אני אשמה במתרחש, ושתקתי. אחר כך, כשקרה שנתקלנו אחד בשני, הכל היה רגיל, 'שלום שלום'. מעולם לא דיברתי איתו על כך. כשהוא נעצר השנה בחשד לעבירות דומות, לא הופתעתי, אבל כאב לי לחשוב שמאז שפגע בי לראשונה חלפו 30 שנה. אני לא רוצה אפילו לדמיין מה עשה לילדים אחרים בתקופה הזו".

שני בילדותה. "הרגשתי בושה, אולי אני אשמה במתרחש, ושתקתי"(צילום: אלבום משפחתי)

שמחת על המעצר שלו?

"ממש לא. אני אפילו לא כועסת עליו. אני חושבת שהוא אדם חולה ואומלל, המשפחה שלו אומללה והילדים שבהם פגע אומללים. אם אני שמחה, זה רק כי סוף־סוף יעבור טיפול בכלא. זו התפיסה שלי לגבי אסירים בכלל. לא מספיק שאדם ייכנס ויצא מהכלא, כי אז מה ילמד? איזה אזרח הוא יחזור לחברה אם לא יעבור טיפול?" 

מה תעשי אם יפנו אלייך ויבקשו שתטפלי בו?

"תתפלאי, בני משפחתו כבר התקשרו כדי להתייעץ איתי.

 גם איתו עצמו דיברתי. כשהוא אמר לי שזה היה משהו חד־פעמי, צחקתי בלב. עניתי בנימוס, נתתי כמה עצות, אבל אין סיכוי שאייצג אותו. למעט קצב, אני נמנעת מייצוג של עברייני מין. שני הילדה תישאר איתי לעולם".

יש לך עוד קווים אדומים?

"אני לא מוכנה לייצג אנשים שפגעו בילדים או בזקנים או אסירים ביטחוניים. יש עבירות שלא עוברות לי בגרון, ויש לי קווים אדומים ולא משנה כמה כסף יציעו לי".

רק עכשיו, לקראת פרסום הכתבה הזאת, החלטת לשתף את הורייך ואת בעלך במה שעברת. למה לא דיברת עד היום?

"שנים חששתי, לא ידעתי איך הם יגיבו, חששתי שזה יפגע בדימוי שלי כאישה חזקה. יש הרבה דברים שאנחנו לא מספרים כי אנחנו מבקשים להיות הכי מושלמים בעולם. בעקבות השיחה איתך אזרתי אומץ".

"משמח אותי שילדיי גדלים לתקופה אחרת, תקופה שבה נשים מעזות לדבר והחברה מחבקת את הקורבנות"(צילום: אביגיל עוזי)

למה הסכמת לחלוק את זה עם הקוראים?

"התלבטתי המון, זו הייתה החלטה לא פשוטה כי החשיפה נוגעת למעגלים רחבים, אבל מה שהכריע את הכף הוא הדאגה לבנות אחרות שאולי הוא פגע בהן או יוסיף לפגוע. חשוב לי להעביר את המסר שאפשר לחיות עם זה, להמשיך הלאה, להצליח ולעשות קריירה, כי מצד אחד זה פצע, ומצד שני את לא חיה אותו. את מניחה לו ומתקדמת. ומה שבעיקר למדתי הוא שאין מה להתבייש בזה. מצער אותי לשמוע מכל כך הרבה נשים סביבי שהן חוו תקיפה מינית, אבל באותה נשימה משמח אותי שילדיי גדלים לתקופה אחרת, תקופה שבה נשים מעזות לדבר והחברה מחבקת את הקורבנות".

• הראיון המלא עם עו"ד שני אילוז בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים