שלום כיתה א': מכתב לתאומים מאמא שרוצה להישאר עוד קצת בגן

בעוד כחודש וחצי אתם מסיימים פרק משמעותי בחייכם ופונים לדרך חדשה - שניכם יחד וכל אחד לחוד. בטוחה אני שתסתגלו למצב החדש, למסגרת של בית הספר וגם לעובדה שאתם עומדים ללמוד בכיתות נפרדות.

מדובר בשלב נוסף בהתפתחות הטבעית של כל ילד, וכאשר מדובר בתאומים, ישנו אלמנט נוסף של פרידה. מהרגע שנולדתם דאגנו לראות כל אחד מהם כישות נפרדת, תוך כדי התייחסות למערכת היחסים הנפלאה והמיוחדת שלכם. השתדלנו לא לקרוא לכם אתם (למרות שהמילה בואו חוסכת זמן, במיוחד בשעות הבוקר כשכל בני הבית מתארגנים), טיפחנו כל אחד את תחביביו והקפדנו למנוע השוואות ככל שניתן.

אני שומעת את השיחות הלילות שלכם, רגע לפני שהחלומות משתלטים על התודעה, שואלים אחד את השני מי תהיה המורה? האם תשבו זה לצד זה? האם הכיתה גדולה? מנסים לקבל תמונה ברורה של הלא נודע, של הדרך בה תלכו לראשונה יד ביד וגם בנפרד.

תאומים מתואמים

אני סומכת עליכם שתמשיכו לפרוח שניכם יחד וכל אחד לחוד, כפי שעשיתם עד כה ויחד עם זאת, תקופת הגן מאפשר לכולנו להישאר רק עוד קצת בעידן התמימות החמים והנוח.

אין ספק כי גם אני אתגעגע לתקופה, המסמלת גם עבורי זיכרון ילדות מתוק ומרגש. הרגעים בהם אתם (ושוב סליחתי על שימוש בגוף שני רבים), מציגים בגאווה את היצירות שהכנתם לאחרונה (יחד עם משחק שמשום מה חשבנו שאבד ועוד כמה פירורי עוגייה). שרבוטים המבטאים את עולמכם הפנימי ומקשטים את הלב ואת הבית.

אני מודה כי אני מסוג ההורים שאוהבים את האירועים המרגשים המתקיימים מדי פעם בגן (גם כאשר הם מתקיימים בימי שישי בבוקר), המלווים תמיד במתנה או יצירה שהכנתם: מארז של תפוח בדבש לרגל ראש השנה, כתר מאויר עם נר חנוכה מקרטון, עציץ קטן לקראת ט"ו בשבט, תחפושת איתה פוסעים במצעד המסורתי של הגן, מחרוזת שירי פסח או שירים לקבלת עונת האביב ועוד. וכן... גם לעובדה כי אפשר לישון עוד קצת בבוקר, מבלי שהשעה 08:00 תנשוף בעורפנו.

זכיתם לצוות חינוכי מיוחד וייחודי שהעניק לכם בסיס רגשי, דידקטי והמון חום ואהבה. שהשכיל להתייחס לכל אחד מכם כאינדיבידואל, וגם להיותכם תאומים, על כל המשתמע מכך. נראה כי עובדת היותכם צמד, שהשכיל לפתח זהות נפרדת, ישמש עבורכם מקור בטחון בכל מסלול בו תלכו. השכילו לשמור על ה'ביחד' כצידה לדרך גם כאשר אינכם חולקים חלל משותף.

יד ביד דרך השער

ב-1 לספטמבר יישא כל אחד מכם על גבו תיק מלא בציוד, ספרים וגם חלומות, חששות וציפיות. יהיו רגעים שהאחד ירוץ לבית הספר בשקיקה, בעוד השני יעשה צעדים איטיים ומהוססים. בפעם אחרת, תרצו שניכם יד ביד, לעבר שער הכניסה מחויכים ונלהבים. לעתים תבחרו להגיע לכיתה במסלולים שונים. אתם ממשיכים את המסע המשותף בו תלכו גם בדרכים נפרדות.

אני מבטיחה כי לאורך כל הדרך בה אתם צועדים, אבא,איתי ואני נמשיך לתמוך, להיות, לחבק ולאהוב, להעניק צידה לדרך, ולהיות לכם למשענת כשטוב וכשפחות. לתת לגיטימציה לחששות, לפחדים ויחד עם זאת ותמיד להעניק לכם תחושת המסוגלות שאתם יכולים יחד ובנפרד.

אמא