בין 2 ל־4 מיליון בלוטות זיעה מפוזרות על העור שלנו בכל הגוף ויש להן תפקיד מפתח בהישרדות שלנו - ויסות טמפרטורת הגוף והגנה מפני התחממות יתר. אבל עם כל הכבוד לתרומה של הזיעה לבריאות שלנו, אף אחד לא רוצה להסתובב עם פרצוף מיוזע ועיגולים לחים על החולצה.
רדו לעומק הדאודורנט
גם אם כל הדאודורנטים נראים לכם דומים זה לזה, כדאי שתרדו קצת יותר לעומקם, וזה לא מכיוון שהם מגיעים בספריי, ברול, בסטיק או במשחה, אלא בשל ההבדלים במנגנון הפעולה שלהם על בלוטות הזיעה והחומרים שהם מכילים. ישנם שלושה סוגי דאודורנטים:
ממסכים: הדאודורנטים האלה מגבילים את צמיחת החיידקים שמתיישבים על הזיעה וגורמים לריח הרע באמצעות אלכוהול וחומרים מחטאים אחרים, וממסכים את הריח לרוב באמצעות חומרי בישום.
אנטי פרספירנטים: כשמם כן הם - דאודורנטים נוגדי הזעה. הם מכילים מלחי אלומיניום בריכוזים שונים שמטרתם להפחית את הפרשת הזיעה מבלוטות הזיעה. תרכובות אלה יוצרות מעין "פקק" זמני בתוך בלוטות הזיעה שעוצר את זרימת הזיעה אל שטח פני העור.
להזיע מדאגה?
בעשורים האחרונים עלו לא מעט חששות בנוגע לשימוש באלומיניום, בפרבנים ובטלק בדאודורנטים. האם החשש הזה מוצדק?
אלומיניום
בכמה מחקרים נמדדו כמויות משמעותיות של אלומיניום בתאי שד של נשים. במחקרים אלה גם נמצא שריכוזי האלומיניום היו גבוהים יותר בתאים שנלקחו מנשים עם סרטן שד לעומת נשים בריאות, וכי סרטן השד אירע יותר בחלקו החיצוני העליון של השד - האזור הקרוב ביותר לבית השחי.
מחקרים אלה הובילו לחשד שמלחי האלומיניום הם אחד הגורמים לעלייה בסיכון לסרטן השד. ההשערה שהועלתה על ידי כמה חוקרים היא שהאלומיניום נספג בעור, גורם להשפעות הורמונליות דמויות אסטרוגן, ובדרך זו עלול להוביל להתפתחות סרטן השד. בנוסף נטען שלמלחי האלומיניום עלולה להיות פעילות ישירה על רקמת השד.
עם זאת, סקירה שיטתית של מחקרים שפורסמה ב־2014 בכתב העת Critical Reviews in Toxicology הסיקה שאין ראיות ברורות לכך שהשימוש באנטי פרספירנטים או בתכשירים אחרים המכילים אלומיניום מגביר את הסיכון לסרטן השד. בעקבות סקירת המחקרים הזאת, איגודי סרטן בעולם ובארץ הכריזו כי לא נמצא קשר סיבתי בין שימוש באנטי פרספירנטים לסרטן השד, וכי נראה שאין בסיס לדאגה בנושא זה.
פרבנים
האלומיניום אינו החומר היחיד בדאודורנטים שנחשד כמסרטן. חשודים נוספים הם הפרבנים, שמשמשים כחומרי שימור בדאודורנטים ובמוצרי קוסמטיקה נוספים (שימו לב! ברשימת המרכיבים שעל גבי תוויות המוצרים הם מופיעים כמתיל, אתיל ופרופּיל־פרבן).
במחקרים שונים נמצא שגם לפרבנים יש פעילות דומה לזו של האסטרוגן בתאי השד. כך לדוגמה, במחקר שפורסם ב־2012 בכתב העת Journal of Applied Toxicology בחנו החוקרים 160 דגימות שניטלו מגידולי שד. ב־99% מתוך הדגימות נמצאו פרבנים, ונמצא שריכוזם היה גבוה במיוחד בדגימות שניטלו מהרבע העליון הצדי של השד ובאזור בית השחי. עם זאת, נכון להיום, גם לגבי חומר זה טוענים כיום איגודי הסרטן כי לא הוכח קשר סיבתי בינו לסרטן השד.
טלק
חומר נוסף שמכילים חלק מהדאודורנטים הוא טלק, והועלו חששות שגם החומר הזה גורם לסיכון מוגבר לסרטן, בעיקר סרטן השחלות וסרטן הריאה. החשש העיקרי שהועלה הוא ביחס לקשר בין השימוש של נשים בטלק באזור איבר המין לסרטן השחלות. כמו כן הועלו חששות להגברת הסיכון לסרטן הריאות.
סקירה של המחקרים הקיימים שנערכה על ידי Cancer Research UK והחברה האמריקאית לסרטן הסיקה שהעדויות בנושא זה, הן לגבי סרטן הריאה והן לגבי סרטן השחלות, מעורבות. בהתבסס על העדויות המוגבלות האלה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן מסווגת כיום את הטלק בקטגוריה 3, שפירושה שהחומר אינו ניתן לסיווג כמסרטן לבני אדם. עם זאת, עד שהמידע בנושא יהיה ברור יותר, החברה האמריקאית לסרטן ממליצה למי שחושש מהשימוש בטלק להימנע משימוש במוצרים המכילים אותו או להגביל אותו.
100% טבעי: מתכון לדאודורנט ביתי
מה צריך?
מה עושים:
1. טוחנים את הסודה לשתייה במטחנת קפה ומערבבים בקערה עם הקורנפלור.
2. מוסיפים את שמן הקוקוס ואת השמן האתרי ומערבבים היטב עד שמתקבל מרקם משחתי (המשחה לא תהיה חלקה לגמרי, משום שהסודה לשתייה לא נמסה).
3. מכניסים לצנצנת אטומה ושומרים במקום קריר ומוצל. מורחים על העור שכבה דקה.
בדקו אם מדובר בהזעת יתר
אם למרות השימוש בדאודורנט אתם מזיעים לא מעט, ייתכן שאתם סובלים מהזעת יתר המאופיינת בהזעה מוגזמת ללא קשר לטמפרטורה בחוץ, לטמפרטורת הגוף או לפעילות גופנית. היא יכולה להיות ממוקדת באזורים מסוימים בגוף (לרוב בבית השחי ו/או בכפות הידיים והרגליים) או להופיע בכל חלקי הגוף, ולהיות מוגברת במצבי התרגשות, מתח נפשי ולחץ.
כמו כן היא יכולה להופיע ללא כל סיבה בריאותית (הזעת יתר ראשונית) או להיות משנית למצבים ולמחלות שונות. אצל נשים בגילאי 45־55, למשל, הזעה כללית מוגברת הנלווית לגלי חום היא אחד התסמינים להופעת גיל המעבר. לכן, לפני שאתם מחפשים פתרונות, כדאי שתיגשו להיבדק אצל רופא כדי לוודא שמאחורי התופעה לא מסתתרת בעיה בריאותית כלשהי. בהנחה שאינכם סובלים מבעיית בריאות, תוכלו לטפל בתופעה בדרכים שונות, חלקן פולשניות.
תכשיר תרופתי
פתרון לא פולשני הוא שימוש בתכשיר תרופתי למריחה בשם אנהידרול־פורטה הניתן ללא מרשם רופא ומשמש לטיפול מקומי בהזעת יתר בבית השחי, בידיים וברגליים. הוא מבוסס על אלומיניום כלוריד הקסאהידרט בריכוז של 20%, מסייע בהפחתת הזיעה על ידי חסימת בלוטות הזיעה בעור ומחסל את החיידקים המייצרים את ריח הזיעה.
- החסרונות: מעבר לספקות בעניין הסכנות שבמלחי האלומיניום, הריכוז הגבוה שלהם בתכשיר עלול לגרום לגירוי עורי בייחוד באזורים עדינים כמו בתי השחי. במקרים שבהם הגירוי מתעצם, יש להפסיק את הטיפול ולהיוועץ ברופא.
הזרקות בוטוקס
אם אתם סובלים מהזעת יתר ממוקדת בבתי השחי וחוששים להשתמש באנטי פרספירנטים או בטיפול התרופתי (או סובלים מגירוי מהם), הטיפול הבא בתור שאתם יכולים לשקול הוא הזרקות של בוטולינום טוקסין (בוטוקס או דיספורט). זהו הטיפול המוביל להזעת יתר כיום, אך הוא פחות מתאים לטיפול בהזעת יתר בכפות הידיים מכיוון שיש צורך לאלחש את העצבים האחראים לעצבוב כף היד, צעד שעלול לגרום לפגיעה בעצב ואף להפרעה בלתי הפיכה בתפקוד כף היד.
- מה קורה בטיפול: הבוטולינום טוקסין מוזרק באמצעות מחט דקה מתחת לעור באזור בית השחי ומפסיק את פעילות בלוטות הזיעה באזור באופן ממוקד. מדובר בטיפול קצר מאוד - כ־15־20 דקות. ההשפעה מורגשת בתוך כמה ימים ומחזיקה מעמד כשישה חודשים ולפעמים אפילו יותר.
- תופעות לוואי: הזרקת בוטולינום טוקסין נחשבת להליך בטוח, שלרוב אינו גורם לסיכון. תופעות הלוואי העיקריות מתבטאות בכאב, ברגישות ובנפיחות באזור ההזרקה. עם זאת, מאחר שבטיפול בהזעת יתר מוזרקת כמות גדולה יחסית של החומר, הוא עלול במקרים נדירים להתפשט אל מעבר למקום ההזרקה ולגרום לתסמינים האופייניים לרעלן - שיתוק או החלשת שרירים בחלקים אחרים בגוף, כגון שרירי הגפיים או שרירי הנשימה.
- יעילות: ההשפעה נחשבת ליעילה כשכמות הזיעה פוחתת בשיעור של 50%־75% מהכמות ההתחלתית, אבל לרוב בתי השחי יבשים לחלוטין לאחר הטיפול. הטיפול יעיל גם למי שאיננו סובל מהזעת יתר אלא מהזעה המאופיינת בריח רע.
גלי מיקרוגל
הטיפול נעשה ב"אקדח מיקרוגל" המחמם את בלוטות הזיעה האקריניות והאפוקריניות וגורם להרס שלהן.
- מה קורה בטיפול: הטיפול מתבצע על ידי הצמדת האלקטרודות של המכשיר לבתי השחי לאחר אלחוש בזריקת הרדמה מקומית ונמשך כשעה.
- תופעות לוואי: נפיחות או התקשות מקומית וירידה מקומית בתחושה באזור המטופל, החולפות בתוך כשבוע עד שבועיים.
- יעילות: לרוב יש צורך בשני טיפולים בלבד כדי לפתור את הבעיה לתמיד, ובדרך כלל כבר לאחר טיפול אחד יש ירידה של 70% בערך בכמות ההזעה. ויש גם בונוס: הטיפול משפיע גם על שורשי השיער וגורם להפחתת צמיחת השיער באזור.
ניתוח לטיפול בהזעת יתר בבית השחי
ניתוח לשאיבת בלוטות הזיעה (Sweat Gland Suction) מבית השחי מתאים למקרים של הזעת יתר קשה בבתי השחי, כשטיפולים מקומיים והזרקות בוטולינום טוקסין אינם מעניקים פתרון מספק.
- מה קורה בטיפול: בניתוח, שמבוצע בהרדמה כללית או מקומית (בהתאם לשיקולים רפואיים ולהעדפת המנותח), מוחדרים מכשירי הניתוח דרך שני חתכים קטנים סמוך לבית השחי, ובאמצעותם מגרד המנתח את בלוטות הזיעה ושואב אותן.
- תופעות לוואי וסיבוכים: לאחר הניתוח ייתכנו כאבים שלרוב חולפים בתוך כמה ימים. סיבוכי הניתוח כוללים שטפי דם באזור המנותח, זיהום מקומי, תחושת נמלול וירידה בתחושה בעור של בתי השחי. כמו כן יכולות להיוותר צלקות באזור הניתוח.
- יעילות: הצלחת הניתוח חלקית לעתים מכיוון שכדי לנטרל את בלוטות הזיעה יש צורך להוציא את החלק המפריש שלהן, שרובו נמצא עמוק בשכבת הדרמיס.
ניתוח לטיפול בהזעת יתר בכפות הידיים
גם ניתוח זה מבוצע בשיטה אנדוסקופית. דרך חתכים זעירים בבית השחי ו/או בקדמת בית החזה מחדירים מצלמה זעירה ומכשור מיוחד.
- מה קורה בטיפול: באמצעות המכשור מנתקים את העצב הסימפתטי העובר בבית החזה ומפעיל את בלוטות הזיעה בידיים. הניתוח מצריך הרדמה כללית ודורש לרוב אשפוז של לילה אחד.
- תופעות לוואי וסיבוכים: הסיבוכים הכרוכים בניתוח עצמו כוללים דימום ופגיעה בריאה, וכמובן סיכון מההרדמה עצמה. לאחר הניתוח יכולים להופיע כאבים, שגם במקרה זה חולפים בתוך כמה ימים, וגם כאן עלולים להיות שטפי דם מקומיים וזיהום מקומי.
- יעילות: ניתוק העצב גורם להפסקה מוחלטת של ההזעה שנשמרת לכל החיים. אך אחד החסרונות המשמעותיים של הניתוח הוא תופעה שכיחה מאוד של "הזעה מפצה", שעלולה להופיע באזורים בלתי צפויים לחלוטין (ובהם הגב התחתון, בין השכמות והחלק האחורי של הרגליים) ולפגוע קשות באיכות החיים.
אל תצאו לאימון בלי ביגוד מנדף
בעולם הכושר ההזעה באימונים היא אתגר מיוחד שזוכה בשנים האחרונות להתייחסות מעמיקה שבאה לידי ביטוי בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות של בגדים ונעליים שיעזרו לגרום לכם להרגיש נוח יותר במהלך האימון ואף לייעל אותו.
בעבר נהוג היה לחשוב שבגדים מכותנה מלאה הם הבחירה הטובה ביותר לפעילות גופנית משום שהם "נושמים". אבל למרות שהכותנה היא אכן בד נושם, היא סופחת אליה את נוזלי הזיעה ואלה אינם מתאדים בקלות. ריצה עם חולצה רטובה מזיעה היא לא תענוג גדול, שלא לדבר על כך שמשקל הזיעה מפחית את יעילות האימון.
איך זה עובד? בכמה אסטרטגיות:
- טקסטיל תלת ממדי: הבדים המיוצרים בטכנולוגיה זו הם בעלי ממד נוסף המסייע לבודד את הגוף בעת האימון מהטמפרטורה שבחוץ וכך לקרר אותו.
- שילוב ניטים בבגדים: בעיקר באזורים מצננים, כמו העורף, כדי לספק לגוף תחושת קירור.
- שזירת סיבים אנטי בקטריאליים: הוספת סיבי נחושת, פחם או כסף, השזורים בתוך הבדים, הגרביים והנעליים מסייעת למנוע את התפתחות החיידקים מייצרי הריח ובכך מפחיתה את הריחות הלא נעימים הנלווים להזעה.
בדרך לקנות ביגוד מנדף לאימוני הקיץ שלכם? קנו בגדים בהירים. נכון, שחור מרזה אבל גם קולט יותר שמש. כמו כן אל תוותרו על כובע מנדף לריצה, רצוי בגוון בהיר. הראש הוא מנגנון שמייצר חום רב (כמו מחשב) וחשוב לשמור עליו.
ייעוץ מקצועי: ד"ר אלכס אלטס, מומחה לרפואת עור; רן שילון, מאמן ראשי באנדיור ומטפל ברפואה סינית; ניר יואלס, מאמן קבוצות ריצה וטריאתלון ומרתוניסט, יועץ מקצועי לחברת ניו באלאנס
______________________________________________________
הלכתם יחפים במלתחות הקאנטרי? הקליקו וגלו מה באמת יקרה לכם:
