יעל בר זוהר (37) וגיא זו־ארץ (44) התאהבו לפני 15 שנה, כשגילמו זוג במחזמר "מרי לו" ("גיא היה שחקן מחליף, לרגל 300 הצגות עשו לנו מסיבה, שתינו אלכוהול, נצמדנו אחד לשני, וכל המחסומים השתחררו"). הם הורים לשלושה ילדים (יהלי, בן תשע וחצי; אורי, בן שש וליה, בת שנתיים) ומתגוררים ברמת־השרון.
אחרי שנים שבהן כל אחד מהם ניהל קריירה עצמאית, הם נפגשים עכשיו על הבמה בהצגה "פעם בשנה" (שהועלתה לראשונה בברודווי) בבימוי אלון אופיר. הם מגלמים גבר ואישה שמוצאים את עצמם, למרות ששניהם נשואים לאחרים, ביחד במיטה בבית מלון. השניים ממשיכים לנהל רומן שנמשך 25 שנה, ונפגשים פעם בשנה באותו מקום.
"לאורך הדרך קיבלנו כל מיני הצעות לשיתופי פעולה, אבל רק עכשיו, כשאנחנו כל כך בטוחים בבית שלנו ובביחד, אנחנו מרגישים שזה לא יכול להפריע, אלא רק להוסיף עניין וצבע לחיינו", אומרת בר זוהר. "אנחנו נהנים לחזור לבמה ולהיות שוב פרטנרים כמו שהיינו בתחילת הדרך".
מתי הייתה הפעם הראשונה שאמרתם "אני אוהב/ ת אותך"?
"האמת היא שזה נפלט לי כמה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת. גיא שחה אז בבריכת גורדון והצטרפתי אליו. פתאום הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'אני אוהבת אותך'. זה פשוט ברח לי והתביישתי. לא תכננתי את זה בכלל".
הוא ענה בחזרה?
"אני חושבת שלא, וזה גם עדיף בעיניי. לא כיף שהצד השני אומר את זה רק בגלל שהוא מרגיש מחויב. באותו רגע שנינו היינו נבוכים. מה שכן, אני זוכרת שבדירה של גיא היה לוח על הקיר, ובוקר אחד התעוררתי וגיליתי שהוא כתב לי עליו הודעה מרגשת. אחרי זה המשכנו לכתוב אחד לשני על הלוח משפטים רומנטיים, ובחתונה שלנו היו עוגיות מזל שבתוכן היו פתקים עם כל המשפטים שכתבנו בתקופה שיצאנו".
הייתם פעם בטיפול זוגי?
"בתחילת הדרך, הרבה לפני שהפכנו להורים, אני הייתי בטיפול פסיכולוגי. באותה תקופה לא ידענו איך להפסיק לריב, או בואי נגיד את האמת: אני הייתי מייצרת מריבה ולא נותנת לה להסתיים. פעם אחת ביקשתי מגיא שיבוא איתי לפסיכולוגית שלי ודיברנו על זה. היא שיקפה לנו שלכל אחד יש חרדות משלו, שלכל אחד יש איזה פחד שיושב אצלו על משהו, ואם יש בינינו ריב, אז זה נוגע אצל כל אחד בנקודה אחרת. זה לא שאין לנו מריבות מאז, אבל היא שיקפה לנו לאילו מקומות כל אחד נכנס, ובאופן מפתיע זה עזר מאוד".
איך השפיעו גירושי ההורים שלך על מודל הזוגיות שלך?
"באופן עמוק – הרצון שלי שזה לא יקרה, ההבנה שאני רוצה בית עם שקט ועם יסודות חזקים, שיהיה עוגן לילדים שלי. רציתי לעשות תיקון למה שלצערי לא היה אצלנו – למרות שההורים שלי אנשים טובים, הורים טובים וסבים וסבתות מאוד טובים, גם כשהם בנפרד".
מתי לאחרונה יצאתם לחופשה זוגית?
"שאלה קשה. חשבנו לא מזמן לצאת לסופ"ש רק שנינו, אבל בסוף המצפון שלי לא שחרר. אני אמא מאוד טוטאלית, רוב השנים האחרונות שלי היו בעיקר סביב הילדים. לא עניין אותי לצאת וגם הייתי מאוד עייפה. אם האופציה הייתה בילוי או לישון, תמיד העדפתי לישון. היום אני יודעת שכן צריך להכריח את עצמך, למרות העייפות. בסוף זה כמו ספורט: אחרי שאת עושה את זה את מאוד נהנית. אבל אני עדיין מתקשה ליישם".
טוב שלפחות אתם משחקים יחד בהצגה.
"זו בדיוק הסיבה ששמחתי מאוד לעשות את 'פעם בשנה'. ידעתי שההצגה תיתן לנו הרבה זמן זוגי. הבעיה היא שיש בה כל מיני פיאות ושפמים ובנשיקות זה נורא מפריע. לדבק יש את הטעם הכי נורא שיכול להיות. אני אומרת לעצמי 'עד שאנחנו בהצגה ביחד ומסדרים לנו נשיקות, יש את הטעם של הדבק. תמיד חייב להיות משהו שידפוק את העסק'.
"גם אני וגם גיא מזדקנים בהצגה. ככל שמבגרים אותי, אני נראית פחות טוב, בעוד שגיא נשאר חתיך בכל מצב. לי עשו שיער קצר ושמו אותי בחליפות לא מחמיאות, בעוד שגיא, למרות השיער האפור, המשקפיים והשפם, נראה הורס. מזל שבסוף לפחות דפקו לו בטן קטנה בשביל הכרס".
מה הדבר החיצוני שאת הכי אוהבת בגיא?
"אני חייבת לבחור אחד? אני אוהבת את כולו. גיא בלי עין הרע הוא הכי חתיך שיש. אני זוכרת שכשרק התחלנו לצאת הייתי רואה אותו בתל־אביב מדווש על האופניים, ושריר התאומים שלו מאוד הרשים אותי. אבל גיא טפו טפו באמת יפה תואר עם נשמה טהורה. קשה לבחור. אלה צרות של עשירים".
איזו תמונה משותפת שלכם את הכי אוהבת?
"תמונה מהחתונה שלנו שבה אנחנו מסתכלים אחד על השני רגע לפני החופה".
איך אתם מכנים זה את זה בניידים שלכם?
"אויש, זה הכי דביק, אבל בסדר: הוא קורא לי 'אשתי' ואני קוראת לו 'אהובי גיא'".
הסכם ממון, כדאי או לא?
"הסכם ממון נראה לי שייך לאנשים מאוד־מאוד עשירים, לא? אני לא מכירה באופן אישי כאלה שעשו, אבל שכל אחד יעשה מה שטוב לו".
מי מביניכם רומנטי יותר?
"אין ספק שגיא. רק העובדה שהוא מנגן על גיטרה ופסנתר הופכת אותו לרומנטיקן יותר. מצד שני, אני זאת שלא יכולה להירדם אם אני לא נצמדת אליו ומחבקת אותו בלילה".
מי עקשן יותר?
"ברור שאני. אני אישה, ועוד פולנייה משני הצדדים. מה אפשר לעשות?".
מי מביניכם קנאי יותר?
"אין כאן בכלל אלטרנטיבה כי גיא לא קנאי בכלל. הוא ראה אותי מתנשקת בסדרה 'חשופים' ואמר שלא עשיתי את זה מספיק טוב. זה לא נורמלי".
ואת לא מקנאה לו?
"בשנים האחרונות התבגרתי. פעם לא הרגיש לי טבעי שבן אדם הולך להצגה ומנשק ערב־ערב בחורה שהיא לא בת הזוג שלו. אבל שנינו במקצוע הזה ובסופו של דבר מתרגלים. לשמחתי, עכשיו אין לי הרבה במה לקנא, כי בשנים האחרונות גיא עוסק יותר בהנחיה ובשירה, ובהצגה הנוכחית הוא משחק לצדי".
אבל ב"הישרדות" הוא מוקף כל הזמן בנשים בביקיני.
"הוא מוקף גם בגברים ורוב הזמן הוא לא איתם בכלל. אם כבר 'הישרדות', אני מודה שתמיד מרגיש לי מוזר לראות את המתמודדים, שחלקם נשואים, מתחבקים אחד עם השני בלילה. אני מבינה שהם חייבים כי הם מתים מקור, אבל תמיד אני חושבת על האישה בבית שרואה את הגבר שלה מחבק מישהי אחרת, ואומרת לעצמי 'אני הייתי מתה'. אבל אני לא חושבת שזה בגלל שאני קנאית, זה יותר בגלל שאני עתיקה. טוב, אולי גם קצת רכושנית".
- הראיון המלא עם יעל בר זוהר בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
