חן אמסלם ומאור זגורי כבר הגיעו לשלב שבו שניהם ידעו שזהו זה, הם עומדים להחליף טבעות, אבל אמסלם לא ידעה מתי זגורי יציע. הוא, מצדו, חיכה לטיימינג המושלם. הזמן זחל, ואמסלם חיכתה. וחיכתה. וחיכתה. "יום אחד אמרתי לו, 'תקשיב, כפרה, תעשה טובה, תציע לי כבר ושחרר אותי, באמא שלך, אין לי כוחות, כי כשאתה יוצא להוריד זבל אני כבר בטוחה שתעלה עם טבעת'", היא נזכרת בחיוך. "הוא היה הולך לשירותים, הייתי בטוחה שהוא מציע לי כשהוא יוצא משם. לפני כמה חודשים, ביום ההולדת שלי, הוא אמר, 'רציתי להציע, אבל סבתא שלך במצב על הפנים עכשיו, זה לא זמן טוב'. אמרתי, 'הכל בסדר ואני מבינה', אבל הפחד מההפתעה של מתי זה יקרה, אי־אפשר לתאר אותו".
בסוף זה קרה. יומיים לפני ערב פסח האחרון, היא הזמינה
להם סופשבוע רומנטי בירושלים כי רצתה להתאוורר קצת אחרי שבועות ארוכים של צילומים, בין היתר לסרט הקולנוע החדש "ואז היא הגיעה". "כשהתארגנו לצאת לירושלים, ראיתי שהוא לובש חולצה לבנה מכופתרת והתחלתי לבכות. מאור שאל למה אני בוכה, ועניתי, 'אני מפחדת'. הוא אמר, 'אל תפחדי'. נכנסנו לגן יפה ליד הכותל והתחלתי שוב לבכות".
למה בכית?
"פחדתי מהדברים הכי פאתטיים, שאני לא אבכה כשהוא יציע לי, שלא אתרגש. את יוצאת עם בנאדם ארבע שנים, ופתאום אתם עומדים אחד מול השני בשקט, וזה הופך להיות טקס. ואז הוא פתח את הקופסה ולא הייתה שם טבעת".
מה היה שם?
"מלא חוטים אדומים ארוכים. ואני כבר בראש שלי אומרת, 'איזה בושות, הוא לא הביא לי טבעת, הביא לי חוט אדום, אין לי כוחות לבמאי המקורי הזה'. ואז הוא ליפף לי את החוט האדום על האצבע, ואמר, 'תעצמי עיניים', הלך אחורה, משך את החוט שהיה ארוך, וכמו אומגה השחיל לי את הטבעת על האצבע".
מאיפה צצה טבעת?
"היא הייתה אצלו בכיס. אחר כך נזכרתי, שבאמצע הנסיעה לירושלים הכנסתי את היד שלי לתוך הכיס שלו, אני אוהבת לעשות את זה, והוא אמר, בעדינות, 'תוציאי את היד', ולא הבנתי למה. התברר שהייתה שם טבעת".
הפכתי את מאור למזרחי יותר
זה כמובן לא סוף הסיפור, הרי אצל חן אמסלם (26) אין רגע דל. אחרי הצעת הנישואים בעיר הקודש, הזמין זגורי (36) את אביה, יצחק, למסעדה במתחם התחנה בתל־אביב. אמסלם האב עשה את כל הדרך מעפולה, יודע פחות או יותר מה מטרת הפגישה. "מאור ביקש את ידי מאבא שלי, לא בקטע פרימיטיבי.
הוא חשב שזה מאוד רומנטי", היא מחייכת. "סיפור האהבה הכי גדול זה בין אבא שלי למאור. אני מתחתנת כנראה עם תאום של אבא שלי. הם דומים בהמון דברים".
שלוש שנים חלפו מאז ש"זגורי אימפריה" בכיכובה הפכה לשיחת היום. אמסלם לא קיבלה רק תפקיד עסיסי בסדרה המדוברת, אלא גם הפכה לחברתו של יוצר הסדרה, מאור זגורי. לא שזה הלך בקלות.
מתי הבנת שהוא הגבר שאיתו את רוצה להתחתן?
"כשהתחלנו לצאת לא הבנו לאן זה הולך. אחרי שבועיים של קשר הרגשתי שאני צריכה להבין – הוא בכל זאת הבמאי והיוצר של הסדרה. אמרתי לו, 'רק תגיד מה קורה, כן־כן, לא־לא'. הוא אמר לי, 'לא'. זוגיות לא התאימה לו באותה תקופה, הוא היה בטירוף של הצילומים, ולא ממש הכיר אותי, הוא אף פעם לא יצא עם בחורות כמוני".
מה זה אומר, כמוני?
"אני מוחצנת. הוא יצא לפניי עם בחורות שקטות, מתוקות כאלה, נעימות. וזה לא שאני לא נעימה, אבל אני רכבת הרים מטורפת. אם אני מתעצבנת, אני ממש מתעצבנת. אם אני בוכה, אני הכי בוכה, כשאני צוחקת, אני הכי צוחקת, ויש לי איזה 200 חברים".
מה קרה אחרי שהוא אמר לך "לא"?
"התקשרתי לנופר, חברה שלי. היא באה אליי ובכיתי לה, כי הרגשתי שאני מפספסת את הגבר של החיים שלי. היא אמרה לי, 'אל תדאגי, הוא יחזור על ארבע'. החברות תמיד אומרות לך את זה, אבל האמת היא שיום אחרי הוא התקשר ואמר, 'אני מתחרט'. הסכמתי. אני בחורה משוגעת שקפצה למים הכי עמוקים שיש, לא חשבה על שום סיכון, אבל השתלם לה בסוף".
למה הרגשת שהוא הגבר של חייך?
"לא יודעת. חברות שלי אמרו לי על כל חבר שלהן, 'אין, זה הגבר של החיים שלי', ואני הרגשתי את זה רק איתו, למרות שהיו לי לפחות שישה חברים עד גיל 21. הפכתי אותו למזרחי
יותר, הוא אומר את זה בעצמו. אבל למאור לקח זמן להתאהב בי. הוא לא התעלף עליי, הוא חשב שאני חמודה וכיף איתי, אבל לפני ארבע שנים הוא לא האמין בחיים שנתחתן, עד שתפסתי אותו ונעלתי אותו ב'רב בריח"'.
לפני שנה הייתה לכם פרידה של כמעט חודשיים. מה קרה?
"כמו בכל זוגיות, היינו בתקופה לא טובה ולא צלחנו אותה. גם לא רצינו לצלוח אותה כנראה. היום, כשאני מנתחת את זה, אני מבינה שלא דיברנו אחד עם השני, לא תקשרנו, ב'ביחד' לא קרה כלום, ולא היינו אמיצים מספיק להגיד שלא טוב, לקום וללכת. גררנו וגררנו, עד שהיה כבר ממש לא נעים, למרות שנפרדנו בכבוד, אף פעם לא הייתה מריבה. ידענו שהמצב לא טוב, וצריך לעצור ולעשות ריפרש. הבנו שצריך לפצל כוחות ולראות מה קורה, להבין אם אנחנו עולים מדרגה, או שאנחנו נפרדים וזהו. זו לא באמת הייתה פרידה. אנשים אמרו לי, 'אל תעברי לגור לבד כי את תכף חוזרת אליו, מה, את סתומה?'. אבל הייתי חייבת לגור לבד כדי להרגיש שנייה עצמאית, לפני כן גרתי עם חברה שלי. אז גרתי בדירה שכורה חודש וחצי, וכל הזמן דיברנו בטלפון. יצאתי עם חברים לבלות בלילות כי כשהחושך יורד זה הכי קשה. בשעות היום צילמתי, אז לא ממש הרגשתי. זו הייתה הפסקה לצורך עליית מדרגה".
באה לשרוף את המסך
בסרט הקולנוע "ואז היא הגיעה" של רועי פלורנטין ושי להב, היא מגלמת את מירב, מלצרית ירושלמית ממוצא בוכרי, שגדלה עם אמא שלה, וחולמת להיות מעצבת אופנה. יום אחד היא פוגשת את דן פרייליך (מיכאל אלוני), עורך דין חיפאי, אשכנזי ועשיר – כן, הרגע פגשתם בקלישאת סרטי בורקס - והוא אמנם מאורס לבחורה בלונדינית ומוצלחת, אבל מתאהב בפשוטת העם שלנו ובאוכל החריף של אמא שלה (עינת שרוף). את הסוף אתם בטח יודעים. אמסלם, בקיצור, שוב מגלמת את המזרחית החמה שמטיחה באנשים את כל האמת בפרצוף, והם, בתגובה, לא יכולים לחיות בלעדיה.
מתי יימאס לך לגלם את הבחורה הפשוטה מהפריפריה?
"בהתחלה פחדתי שיקטלגו אותי בטייפקאסט, אבל בסוף אלה התפקידים עם הכי הרבה בשר וג'וס שגונבים את ההצגה, אז לא אכפת לי לשחק גם עוד 200 שנה תפקידים כאלה, כי יש בהם הכי הרבה נשמה והומור ורגש ואמת, ואני יכולה להביא משהו עגול ועמוק".
זה סרט על גבול הבורקס. לא בטוחה שמבקרי קולנוע יחשבו שזה תפקיד שיבנה לך קריירת משחק איכותית.
"אני לא חושבת שזה בורקס, אבל כן, זו קומדיה רומנטית כיפית, סרט קליל ולא מתייפייף, שגורם לך להיסחף לחוויה ולהתמסר אליה במשך שעה וחצי, לצאת ולהרגיש נעים בגוף. סרט נעים שלא עושה ראמה (מועקה) על הלב".
השנה האחרונה של אמסלם הייתה עמוסה. היא הצטלמה לדרמה הפוליטית "שלטון הצללים" של הוט. קודם צילמה את "ההרמון" שכתב גדי טאוב ל"רשת", ובספטמבר, תאריך לא סופי, יֵצא 'מכתוב', סרטם של גיא עמיר וחנן סביון ("עספור"), שבו קיבלה תפקיד ראשי. "כששואלים אותי 'איפה את?', אני אומרת, 'אני עובדת בטירוף, אבל זה עוד לא יצא'. עכשיו אני באה לשרוף את המסך".
- הראיון המלא עם חן אמסלם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
