


זה היה יכול להיות סיפור מרגש ומרחיב לב. ראובן פריאב, סטודנט לאדריכלות באוניברסיטת אריאל, זוכה בשנתו האחרונה ללימודים, בשיתוף עם אדריכל רישוי, אבישי ליכטנשטיין, שהנחה אותו, בתחרות לתכנון בניין עיריית קרית גת. והוא אפילו תושב קרית גת! אבל, כרגיל אצלנו, תחרויות הן חלום. המציאות מראה שוב ושוב איך המנצח מפסיד (כפי שכתבנו כאן בעבר), ומוצא את עצמו בודד ומנודה מהתחרות שהופכת לחמקמקה; מתמוססת לעוד חוזה עם אדריכל מוכר, שכבר בנה ובנה ובנה ויבנה עוד מבנה, וההזדמנות שניתנה לצעירים ולעיר נשארת על הנייר (או באינטרנט).
ההצעה הזוכה של פריאב וליכטנשטיין: "חשבתי על מבנה אייקוני, שיתאים לעיר הבירה של חבל לכיש"
לתחרות נרשמו 20 אדריכלים, ולבסוף הוגשו לה רק 5 הצעות! (בראיון שערכתי בשנה שעברה לכתבה על תחרויות האדריכלים, שאלתי את אוהד יחזקאלי, ממארגני התחרות בקרית גת, אם אינו מפחד שיוגשו מעט מדי הצעות. הוא נשמע בטוח בעצמו – אולי מדי, כפי שהתברר בדיעבד).
פריאב וליכטנשטיין, הזוכים, גברו על שני משרדים ותיקים ומנוסים: ערן מבל אדריכלים (מקום שני), ורוגינסקי אדריכלים (מקום שלישי). את הצעתם הם הגישו ביוני 2016. כעבור חמישה חודשים, בנובמבר 2016, זכו בפרס הראשון בסך 40,000 שקלים, אך מאז לא שמעו דבר מעיריית קרית גת. הפרס הכספי אמנם הועבר להם, אך התחרות הושתקה ונגנזה ללא כל הודעה לציבור, או לזוכים שנשארו תלויים באוויר.
"זה מסוג התחרויות שאני מצטער בכלל שניגשתי אליהן", מתוודה אדריכל ערן מבל, שזכה במקום השני. הוא ניגש לתחרות רק כי חשב שמדובר באתגר אינטלקטואלי של התערבות במקום קיים. "הכל התנהל באופן מבולגן ומבורדק", הוא אומר, "ביקשו חוברת ולא הזמינו אותך בכלל להציג את הפרויקט. במשך חודשים אין שום עדכון, ואז פתאום מודיעים לך שזכית במקום שני ללא כל פרוטוקול שיפוט".
ההצעה של ערן מבל: "הכל התנהל באופן מבולגן ומבורדק"
אפשר להבין מדוע בחרה עיריית קרית גת למסמס את סיפור התחרות. לא כל כך נעים לפרסם תחרות, להשקיע בה סכום לא מבוטל (פרסים בסך 80,000 שקלים, והוצאות ארגון נוספות), להיות בטוחים שיוגשו עשרות הצעות, ובסוף לגלות שהוגשו רק חמש. הרי מטרת התחרות היתה לקבל הצעות רבות, לבחור מהן, ואחר כך, אולי, להעביר אותן לאדריכל שיתכנן, ולאו דווקא למגיש ההצעה. עכשיו מה יעשו?
משמח בעיני שרק 5 הצעות הוגשו לתחרות. יש פה לקח למארגני תחרויות. אולי ציבור האדריכלים הישראלי הבין סוף סוף שלא כדאי לשתף פעולה עם תחרות שעלולה לגזול את זכויות היוצרים שלו; או שאולי הבינו שהתחרות אינה רצינית, כיוון שלא נערכה דרך גורם רשמי בעל נסיון בארגון תחרויות, כמו למשל עמותת האדריכלים.
ההצעה של חנוך רוגינסקי: "יש שם שוק במרכז, ולכן העמדתי את הבניין בפינת הרחובות"
עושים תחרות, אבל לא מבטיחים דבר לזוכה
בניין עיריית קרית גת המקורי נשרף ונהרס לפני כ-15 שנה. מאז יושבת העירייה במשרדים שכורים בקניון לב העיר, וגופי סמך שלה פזורים ברחבי העיר. ב-2015 הכריזה העירייה על תחרות לתכנון הבניין החדש שלה, שייבנה במרכז העיר ובסמוך לקניון ולספרייה, ויכלול כ-22,000 מטרים רבועים של שטחים מבונים. כדי לתת לאדריכלים חופש יצירה, העירייה לא הגדירה תקציב לפרויקט, אבל דאגה לשמור לעצמה את הזכות לגזול את היצירה.
על כריכת חוברת התחרות, שפירסמה העירייה בדצמבר 2015, כתוב: "תחרות פומבית, תכנון רעיוני של בניין עיריית קרית גת", ובהמשך, ביחס למהות התחרות ומטרותיה, נכתב בחוברת: "התוכניות הזוכות, או חלקים ואלמנטים מתוכן, יכול ויעמדו לנגד עיני העירייה וגורמי המקצוע מטעמה לכשיקודם תכנון מפורט של בניין העירייה, או לצורך הכנת תוכנית חדשה למגרש".
באותו ראיון עם יחזקאלי, שאלתי אותו על ההחלטה הזו שלהם. "חלק מזה שאנחנו מזמינים אדריכלים צעירים", הוא הסביר, "זה שהאדריכלים שניגשים מבינים שאין להם זכויות יוצרים. אין פה פחד, אבל אנחנו יכולים לקחת את התוכנית ולהעביר לאדריכל אחר. לא אמרתי שזה בהכרח יקרה. אולי בשיתוף פעולה, אולי בחסות. אבל לא נדע עד שנדע מי זכה".
והנה, עתה אנחנו יודעים מי זכה, והתחושה היא שהולכים להעביר את זה הלאה, או כמו שאמרה לי בצורה יותר מעודנת מיכל כהן, דוברת עיריית קרית גת, מהבודדות שהסכימו לדבר: "התלבטנו אם לספר על התחרות והאלטרנטיבות שהוגשו. אנחנו לא רוצים שיגידו: למה לא לקחתם את ההצעה הזוכה ובניתם אותה? ולכן החלטנו לא לשתף פעולה עם הפרסום. רצינו רעיונות, כדי שהמתכננים שייבחרו אחר כך לתכנון יקבלו כיוון איך לתכנן".
אז מה השלב הבא?
"אנחנו נצא לשלב מכרזי ביצוע, ואז נחבר בין האלטרנטיבה שנבחרה לבין מי שיבצע את התכנון עצמו. יכול להיות שזה יהיה גם הזוכה".
ומתי כל זה יקרה?
"אין לי דד-ליין ותאריך. התכנון להיבנות בשנתיים הקרובות, אבל לא מיידי".
ההצעות הזוכות: במקום תערוכה
בחוברת התחרות נכתב גם כי: "בכוונת העירייה לקיים לאחר התחרות תערוכה של התוכניות שהוגשו לתחרות. במעמד פתיחת התערוכה ישתתפו נציגי העירייה והתערוכה תימשך שבוע לפחות".
מכיוון שכרגע לא נראה שתערוכה כזו צפויה, ננצל את הבמה שלנו להציג את העבודות הזוכות.
מקום 1: ראובן פריאב ואבישי ליכטנשטיין
"רשות מקומית היא מערכת דמוקרטית של נבחרי ציבור שמייצגים את הציבור", מסביר פריאב, "ולכן רציתי להראות קשר הדוק בין התושב לנבחרים. כשהתושב יעבור דרך המבנה, בדרכו לתחנה המרכזית הסמוכה, הוא ירגיש חלק מההחלטות שהעיריה מקבלת. הוא נחשף לכל חלקי הבניין, כי כל המשרדים עם קירות מסך שקופים, ואתה רואה את פקידי העירייה עובדים. במקביל, גם העירייה צופה אל הכיכר ורואה את התושבים. זה קשר דו צדדי. חשבתי על מבנה אייקוני, שיתאים לעיר הבירה של חבל לכיש, שבמקום עיר נכשלת תתפתח מהבניין לבירת החבל. הצורות העקומות הן חלק מהשפה האדריכלית שפיתחתי בזמן הלימודים. אייקון זה משהו מרשים שאפשר לזכור וגם לתאר אותו בכמה קווים, ואני תיארתי את המבנה בחמישה קווים בלבד".
זה פרויקט שיכול להתממש?
"לא. לעירייה אין כסף והם לא מניעים דברים. זה פרויקט מאוד יקר. אי אפשר לקרא לו מבנה קונבנציונלי".
אבל אחד השיקולים בשיפוט היה כלכליות, אז איך הם בחרו בו?
"כי רצו אייקון לעיר, ואי אפשר להתעלם מדבר כזה".
מקום 2: ערן מבל, ארכיטקטורה ובינוי ערים
"התכנית המוצעת", כתב ערן מבל בהצעתו, "מגדירה כיכר עירונית רב גונית מרכזית וברורה מוקפת במבנים מסחריים, חנויות ומבנה עירייה שתוחם את הכיכר בדופן הצפון-מערבית. הכיכר תהווה ציר חיבור לשוק הקיים בחלקה הדרומי, ציר חיבור אל פארק ציבורי ומרכז תרבות וספורט ממזרח, וחיבור אל רחבת הספרייה העירונית מצפון מערב למתחם".
"הכניסה הראשית למבנה העירייה המוצע", ממשיך מבל לפרט, "ממוקמת במרכז המבנה ומגדירה רחוב עירוני לשימוש כלל התושבים, דרך ציר החוצה את מבנה העירייה ויוצר חיבור בין הכיכר המרכזית לכיכר משנית, שתמוקם בחזית מבנה הספרייה הסמוך. ציר זה להולכי רגל ולקהל המבקרים מודגש על ידי תעלת מים ממוחזרים ממערכות המבנה השונות, המחברת בין שתי הכיכרות המוצעות, עוברת מתחת למבנה העירייה ומסתיימת בברכת נוי ועצים - 'נווה מדבר' עירוני מקומי. מרכז המבנה נפתח לאטריום רחב ידיים, המאפשר חדירת אור 'רך' ממעל, וחשיפת חללי מעבר במבנה כלפי חוץ, אל העיר והרחובות הסמוכים".
הכיכר המרכזית תשמש, על פי הצעתו, כמקום לאירועים רבי משתתפים. "היא כוללת דירוג המאפשר ישיבה באירועי חוץ שונים, אירועי חג וטקסים, בחזית מבנה העירייה. מתקני הצללה, עצים, גינון ובריכת המים יאפשרו יצירת אקלים נוח ומזמין במזג אוויר קיצוני. מבנה העירייה והכיכר למרגלותיו מהווים נקודה מרכזית חשובה, המשתלבת עיצובית, תרבותית ומסחרית בחיי העיר".
קום 3: רוגינסקי אדריכלות אורבנית
"הצורה זה קובייה עם שני קטומים, וכך מתקבלות קומות משושות שונות בכל קומה, וגרעין מרכזי גלילי שתופר את הכל", מסביר חנוך רוגינסקי, שהצעתו שונה מהאחרות במיקום המבנה. "תפיסת הבינוי והסביבה זה החוזקה של ההצעה שלי. העירייה רצתה לראות תכנית כוללנית, והם חשבו שמבנה העירייה צריך להיות במרכזה. אבל יש שם שוק במרכז, ולכן העמדתי את הבניין בפינת הרחובות, כך שלא יפריע לפעילות המסחרית הקיימת, שיפנה את השטח במרכז לפיתוח עתידי, וישמש גם כנקודת ציון עירונית". לכן קרא רוגינסקי לפרויקט "אבן פינה".