כשרוית דום חזרה מבית הספר עם ציון 92, אביה ז"ל, בנקאי במקצועו, נהג לנזוף בה שלא הוציאה 100. היום היא נזכרת בזה בחיוך ומודה שאת החתירה להצטיינות היא ינקה בבית. "אמא שלי עבדה כמזכירה במשרד עורכי דין ובהמשך כמנהלת תיקים משפטיים", היא אומרת. "היא נורא רצתה להיות עורכת דין ורצתה להגשים את חלומה דרכי. היא אמרה לי: 'לכל מקום שתרצי להגיע, תחלמי ותגיעי לשם'. ואני בהחלט חלמתי. אמא נהגה לקחת אותי איתה לבית המשפט ואני זוכרת שהסתכלתי על השופט עם הגלימה ואמרתי לעצמי שיום אחד גם אני אהיה עורכת דין ואופיע מולו, ולא פחות חשוב: אהיה אשת קריירה מצליחה".
אז כן. אחרי שסיימה את לימודי התיכון (במגמה עיונית בבית ספר בן צבי בגבעתיים) ואת שירותה הצבאי (כגרפיקאית בשלישות), נרשמה דום ללימודי משפטים במכללה האקדמית ברמת־גן, ובהמשך עשתה תואר שני במנהל עסקים במכללת קריית־אונו. בגיל 26 כבר פתחה משרד עורכי דין יחד עם שותף, שבו טיפלה בתיקים במעמד אישי ובתחום האזרחי־מסחרי. כעבור שנה פצחה ברומן בלתי נגמר עם ההסתדרות, שבה התקדמה בשלל תפקידי מפתח.
ב־2011 מונתה לתפקידה הנוכחי, מנכ"לית רשת עמל (המפעילה 120 מוסדות חינוך), והביאה את הרשת להישגים מרשימים: קיצוץ הגירעון שבו הייתה שרויה (17 מיליון שקל), ועלייה בשיעורי התלמידים שזכאים לתעודות בגרות (נכון לנתוני משרד החינוך של שנת תשע"ה, בית הספר הרב־תחומי "עמל שבח מופת בתל־אביב" הגיע ל־100 אחוז זכאות שנה שנייה ברציפות). ועוד לא הזכרנו זכייה בפרסים שונים ויוקרתיים של תלמידי עמל בשלל תחרויות טכנולוגיות בארץ ובעולם.
העשייה והמעמד שאליו הגיעה כבר יצרו לה בתעשייה את הכינוי "בולדוזר", שאותו דום מאמצת בחום. "אני שומעת את זה הרבה ובעיניי זה מצוין. בולדוזר זה לקחת את הבלתי אפשרי ולעשות אותו אפשרי. הגדוּלה שלי היא לקחת רעיון שלי, או של מישהו אחר, וליישם אותו. חלק גדול מזה מתבסס על חיבורים אישיים. אני מאוד יודעת לחבר בין אנשים. אני חושבת שאחד הדברים הכי טובים אצלי זה שאנשים מאמינים לי".
בין אפל לגוגל
היא נולדה לפני 44 שנה בגבעתיים. בגיל 29 נישאה לעורך הדין הפלילי גיל פידל והביאה עמו שתי בנות (רומי, 13, ובר, שמונה). ב־2010 השניים התגרשו וארבע שנים לאחר מכן נישאה לעופר עיני, גרוש ואב לארבעה ילדים בוגרים, אז מזכ"ל ההסתדרות. כיום משמש עיני בין היתר יו"ר התאחדות הכדורגל ושותף בחברה לגז טבעי עושרד. השניים מתגוררים עם שתי בנותיה של דום בשכונת נווה גן ברמת־השרון, ודום מבקשת להוסיף "באידיליה". "עופר תמיד שימש לי מנטור", היא אומרת. "גם הרבה לפני שהפכנו לזוג. למדתי ממנו כל כך הרבה דברים ואני כל כך שמחה שהוא חלק מחיי".
כאמור, הזוגיות של דום עם ההסתדרות החלה לפני הזוגיות שלה עם עיני, ובהתחלה היא בכלל בנתה עליה כמשהו מהצד. "הייתי בת 27 ורציתי לשפר את מצבי הכלכלי. חיפשתי עבודה צדדית במקביל למשרד עריכת הדין שלי, נתקלתי במודעה שבהסתדרות
מחפשים יועץ והצעתי את עצמי לתפקיד. עופר, שכיהן כיו"ר הסתדרות עובדי המדינה, ראיין אותי לתפקיד וכבר אז קלטתי שמדובר באדם שבאמת אכפת לו מהאנשים בחברה ומהעוול שנגרם להם. התחברתי מאוד לערכים האלה. כשהוא הציע לי תפקיד כיועצת אישית שלו הרגשתי שאני לא יכולה לסרב, וזה הפך בסופו של דבר למשרתי המלאה".
ארבע שנים לאחר שכיהנה כיועצת, קודמה דום לתפקיד ראש מטה של ראש האיגוד המקצועי וב־2011 מונתה למנכ"לית רשת עמל, והפכה לאישה הראשונה שמאיישת את התפקיד ברשת, שהוקמה בשנת 1928.
בגלל הזוגיות שלך עם עיני הייתה הרבה ביקורת על המינוי.
"הרגשתי שלאנשים מאוד קשה לקבל אותי בתפקיד יותר בגלל שאני אישה. התחושה שלי הייתה שאם גבר היה נכנס לתפקיד, עם רקע וניסיון דומים לשלי, היו לוקחים את זה כמובן מאליו.
"חשוב לי להדגיש שבזמן שמוניתי לתפקיד, עופר ואני בכלל עוד לא היינו זוג. מה גם שהכי חשוב זה מה שקורה אחרי המינוי. בן אדם שלא מתאים לא ממשיך. מה שקובע בסופו של דבר זה מבחן התוצאה".
כך או כך, לכל הדעות מדובר בתפקיד יוקרתי ונחשק, ולחלוטין לא פשוט. לא רק שהיה על דום להתמודד עם גירעון תקציבי עצום, התלוותה לכך גם התדמית השלילית שדבקה ברשת, שבעיני רבים נתפשה כבתי ספר מקצועיים לאוכלוסיות חלשות, שמקבלת תלמידים שנשרו מבתי ספר אחרים.
"כשהגעתי לרשת ידעתי שעליי לעשות שני דברים", היא אומרת. "לאזן את התקציב ולשנות את התדמית. לשם כך היה עליי להביא לרשת ערך מוסף. גם כדי לשנות את המהות של בתי הספר לטובה, וגם כדי לגרום לחברות בתעשייה להשקיע בנו וליצור איתנו שיתופי פעולה. החזון שלי בא מחיי האישיים. יום אחרי שסיימתי את הבגרויות בתיכון הלכתי לים ושכחתי כל מה שלמדתי. הרגשתי שבעולם שבו אנחנו חיים כיום, לא מספיק רק ללמד
תיאוריות. שמה שחשוב בחיים זה שוק העבודה המודרני והתלמידים צריכים לקבל כלים פרקטיים שיעזרו להם בחיים: שהם צריכים להיות ורבליים, לדבר אנגלית ברמה גבוהה, לדעת להגיש פרזנטציה, להיות בעלי חשיבה טכנולוגית. היום יש לנו בתי ספר מקיפים עם מגמות עיוניות ברמה גבוהה, שלצדן יש גם לימודי סייבר, ביו־טכנולוגיה, רובוטיקה, הנדסת תוכנה, אמנות, עיצוב מוצר, תקשורת ועוד. כל תלמיד בוחר את התחום שמעניין אותו ולצד החומר העיוני, מקבל גם ניסיון מעשי. לשמחתי, הצלחתי ליצור שם חדש לרשת ובמקביל ליזום שיתופי פעולה עם חברות, כמו גוגל, אפל, טבע, MIT ומרכז פרס לשלום, שהאמינו בחזון שלנו והגדילו לנו את התקציב".
איך כל זה בא לידי ביטוי במערך השיעורים?
"אנחנו לא מלמדים במסורת הרגילה, שבמסגרתה המורה עומד בכיתה ומרצה, והתלמידים כותבים. למשל, בלימודי כימיה, התלמידים עושים פרויקטים יחד עם בתי חולים, נפגשים עם רופאים שמסבירים להם את החומר בצורה יותר מעניינת, עורכים מחקרים. במגמת ניו־מדיה התלמידים נפגשים עם עיתונאים, עם אנשי שיווק, לומדים איך לערוך סרטים. אנחנו נותנים דגש גדול לפרקטיקה. מנסים לדמות את הלימודים כמה שיותר לחיים האמיתיים. התלמידים עובדים כצוות וכל אחד מביא את היתרון שלו".
ואיך לומדים ספרות והיסטוריה?
"אני אתן לך דוגמה. בשנה שעברה תלמידים של בית ספר עמל שבח מופת בתל־אביב פיתחו אפליקציה נהדרת בשם Cell Aviv, שמציעה לתיירים ולמקומיים מסלולים ותכנים במתחם שרונה, שכולם גם נגישים לבעלי צרכים מיוחדים. במסגרת פיתוח האפליקציה הם למדו על ההיסטוריה של שרונה ותקופת הטמפלרים בארץ, בדרך הרבה יותר מרתקת וחווייתית. כאמור, חשוב לנו מאוד גם לעודד את לימוד השפה האנגלית בקרב התלמידים, אז יש לנו מיזם משותף עם שגרירות ארצות־הברית, שמיועד לתלמידים יהודים וערבים גם יחד. במסגרת המיזם התלמידים עושים פרויקטים בתחומים שונים, ובסוף נערך אירוע דיבייט גדול לפי מודל האו"ם, שבו כל קבוצה עומדת מול קהל ומציגה את הפרויקט שלה באנגלית. ככה אנחנו גם תורמים לדו־קיום וגם מעשירים אצלם את השפה".
כל זה אומר שגם המורים צריכים להיות לא שגרתיים.
"נכון מאוד. המורים אצלנו הם גם מנטורים. כאלה שיודעים ללמד מקצועות רב־תחומיים ומסוגלים ללמד את התלמידים איך לשווק את עצמם ולהעלות את הביטחון העצמי שלהם. לשם כך העברנו את המורים שלנו הכשרה, וגם רתמנו אלינו הרבה מורים מ
תחום התעשייה וההייטק".
מה היחס בין מספר הבנים לבנות?
"חצי־חצי, אבל אצלנו, בניגוד לבתי ספר אחרים, יש אחוז מאוד גבוה של בנות בתחום המדעים. זה שינוי שהיה לי חשוב מאוד לחולל. לשם כך הקמנו בין היתר את התוכנית 'בנות למדעים', שמיועדת לבנות החל מכיתה ז'".
לבנות בלבד?
"לא, הבנות לומדות את כל המקצועות המדעיים עם הבנים, אבל יש סיורים ותוכניות העצמה לבנות בלבד. כשהתחלתי בתפקיד ערכנו מחקר וגילנו בין היתר ששיעור הנשים שעוסקות במקצועות המדעיים נמוך מאוד. הבנו שהבעיה מתחילה מגיל צעיר וזיהינו כמה סיבות לכך. זה מתחיל ביחסם של המורים לתלמידות – אם תלמידה תרצה לרדת מ־5 יחידות במתמטיקה ל־4, המורים לא ינסו לעצור בעדה. את הבנים, לעומת זאת, ינסו לשכנע. בנים נוטים יותר להשתלט בכיתה ולהתפרץ, ומורים מאפשרים להם את הדומיננטיות הזו.
"בנוסף, שינינו את הייצוג המגדרי בספרי הלימוד בבתי הספר. כשמציגים בעיות בפיזיקה, לדוגמה, במקום מדען יהיה כתוב מדענית, במקום רופא יהיה כתוב רופאה".
בין מצוינות להצטיינות
מרכזי היזמות שהקימה הם גולת הכותרת ומקור גאוותה של דום. נכון לעכשיו יש ארבעה מרכזים כאלה (בצפת, בחדרה, בבאר־שבע ובתל־אביב) והיד עוד לגמרי נטויה. "מרכזי היזמות הללו הם חדשניים ובנויים כמו המשרדים של גוגל", היא אומרת בהתלהבות. "הם מאובזרים במיטב הטכנולוגיה ובמסגרתם מקימים התלמידים חברות עסקיות, פוגשים משקיעים, מבקרים במפעלים ובחברות שונות בתחומי התעשייה, ועוסקים
בפיתוח מיזם החל משלב הרעיון ועד לשלב המימוש. הרעיון העיקרי הוא שבעזרת הכלים שאנחנו נותנים לתלמידים, הם יוצרים כלים שיכולים לעזור לקהילה".
תני דוגמה.
"בין שלל המיזמים שהתלמידים שלנו פיתחו וזכו בפרסים אפשר למנות את Sea U, אפליקציה המאגדת לתוכה את כל מה שנחוץ לחובבי הים ומציגה נתונים מחופים שונים: טמפרטורות, עומס בחוף, מדוזות וכו'; או מקל נחייה חכם לעיוורים, שמאפשר ניווט יעיל יותר, לחצני מצוקה והתרעה קולית בזמן נפילה או איבוד המקל; וגם חגורה המונעת נזקי גוף לבני הגיל השלישי, שמתנפחת באופן אוטומטי בעת נפילה או מערכת להנעת כיסא גלגלים באמצעות פקודות קוליות".
איפה הבנות שלך לומדות?
"בר, הקטנה שלי, עדיין לומדת בבית ספר יסודי. רומי, שעולה לכיתה ח', החלה לפני שנה ללמוד בליידי דייויס בתל־אביב ששייך לרשת עמל. השכונה שלנו במרחק עשר דקות הליכה מבית הספר וכל החברים שלה הולכים לשם. היא הייתה צריכה ללמוד בו בכל מקרה".
ומה קורה אם הן חוזרות הביתה עם ציון 92?
"אני אומרת להן 'כל הכבוד' ומשבחת אותן על ההישג המצוין. עברתי דרך ארוכה במהלך השנים. עשיתי הרבה עבודה על עצמי. היום אני מחנכת גם את הבנות שלי וגם את התלמידים שלי, להגיע למצוינות לא להצטיינות. שהכי חשוב זה להגיע ל־100 אחוז שלך, לא בהכרח ל־100".
