הרחובות בשכונה הלונדונית ''ונציה הקטנה'', שתיכנן האדריכל ג'ון נאש במאה ה-19, שקטים ויפים. היום זהו רובע יוקרתי ממש בלב העיר, שמושך אליו אנשי רוח ותרבות. גם המעצבת שרה הרשמן-לופטוס קבעה בו את מעונה, בדירה ישנה שהולמת את השם הרומנטי של הרובע, ומשקיפה אל תעלה ובה דוברות ישנות, צבועות בצבעים שונים, שחלקן אף מתהדר בגג צומח, ירוק.
הדירה משתרעת על פני 140 מטרים רבועים, ושרה עברה אליה מבית גדול יותר, אחרי ששלושת ילדיה גדלו. במקור היו בה שלושה חדרי שינה, ושרה הפכה אותה לחלל פתוח שמשתרע לרוחבם של שני בניינים, עם חדר שינה אחד גדול.
היא נולדה בלונדון, אך בעברה סיפור אהבה ישראלי: בצעירותה באה לביקור של כמה שבועות בקיבוץ, התאהבה ברקדן ועברה לגור אתו בתל אביב, למשך שלוש שנים. לפרנסתה עיצבה תפאורות לבלט הישראלי, ובראיון שערכנו עמה באמצעות המייל סיפרה שהיא חולמת לחזור לקחת חלק בסצנת העיצוב הישראלית, ולעצב בר או מסעדה בתל אביב. עם חזרתה ללונדון עיצבה תפאורות ללהקת הבלט האנגלית Saddlers Wells, ומשם התגלגלה לעיצוב פנים עם התמחות בסגנון בוהמייני.
מלבד הקירות שהחליטה להרוס בדירה, קיבלה עוד החלטה שתרמה לסגנונה הייחודי: במקום דלתות תלתה וילונות תחרה שקופים במראה וינטג'י. שרה ביקשה להכניס את הבאים לתוך חלום בוהמייני, כאילו עברו בדלת אל שנות ה-30 של המאה הקודמת.
בצירוף מקרים מוצלח, בזמן שעבדה על פרויקט באמסטרדם, נמכר הבית הסמוך על כל תכולתו. כך מצאה את עצמה מביאה ללונדון את כל המרצפות והפנלים שפורקו מהבית ההולנדי הישן, ומתקינה אותם בדירה.
בכל הבית פזורים, כמו תכשיטים המקשטים אותו, כריות ואהילים ששרה מעצבת ומכינה בעצמה. פעמיים בשנה יוצאת קולקציה חדשה של הסטודיו שלה, שכוללת גם טפטים. היא מספרת שעל קהל לקוחותיה נמנים בין היתר קייט מוס, קורטני לאב וליאם גלאגר.
הסטיילינג מבוסס על פריטים שרכשה במסעותיה בשווקים, יחד עם רהיטים עתיקים במראה כפרי. את האווירה היא מעצימה באמצעות מוזיקה שמתנגנת באופן קבוע בכל החדרים. ריח הקטורת והמוזיקה, היא אומרת, "יוצרים תחושה נשגבת, כמו בכנסייה ונציאנית קטנה, מסתורית ורומנטית".
במטבח שולבו אלמנטים של בר פריזאי ישן, עם ארונות שנצבעו בלכה שחורה, משטחי פליז מבריק וידיות מפוסלות. המראה בחדר הרחצה מזכירה חדר הלבשה מאחורי הבמה, וסביבה אריחי קרמיקה בעבודת יד. בכל פינה הועמדו עציצים, מעין פינות טבע קטנות, כמו בגן מקורה ושופע.
אליהם מצטרפים קמינים ומנורות שמפיצות אור רך, ויוצרות אשליה של חיים לאור נרות. כשהיא נשאלת מה לדעתה האלמנט הייחודי בדירה, מציינת שרה את התאורה. אין בדירה מנורות צמודות תקרה, היא מסבירה, אלא הקפדה על תאורה בגובה נמוך. לאלה מצטרפות מנורות שולחן ומנורות שהוצבו מאחורי הצמחים, מדגישות אותם ויוצרות צללים מעניינים.
שרה לא רק גרה בדירה, אלא גם משתמשת בה לעבודה: דרך קבע מתקיימים כאן צילומי אופנה מסוגננים, ומגזינים כמו ווג או וניטי פייר הם אורחים קבועים, היא מספרת. ולא רק הם: היא, ילדיה ובני זוגם עורכים בדירה מסיבות דרך קבע, היא מוסיפה בדרכה הרומנטית: "זהו חלל שהוא לא רק בית, אלא מרחב יצירתי שעוטף באהבה את כל מי שנכנס אליו".
----------------------------------------------------------
קרניזים דקורטיביים גם על קירות דירה בגבעתיים. לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
