כמו נשים רבות, גם לילא פוייט אוהבת לספר על חוויית הלידה שלה בפרוטרוט. אבל שלא כמו נשים רבות, חוויית הלידה שלה הגיעה לשיא. במקום להתחכם, פשוט נקרא לילד בשמו: הסתיימה באורגזמה.
"את שני הילדים הגדולים שלי ילדתי בבית חולים עם אפידורל", היא מספרת. "אבל כשהריתי לפני עשר שנים עם בתי קלי, הרגשתי שאני רוצה התנסות נקייה. פתאום חשבתי לעצמי: 'איך יכול להיות שאני אישה שכבר פעם שלישית חווה היריון, ועדיין לא יודעת מה זה לידה?' הרגשתי שאני גונבת מעצמי את חוויית הלידה ושהיא צריכה להיות ממש כמו בטבע. הצבתי לעצמי ארבע מטרות: שהלידה תהיה בלי משככי כאבים, תתרחש בבית, שלא יהיה איתי אף מלווה חוץ מבן זוגי, ושלא משנה מה יקרה, אני הולכת עם זה עד הסוף. מה שכן, את המתנה בסופה לא ציפיתי לקבל. זו הייתה הפתעה מדהימה".
פוייט החליטה לא לשמור את ה"מתנה" לעצמה. בעשור האחרון היא מנחה ל"לידה אקסטטית אורגזמית", ובמילים אחרות – מלמדת נשים הריוניות איך גם הן יכולות להגיע לחוויה דומה. "זה כמו שיוצאת לך עוגה טעימה ואת רוצה לחלוק את המתכון", היא מסבירה. "עשיתי המון הכנות לקראת הלידה הזו. קראתי טונות של חומר ברמה של אוניברסיטה, עשיתי תרגילי יוגה בלי הפסקה, לאורך ההיריון אני ובן זוגי הקפדנו להמשיך לקיים יחסי מין והיה לנו סקס מאוד אינטנסיבי. מן הסתם, כל זה תרם למה שקרה בסוף. החלטתי להעביר את כל הידע הזה הלאה, כדי להפוך עוד הרבה נשים למאושרות ושמחות בעולם הזה".
וכולן מגיעות בסוף לאורגזמה?
"לא. אני חד־משמעית מבהירה שאני לא יכולה להתחייב לזה. מצד שני, אני בהחלט יכולה להעיד שאותן נשים מצליחות לחוות לידות מאוד נעימות".
המפתח לזוגיות מאושרת
לילא לא הייתה לבד בזמן הלידה שהביאה אותה לשיא מרגש. לצדה היה אננדה פוייט, בן זוגה ב־17 השנים האחרונות ואבי שני ילדיה הצעירים, אלדר בן ה־15 וקלי בת העשר. בני הזוג מתגוררים בחדרה ומעבירים שיעורים וסדנאות במסגרת "אישיטווה", בית ספר ליוגה שהקימו לפני 16 שנה בהוד־השרון. השניים השתתפו גם בפסטיבל היוגה שהתקיים בחודש יוני בגבעת חביבה, שם העבירו סדנה ל"איזון במערכת העצבים והימנעות מסטרס".
מהרגע הראשון למפגש עמם, ברור שלא מדובר בזוג שגרתי. עוד לפני שאני
מפעילה את כפתור ההקלטה, לילא מכריזה שהם יכולים לתבל את הכתבה בכמה אנקדוטות עסיסיות במיוחד. למשל, העובדה שהם החלו לנהל יחסים פתוחים ומשוכנעים שזה המפתח לזוגיות מאושרת וארוכת שנים.
"זה משהו שהתחלנו לפני כשנה", היא מספרת. "את יודעת, זוגיות בת 17 שנה עושה את שלה. יש פחות התרגשות, פחות עניין. החלטנו שאנחנו רוצים לקחת את האיכות של הרגש והאהבה בינינו לרמה אחרת".
אתם מספרים זה לזה על הפרטנרים האחרים שלכם?
אננדה: "בהחלט. אנחנו לא מסתירים שום דבר".
ואין קנאה?
לילא: "זה בדיוק הרעיון. כשאננדה מספר לי שהוא נפגש עם מישהי, אני מתייחסת לזה כפרקטיקה רוחנית. יש בי רגשות, אבל אני לוקחת את הרגשות האלה כמו שמדען לוקח חומר למעבדה ומנסה לפרק אותם. אני שואלת את עצמי מה אני יכולה לעשות איתם. או שאני הולכת לכיוון של קנאה ומוצאת שם סבל וכאב, או שאני מבינה שאננדה הוא לא הרכוש שלי אלא שותף לחיים, ושהמטרה של שנינו היא להפוך אחד את השני לכמה שיותר מאושרים. הידיעה שאננדה חווה אושר, בסופו של דבר עושה לי טוב".
אננדה: "אנחנו מאפשרים לעצמנו לא להיות שבויים ברוטינה, באבנית ובחלודה של שנים של הרגל. אני חווה היום כלפי לילא התאהבות כל כך חזקה וריגושים כל כך עצומים, שהם אפילו יותר מהמפגשים הראשוניים שלנו, שהיו עוצמתיים גם ככה".
כשמגלים איך התחיל הרומן בין השניים, אפשר להניח שהגרעינים לפילוסופיה הזו תמיד היו שם. היא נולדה לפני 47 שנה בבלרוס, כאירנה פוייטגובה, למדה תקשורת והחלה לעבוד כעיתונאית. במהלך לימודיה באוניברסיטה הכירה את מי שהפך לבעלה הראשון, ובגיל 25 עלתה בעקבותיו לישראל. שנה לאחר מכן נולד מייק, בנה הבכור, היום בן 21.
היא תמיד נמשכה לרוחניות, ועוד כשעבדה כעיתונאית שינתה את שמה ללילא פוייט. "פירוש השם 'לילא' בסנסקריט הוא 'משחק אלוהי'", היא מדווחת. כשהייתה בת 29 ידיד הציע לה להתלוות אליו לשיעור יוגה. "השיעור הראשון היה נחמד, אבל לא נפלתי", היא מספרת. "אבל בשיעור השני כבר הוקסמתי לגמרי. גם מהשיעור וגם מהמורה". המורה, כבר אפשר לנחש, היה אננדה.
הוא נולד לפני 45 שנה במולדובה כאלכסנדר קרוצ'קוב, עלה לישראל בגיל 18 ולמד הנדסאות במסגרת לימודי עתודה. בגיל 24 התגייס לצבא. כבר בנעוריו נמשך לעולם היוגה. "הרבה אנשים חושבים שיוגה היא ג'ימנסטיקה, סוג של התעמלות", הוא אומר. "אבל עבור אנשים יוגים, יוגה היא הגשמה עצמית, חיפוש רוחני". בגיל 26, יום לפני שחרורו מצה"ל, החליט שהוא חייב למצוא לעצמו גורו. הוא התקשר למרכז "יוגה בשינקין" בתל־אביב וביקש לדבר עם אחד המורים הבכירים. "אני רוצה ללמוד אצלך יוגה", אמר לו. "תבוא", ענה המדריך. "ובמקביל אהפוך גם אותך למורה".
כאשר לילא ואננדה נפגשו, שניהם היו במערכות יחסים אחרות: היא כאמור הייתה נשואה, והוא היה בזוגיות של חמש שנים. "במהלך שיעורי היוגה אני ולילא התקרבנו", הוא נזכר. "היא סיפרה לי שהיא נשואה, שיש לה ילד בן שלוש, אבל שהיא מאוד סובלת
בחיי הנישואים שלה. אני זוכר שחשבתי לעצמי: 'לאישה הזו מגיע בן זוג מושלם'. בהתחלה אפילו אמרתי לה: 'אל תדאגי. אנחנו נמצא לך מישהו שיתאים לך'. אחרי זה תמיד צחקנו על זה שחיפשתי וחיפשתי, עד שהבנתי שאני לא מוצא מישהו שיותר מתאים ממני'".
כעבור כמה חודשים החליטה לילא לסיים את נישואיה. "הבנתי שאננדה הוא הנשמה התאומה שלי, והגעתי להחלטה שאני עוזבת את בעלי. באתי הביתה ואמרתי לו שאני רוצה להתגרש. יצאתי מהבית עם ילד קטן על הידיים, בלי כסף, בלי דירה. אמרתי לאננדה: 'זהו, עזבתי'. אבל אז הוא סיפר לי שהוא מתחתן עם החברה שלו".
אננדה: "הרגשתי שלילא היא אהבת חיי, אבל במקביל הרגשתי שאני מחויב לבת הזוג שלי. אמרתי ללילא שמה שיש בינינו כל כך יפה ומקסים, אבל כנראה שסיפור האהבה שלנו לא יקרה בחיים האלה".
לילא: "הייתי בשוק. כל כך כאב לי, שהרגשתי שאני חייבת לעשות לעצמי ניתוח ולהסיר אותו מהלב שלי. אמרתי לו שאני לא יכולה להמשיך לראות אותו. בסוף הבאתי לו מתנה קטנה ואמרתי לו: 'אם תבין מתישהו שאתה באמת אוהב אותי, תמצא אותי'".
וכמה שנים חלפו עד שהוא מצא אותך?
אננדה: "איזה שנים? חודשים. מיד אחרי שהתחתנתי, הכל התפוצץ. ידעתי שכבר לא אכפת לי מהמחויבות שיש לי וממה שכולם יגידו. הרגשתי שאני לא יכול לחיות בלי לילא. שאני פשוט משתגע".
אורגזמה בהנקה? בכיף
הם עברו לגור יחד ושלושה חודשים לאחר מכן לילא כבר הייתה בהיריון עם בנם המשותף אלדר. אף שגם אננדה הספיק להתגרש, השניים מעולם לא שקלו להתחתן בחתונה פורמלית. "בעיניי נישואים זה לשים שלשלאות על האהבה", אומרת לילא. "זה מקטין את האהבה ומכניס אותה לבית כלא. כשהתחתנתי בפעם הראשונה, זה היה רק בגלל שאני לא יהודייה. בעלי היה יהודי, וזו הייתה הדרך היחידה בשבילי לעלות לישראל".
למרות כל זאת, כעבור שלוש שנות זוגיות, אננדה החליט לערוך ללילא
חתונה בהפתעה. "בתעודות הזהות שלנו אני גרושה ואננדה גרוש", היא מדגישה, "כך שזו לא הייתה ממש חתונה. זה היה יותר טקס".
אננדה: "לילא לא מתייחסת לזה כמוני. בעיניי זו הייתה חתונה אמיתית".
אם לא רציתם להתחתן, למה בכלל לערוך טקס?
"בגלל שאני אוהב את לילא ובגלל שרציתי לרגש אותה. ביום ההולדת ה־35 שלה, החלטתי להפתיע אותה ולארגן לנו חתונה וודית מסורתית. הוודה, שמקורה בהודו, נחשבת לתרבות העתיקה ביותר של האנושות וממנה למעשה צמחה היוגה. הזמנתי פוג'רי, מומחה בטקסיות וודית, שינהל לנו את הטקס. בבוקר יום ההולדת אמרתי ללילא שאנחנו נוסעים לאיזה מקום, ושהדבר היחיד שאני צריך ממנה הוא שתקנה לעצמה לבנים חדשים".
לילא: "לא היה לי מושג למה הוא מבקש את זה ממני ונורא נלחצתי. מה שקצת הרגיע אותי היה שלקחנו איתנו גם את אלדר, שהיה אז בן שנתיים. אמרתי לעצמי: 'אם ככה, הוא בטח לא מתכנן לנו איזו אורגיה'".
אננדה: "התחלנו לנסוע ובשלב מסוים נכנסנו לשטחים. לילא כבר בכלל נלחצה. ואז הגענו לבית באריאל. כשפתחנו את הדלת היא ראתה את כל החברים והתלמידים שלנו והתחילה לבכות מהתרגשות. היא הייתה בטוחה שמדובר במסיבת הפתעה".
לילא: "הבנות לקחו אותי לחדר נפרד והתחילו להלביש אותי בבגדי כלה
מסורתיים, אבל עוד לא ירד לי האסימון. רק כשיצאתי מהחדר וראיתי את אננדה בסארי לבן התחלתי להבין".
אננדה: "היה לנו טקס מושלם. לפי המסורת צריך שהטקס ייערך תחת שמיים נקיים מעננים. הימים שלפני החתונה היו גשומים, אבל ביום החתונה עצמו היה מזג אוויר מושלם. בשלב מסוים הוצאתי את טבעות הנישואים שהכנתי לנו, שעל שתיהן חקוקה המילה 'אישיטווה', כמו שם בית הספר שלנו, שפירושה בסנסקריט הוא 'מחשבה יוצרת מציאות'. אחרי זה אמרתי ללילא 'זה עוד לא הכל' והוצאתי את תעודת הזהות שלי. הראיתי לה ששיניתי את שם המשפחה שלי לשם המשפחה שלה'".
לילא: "אננדה ידע שקשה לי עם העובדה שלכל אחד במשפחה שלנו יש שם משפחה אחר. לבן הגדול שלי יש את שם המשפחה של הגרוש שלי, אלדר היה עם שם המשפחה שלי ואננדה היה עם שם המשפחה שלו. כשהיינו טסים לחו"ל תמיד היו מסתכלים עלינו בתימהון. לא הבינו מי אנחנו אחד בשביל השני. אבל בחיים לא האמנתי שאננדה ישנה את שם המשפחה שלו לשלי. אפילו לא ביקשתי ממנו. את יודעת מה זה לבקש מגבר לשנות את שם המשפחה שלו? זה פוגע בכבוד".
שלוש שנים אחרי החתונה לילא נכנסה להיריון עם בתם קלי, ואז, כאמור, החליטה שהיא רוצה לידה טבעית. הסוף אמנם היה מפתיע לטובה, אבל ההתחלה, מתברר, הייתה קצת צולעת. "זה היה בוקר ל"ג בעומר והבנים היו בחופש", היא נזכרת. "ירדו לי המים, אז אמרתי לאננדה שיסיע את הילדים לחברה שלנו ברעננה ואני אתחיל להתארגן. הייתי בטוחה שיש לי זמן. דבר ראשון עשיתי חוקן, ואחרי זה אמרתי לעצמי שאכין את בריכת הגומי, כי רציתי ללדת במים. פתאום הצירים הפכו לאינטנסיביים והבנתי שהלידה מתקדמת ממש מהר. נזכרתי שעוד לא צחצחתי שיניים אז הלכתי לאמבטיה לצחצח, ואז תפס אותי ציר כואב במיוחד ולא יכולתי לזוז. אמרתי לעצמי, מה את עושה? התכוננת ללידה הזו במשך תשעה חודשים, ועכשיו את רוצה לצחצח שיניים? איפה את? איפה הרוח שלך?
"נכנסתי לחדר השינה שלנו, התחלתי להתרכז, להשתמש בדמיון מודרך וכשהכאב הגיע התחלתי להרפות. זה עבד באופן מיידי. בשיא של הציר הגעתי לפתיחה מלאה. הרגשתי שהתינוקת ממש גולשת לי למטה. כבר אז התחלתי להרגיש משהו שמאוד הזכיר לי
אורגזמה. כשחושבים על זה, זה קצת כמו סקס אנאלי. הרבה נשים נרתעות מזה כי הן חוששות מהכאב, אבל אם את מרפה את הגוף ולומדת לשחרר, אפשר מאוד ליהנות".
איפה אננדה היה בכל הסיפור?
"כשהרגשתי שהתינוקת תכף יוצאת, נכנסתי למקלחון בחדר שלנו. הרגשתי שאני זקוקה למגע של מים. התחלתי להתיז על עצמי מים עם הברז, ואז בדיוק אננדה הגיע. הוא צעק לי: 'מותק, אני פה'. הוא שם את הידיים שלו מתחת, ראה את הראש של קלי מבצבץ, ובדיוק ברגע הזה התחלתי לחוות אורגזמה מטורפת. אם משווים את זה לפעולה מינית, אפשר לומר שכאן היה משהו מאוד דומה, אבל הפוך: זה לא משהו שנכנס, אלא משהו שיוצא".
אפשר לשאול אם זו האורגזמה הכי טובה שהייתה לך?
"אני יכולה להגיד שהיא בהחלט הייתה הכי מיוחדת".
אתם לא מרגישים שיש בזה משהו קצת מטריד?
לילא: "למה? תחשבי על ילד שנולד בוויברציה כזו. הוא נכנס לעולם ברגע של עונג ולא ברגע של טראומה".
אננדה: "ילדים קשורים לסקס באופן ישיר, אם רוצים או לא רוצים. אי־אפשר להביא ילד לעולם בלי אנרגיה מינית".
לילא: "אנשים סתם עושים לעצמם בלגן בראש. תוחמים דברים לכל מיני תבניות לא נכונות. יש לי למשל חברה שסיפרה לי שבזמן שהיא היניקה, זה הביא אותה לאורגזמה. אז מה? זה רע?".
אתם באמת לא רואים בעיה עם זה?
אננדה: "אם אמא, בזמן שהיא נותנת לילד שלה את מה שהוא צריך, נהנית מינית, אז מה לא בסדר עם זה? אסור לאמא להתענג בגלל שהיא מאכילה את הילד שלה? למה זה בסדר שהיא תחווה הנאה כשהיא רואה את הילד שלה אוכל, אבל לא הנאה מינית?".
איפה הקווים האדומים שלכם?
לילא: "ברור שיש לנו קווים אדומים. אף פעם, למשל, לא עשינו סקס מול העיניים של הילדים. מצד שני, כולנו הולכים עירומים בבית ונוסעים יחד איתם לנוח במקומות נודיסטיים. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יהיו מוגבלים, כי המוגבלות הזו בעינינו עושה דבר אחד: היא מונעת מאנשים להיות מאושרים בעולם הזה".
