בשעה שמונה בבוקר הודלקו המזגנים בחדרי בניין בית הנסן בשכונת טלביה בירושלים, שם התקיים אמש מיצג הגמר של המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. 12 שעות לאחר מכן, מאות האורחים שצבאו על המקום לא השאירו שום זכר לאוויר פסגות. היו שם בני משפחה וחבריהם של הבוגרים, קולגות מויצו חיפה ושנקר, בוגרי המחלקה לשעבר, מעצבים צעירים ועיתונאים, כשהבחירה להציג בצפיפות בחדריו של בית הנסן ההיסטורי לא עשתה חסד עם העבודות, בעיקר משום שהיא לא אפשרה לצופים להתרשם מהבגדים ב-360 מעלות.
34 בוגרים סיימו השנה את לימודיהם במחלקה המשלבת בין המסלול הוותיק לצורפות לבין המסלול לאופנה, המתאפיינים שניהם באווירה אמנותית. "המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל שונה בתכלית מהמקבילות של ויצו חיפה ושנקר", אומרת ראשת המחלקה היוצאת תמרה יובל ג'ונס בשיחה עם Xnet. "המיקום שלנו בירושלים יוצר ניתוק מוחלט מעולם האופנה, כך שאין פה טרנדים או שואו אוף כמו בשנקר".
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- היורשת הסודית של זארה: הכירו את מרתה אורטגה
- הראה לי את בגד הים שלך ואומר לך מי אתה
- גאווה ישראלית בפריז: גליה להב בשבוע הקוטור
יובל ג'ונס, 72, מסיימת את תפקידה במחלקה לאחר קדנציה של ארבע שנים בלבד במוסד, בניגוד לשמונה השנים שעשו קודמיה בתפקיד. ועדת האיתור של המוסד הוציאה כבר בחודש פברואר קול קורא למשרה, אך טרם נמצא מועמד ראוי. "ארבע השנים שלי בבצלאל עברו כמו יום אחד", מסכמת יובל ג'ונס את התקופה. "זה היה מעניין ומספק. אני מרגישה שבניתי תשתיות יצירתיות באופנה, ודחפתי את הנושא של אביזרים ונעליים. היתה לזה הצלחה בעולם, עם תערוכת נעליים שהוצגה בניו יורק (אוצרת: יערה קידר, א"י), ותערוכת נעליים שנפתחה בחודש שעבר בגלריית ביתא בירושלים (אוצרת: אליאורה למר-גינזבורג). אני לא בגיל להמשיך לקדנציה נוספת, ובעוד שבועיים אהפוך לראשונה לסבתא. החיים שלי בבצלאל לא אפשרו לי להתפנות לדברים אחרים".
בימים אלו שוקדת יובל ג'ונס על תערוכת אופנה ישראלית שתוצג במהלך 2018 במוזיאון ישראל בירושלים. במהלך ארבע שנותיה בראש המחלקה ניתן היה לזהות רוחות של שינוי בתחום האביזרים, וכן בהכוונה של הסטודנטים ליצור בגדים אמנותיים אך גם לבישים – מה שניכר גם בשירת הברבור שלה במיצג הגמר. אלא שמהפכות לא עושים ביום אחד, וגם לא בארבע שנים, כך שבפני מחלקת האיתור של בצלאל עומד אתגר לא פשוט.
בחזרה למיצג הגמר הנוכחי, שבו ביקשו בוגרי המחלקה לתרגם רעיונות חברתיים, פוליטיים ואמנותיים לכדי אובייקטים של לבוש ואביזרים. מרואה אבו עסבה חזרה לזיכרונות הנכבה של סבתה, שברחה ב-1948 מכפר ג'ת לירדן, וחזרה מאוחר יותר לנצרת. אבו עסבה יצרה חיבורים מעניינים בין רקמה פלסטינית בצבעוניות מונוכרומטית למטבעות מקוריים מפלשתינה של שנות ה-40 וצביעה בעבודת יד. את הפריטים היא בחרה להציג על בני משפחתה, והתוצאה בתערוכת הגמר נראתה מוצלחת הודות לשילוב בין סיפורה האישי, עבודות היד המסקרנות והשפה העיצובית המגובשת שכללה ניואנסים רבים. פרויקט נוסף שבלט לטובה היה של הבוגרת עדי קרני, ששילבה בין הדפסות בתלת ממד לבדי טקסטיל מרהיבים, למשל בחולצה ללא שרוולים בסריגת תלת מימד, ובתיק במראה רקום שנוצר גם הוא בהדפסת תלת ממד.
והיו גם מספר פרויקטים מאוד לבישים ואופנתיים עם ביצוע טוב, למרות הקונספט הלא לגמרי ברור, ביניהם של לירון אלקיים, שניסתה ליצור דמויות בהשראת דיסני, אך בפועל יצרה חבורה של אופנת רחוב שנראתה נפלא במיצג. הבוגרת אלמוג סיון, יצרה אוסף פריטים בצבעוניות מרהיבה, שיכולה בקלות לעמוד למכירה בבוטיקים, ובגזרת האביזרים סימנו שני פרויקטים שעסקו בשאלות של חיזור: הנעליים שיצרה גל סובה בשילוב עור וקרבון, והמסכות המרהיבות של רוני בורנובסקי, מהז'אנר שהזמרת ביורק ודאי היתה שמחה לאמץ.
______________________________________________________
ואיך נראתה תצוגת הגמר של שנקר?
