זהו ביתו של יזם צעיר, בן 28, שהיה חלק בלתי נפרד מתהליך התכנון והבנייה. הבית רחב הממדים (372 מטרים רבועים), בשכונת גלן-פארק בסן פרנסיסקו, עומד על תלו מ־1930, ולמרות העובדה שעבר שיפוץ מקיף ב־2012, בעליו החדשים החליט להמשיך לשנותו.
כוונתו הייתה ללכוד את הנוף ואת אור השמש ולהכניס את שניהם פנימה, והתוצאה משדרת הצלחה ושמחה. הוא ביקש לשמור על מראה רענן, ולאפשר לו לשלב חיים פרטיים ומרחב שבו אפשר לחלוק רעיונות עם אחרים, בפגישות אינטימיות או בחיי חברה שוקקים יותר. אדריכלים ומעצבים משני משרדים שילבו כאן כוחות: אקמי טמאריבוצ'י מ־Subject to Change, שבמקור הייתה בכלל מעצבת השיער של הדייר, ומשרד האדריכלים CCS ששפתו המודרנית משלבת חומרים בלתי שגרתיים.
בפנים עיצוב בהיר ונקי שמוכתם בנגיעות משמעותיות של צבע, עץ ונוף העיר המפורסמת. המעטפת החיצונית עומדת בניגוד לצבע הלבן שמציף את פנים הבית. היא מחופה בעץ ברוש שעבר תהליך שריפה וקיבל גוון של פחם. ציפוי זה, הנקרא Shou Sugi Ban, שכיח ביפן, ויש לו גם תפקיד שימושי: להפוך את העץ לפחות דליק. מבחינת הנראות, התהליך משווה לעץ יופי ייחודי שמבליט אותו על רקע שאר הבתים בשכונה.
את פניהם של הנכנסים מקדמת דלת־ציר אדומה, תוצרת איטליה. חלק הארי של הרצפה מחופה בלוחות רחבים של עץ אשוח, שחוזר בכל חלקי הבית (כולל גרם המדרגות). המבואה תוכננה כגלריה, ובולטת בה עבודתו של מתיו פלאדינו, Still Life With Fruit.
מדרגות מרחפות בשילוב פלדה שחורה, זכוכית ועץ, שזורות לגובה כל קומות הבית באופן שקושר ביניהן. מעקה הזכוכית לא חוסם את המבט אל יצירות האמנות התלויות במרחב, כך שהעלייה והירידה בין הקומות הופכות לחוויה בפני עצמה.
בקומה השנייה מוקמו סוויטת אורחים וחדר קולנוע ומדיה, ובקומה השלישית נמצאים חדר לימוד, חדר מוזיקה וחדר שינה. פריטים כמו ספה ושולחן כתיבה של חברת Muuto הסקנדינבית מככבים, וכך גם עוד יצירה של פלאדינו. סוויטת המאסטר באותה קומה אובזרה בכיסא וינטג' של ולדימיר קגן, ושידה בעיטורי אר-דקו שמעליה מראות תפוחות כבלונים, של אוסקר זיטה.
החיים מתעוררים בקומה הרביעית והעליונה. היא נפתחת בקצה אחד לסלון שצופה על העיר, ובקצה השני למטבח שממנו יציאה לגינה מדורגת. שלושה מרכיבים עיצוביים בולטים בחלל המרכזי: קיר קמין מרחף, מינימליסטי, ארוך וצר (תוצרת "אורטל מערכות חימום"), שמואר מאחור באור רך ומתבלט על רקע הנוף הדרמטי שנשקף מהמרפסת. מדף ספרים מפלדה ממסגר אותו משני צידיו ומדגיש את ממדיו הצרים, שלא מכבידים על החלל.
הסגנון נועז, בלתי רשמי ועדיין אלגנטי, כדי לשקף את אופי הלקוח, שרגיל ללבוש חליפות מחויטות בשעות מסוימות ולשוטט בנעלי אצבע באחרות. כך אפשר למצוא בחדר המדיה ספה מודולרית מ"רוש בובואה" שרופדה בבד של "מיסוני", ובסלון את מערכת הישיבה Tufty Time של פטריסיה אורקיולה, מרבץ שמאפשר להתמוגג בנחת מהנוף. בחדרי הרחצה נבחרו אריחי פסיפס בשחור-לבן, ובשירותי האורחים טפט של שרה מוריס, בדוגמה גיאומטרית ססגונית.
החצר המדורגת מטפסת למעלה מול הנוף. קירותיה עשויים לוחות בטון, והיא מגודרת בצמחייה גבוהה שמבטיחה פרטיות. לכל מפלס בחצר יש שימוש מוגדר: מטבח חוץ ובור־אש שסביבו מתאספים, ג'קוזי ומדשאת שיזוף, ולצד בריכת דגי הנוי יש אפילו ספסל ישיבה מחומם.
המקום הגבוה ביותר בגינה משקיף מעל הבית, לנוף המרהיב. כאן אפשר להיכנס לקובייה פיסולית ומסתורית שמצופה מראות (שלושה מטרים אורך ורוחב כל צלע שלה), ומשקפת את השמיים, החצר והנוף בהתאם לנקודת המבט. הקובייה בנויה מפיברגלס מחוזק, וכשנכנסים פנימה מתעגל החלל לכדי צורה של תוף. כעת, רק השמיים פתוחים מעל, המולת העיר נשכחת, ונוצר מקום אינטימי למחשבות, לשיחות ולהתבוננות. בתוך הקובייה, האור היחיד שנכנס הוא מכיוון השמיים, אלמנט שמקור השראתו מחללים הנפתחים אל הרקיע שעיצב ג'יימס טורל, אמן תאורה אמריקאי ידוע.
החלל הקטנטן מעוצב לפרטי פרטים: ספסל מבטון יצוק, תקרה בחיפוי לבד וקירות שכוסו בלוחות מחיקים כדי לקשקש עליהם בטוש – ולא לשכוח שום רעיון מבריק או הודעה חצי־חשובה שעלו במוח הקודח.
