אחרי עשרים שנות מגורים בבית פרטי מרווח עם גינה, בצפון השקט מאוד של תל אביב, החליטו בני זוג בני חמישים פלוס, הורים לשישה ילדים מנישואים קודמים, לפתוח פרק חדש בדירה באחד ממגדלי פארק צמרת, בין צירי תנועה סואנים. "גרנו באותה שכונה עשרות שנים", מנמקת בעלת הבית את הבחירה, "הילדים גדלו, הבית התרוקן ונהיה גדול עלינו. אז החלטנו לשנות ולזוז הלאה".
המגדל בן 44 קומות, ואת הדופלקס שבחרו בקומות 32-33 רכשו מהקבלן כדירת מעטפת ריקה. 215 מטרים רבועים בשתי קומות, עם חלל כפול ביניהן. "נכנסנו וזה הרגיש לנו כמו בית פרטי תלוי באוויר", משחזרת בעלת הדירה את החוויה הראשונית. "דבר לא חוסם ואף אחד לא יכול לראות אותנו. אפילו תנועת המכוניות והרכבות למטה הפכה להיות מין רעש רקע מרגיע".
מעצבת הפנים גלי אמית נבחרה להפוך את החלל הריק לבית. "הדירה הזו", אומרת אמית, "היא דרכם של בני הזוג לחיות את החלום של עצמם. הצרכים השתנו, התנאים השתנו וגם הרצונות והתשוקות: משכונה וקהילה - לפרטיות ואנונימיות; מבית פרטי - לרב קומות; מאזור שקט ומנומנם - לאזור עירוני תוסס; ומסגנון כפרי - למודרני ונקי".
את הנטייה הרווחת לחשוב שדירות מגדלים מעוצבות הן "דירות חושך" של תושבי חוץ, המשמשות לא פעם כתחליף למלון, עם מראה גנרי נטול איפיון אישי, אמית הודפת: "המוטיבים האישיים", היא אומרת, "מלמדים שגרים כאן אנשים אמיתיים ושהדירה מותאמת להם באופן אישי". ב"מוטיבים אישיים" היא מתכוונת לאלמנטים שבני הזוג ביקשו לשלב בעיצוב הדירה: רצפת עץ, ספרייה גדולה, קמין וספת רביצה. כל אלה היו בבית הישן, ושולבו גם כאן - רק בגרסאות חדשות ומעודכנות.
כבעלי משפחה גדולה מרבים בני הזוג לארח, וגם זה היה מרכיב משמעותי בתכנון. לכן הוחלט על אזור ציבורי פתוח והמשכי; על מטבח גדול, שהשימושיות שלו חשובה לא פחות ממראהו הנקי; ועל שני חדרים שיוכלו לשמש כחדרי אורחים."הייתי חייבת", אומרת בעלת הדירה, "שהילדים יידעו שלמרות שאבא ואמא עברו למגדל, יש להם פה בית. אין להם חדרים פרטיים, אבל תמיד יהיה להם איפה להישאר לישון".
גרם המדרגות עדין מצד אחד, מאסיבי מצד שני
דלת הכניסה נפתחת לחלל הגבוה במרכז הדירה. הוא מוקף חלונות הפונים דרומה, לעבר העיר, ומזרחה - לנתיבי איילון. וילונות חצי שקופים לכל גובה הקיר ממסכים את שמש הבוקר. מול הדלת בולט גרם מדרגות מברזל צבוע לבן, המושך את המבט כלפי מעלה, אל קומת הגלריה. מהכניסה נראה גרם המדרגות אוורירי ועדין, בזכות המדרכים הדקים שבעדם ניתן להביט עד חלונות המטבח והחוצה אל השמיים. אך במבט מכיוון הסלון מעניקים לו המעקות האטומים נוכחות מאסיבית דומיננטית.
בחלקו הקדמי של החלל פינת טלוויזיה עם ספת שז-לונג רחבה. "רציתי שיהיה משהו שיזכיר לי את המרבץ שהיה לנו בבית הפרטי", אומרת בעלת הבית, "מקום שאני יכולה לשבת בו עם הילדים שלי ולחבק אותם". בהמשך סלון רשמי, עם ספה ושתי כורסאות הניצבות על שטיח, ומאחוריו מרפסת.
הקירות נטולי החלונות צופו בטון מוחלק מחולק בסרגלי פליז דקים ואופקיים, רקע לאלמנטים המותקנים עליהם: מסך טלוויזיה, קמין שקוע במישור הקיר וספרייה. "תמיד היה אצלנו בבית אח", מספרת בעלת הבית. "אבל האח העתיק, שהבאתי לבית הפרטי מבית הורי, לא התאים לכאן, ואני שומרת אותו לבן הצעיר. היה ברור שנצטרך במקומו משהו שישמור על תחושה של חמימות, רק עם אופי מודרני יותר".
לא רק הקמין זכה לפרשנות חדשה. גם רצפת העץ שהיתה בבית הקודם הוחלפה כאן בפרקט אלון מעושן בגוון אפרפר, המונח בדוגמת אדרת דג. ספריית ברזל שחורה ניצבת ליד המדרגות, מיתמרת לגובה שלושה מטרים, ולצידה סולם נייד המאפשר נגישות לכל גובהה. "מבחינתי", אומרת בעלת הבית, "ספרייה היא עוגן בבית. אמנם במעבר השתחררתי מ-200-300 ספרים, אבל אני מאוד אוהבת לקרוא ועדיין חייבת שתהייה בבית ספרייה".
מטבח גדול עם שולחן אוכל קטן
המטבח (בולטהאופ) הגדול והמרווח, ממוקם לרוחב קיר החלונות בחזית הדרומית. הוא בנוי כשני פסים מקבילים, ומצוי ברובו מתחת לקומת הגלריה. פס ארונות בצבע גרפיט, עם משטח עבודה דקטון בגוון תואם, מתפרש מהמרפסת ועד לקיר הנגדי. בחלק החשוף לסלון יש דלפק גדול לעבודה וישיבה, הכולל גם אחסון ושני מקררי מגירה, למשקאות קלים ובקבוקי אלכוהול. בחלקו הפנימי יותר של המטבח, מול פס הארונות הנמוכים, תוכננה יחידת ארונות נירוסטה גבוהים, שבה משתלב המקרר. היא תוחמת אזור עבודה מוצנע יותר במטבח, ומפרידה חלקית בין המטבח לפינת האוכל הריבועית.
למרות חיבתה של בעלת הבית לבישול ולאירוח, שולחן האוכל המשפחתי אינו גדול. "רציתי שהבית לא יהיה בורגני", היא אומרת, "לא כזה עם שולחן אוכל ענקי שיתאים לאירוח משפחתי כל השבוע, אלא שולחן קטן שנפתח כשצריך". וכשצריך, מביאים פלטות הרחבה הנשמרות במחסן מחוץ לדירה. פינת האוכל תחומה מצידה השני בקיר ארונות גבוהים בצבע גרפיט, המפרידים בין החלק הציבורי לחדרים הפרטיים בקומה.
דלת שנראית כחלק מהקיר מובילה לחדר אורחים (המשמש את הבן הצעיר, שעדיין מתגורר באופן חלקי בבית), ממ"ד מותאם לאירוח, חדר רחצה עם שתי כניסות (משני החדרים), ושירותי אורחים.
שלוש דרגות של פרטיות באזור הרחצה
הקומה השנייה בדירה, קומת הגלריה, מתפרשת על פני 70 מטרים רבועים, ופתוחה אל הנוף. ויטרינה שקופה מפרופיל בלגי לבן חוצצת בין פינת עבודה שמוקמה במעלה המדרגות לאזור השינה, שתוכנן כחלל פתוח.
במרכז החלל ניצבת מיטה זוגית שבגבה מחיצת עץ קלה, מחוררת בדוגמה. מנורות הקריאה עומדות על הרצפה משני צדי המיטה. מאחורי מחיצת העץ, באזור המוגבה במדרגה, מוסתרים חדר כושר וארון נעליים גדול, עשוי מדפים ומגירות פורניר אלון עם דלתות זכוכית. מכאן עוברים לממ"ד המקורי של הקומה, שהפך לחדר ארונות.
אזור הרחצה בקדמת הסוויטה מחולק לשלושה חלקים, בדרגת פרטיות משתנה: בחלל הפתוח, לצד המיטה ומול הוויטרינה, ניצבת אמבטיה שאינה צמודה לקיר. כגב משמשת לה מחיצה נמוכה, מחופה באריחי גרניט-פורצלן דמויי אבן לבנה ומגוידת. מאחורי המחיצה, מוסתרים יותר, שני כיורי רחצה על ארון תלוי, שמורכב ממסגרת ברזל ומגירות עץ. מעל ארון הכיורים מדף עץ עם שתי מראות ברזל עגולות. דלתות אטומות מובילות מהחלק הפתוח לשני תאים סגורים: מקלחון זוגי ושירותים, שניהם מבודדים ומאפשרים אינטימיות מלאה. אזור הרחצה כולו מוגדר ברצפה של פלטות פורצלן גדולות.
"כל פינה פה היא בינגו"
דירה מעוצבת כל כך מעוררת באופן טבעי את השאלה מה עושים כשבאים הנכדים? בתשובה מוציאה בעלת הבית מאחת ממגירות המטבח חבילת פלייסמטים גדולים מנייר, שאותם היא פורשת והם משמשים כניירות ציור; אחר כך היא מביאה ארגז בד גדול שבתוכו מאוכסנים משחקי ילדים. "אנחנו לא הפרופיל הרגיל של האנשים במגדלים", היא אומרת, "אבל יצרנו פה את המרחב הנכון לסטטוס שאנחנו נמצאים בו כרגע, וכל פינה פה היא בינגו".
- קבלן: דודו עזרא, מסד הנדסה
- נגרות: נגריית "דפני"
- מסגרות: "רכטמן מדרגות"
- תכנון תאורה: אורלי אברון אלקבס
- מטבח: בולטהאופ
- רהיטים: טולמנ'ס והביטאט
------------------------------------------------------------------
לעצב דירה אישית במגבלות החללים במגדלים זה אתגר. לחצו על התמונה לעוד דוגמה ממגדל בשדרות רוטשילד:
