בר זר (27), איש הייטק ובנה של תמי בן־עמי, התרגש מאוד לגלות שהשער של אמו נבחר לשער "לאשה" האהוב ביותר בכל הזמנים. צילומי הדוגמנית שנפטרה מסרטן לפני 22 שנים, כשהיא רק בת 40, מרשימים גם היום בזכות הגובה שלה, גון העור המיוחד, כישרון התנועה ואולי גם בגלל מה שעובר לצופה בלי מילים: יחסי האנוש המעולים שנודעה בהם.
"לראות את הכמות הגדולה של השערים שהיא עשתה ל'לאשה', זה מטורף ומלא עוצמה", אומר זר. "ידעתי מי הייתה אמא, אבל לראות את כל זה מולך, זו גאווה מדהימה. אני מראה את התמונות האלה לאנשים, חברים מהעבודה, וגם הם מגיבים כמוני, נדהמים, ויש מי שאומרים, בוא'נה, אתה ממש דומה לה. אני יודע שחברה שלי השתתפה בהצבעה על השערים שעשיתם. היא גם עדכנה אותי איזה שער נבחר".
יש בבית תמונה של אמא שאתה אוהב במיוחד?
"אבא ואני שמרנו הרבה מהדברים שאמא עשתה, ממש מכל הבא ליד. בבית שלנו יש תמונה מפורסמת של אמא שתלויה על הקיר בפינת המשפחה. תמונה בגודל אמיתי, שרואים בה את הגובה המרשים שלה, ומבחינתי זה אלמותי".
איך היה לגדול כבן של אייקון כל כך ישראלי?
"אמא נפטרה כשהייתי בן חמש. אני זוכר אותה בתור אמא, כשהיא הופיעה בטלוויזיה, וזה היה ממש מגניב, אבל לא הבנתי ממש מה זה אומר להיות הבן שלה ומי היא הייתה מבחינה ציבורית. כל יום שעובר אני פוגש עוד אנשים ועוד חברים שלה, שומע סיפורים מאבא ומהמשפחה, ואני מבין כל פעם מחדש כמה היא הייתה אייקון, חשובה לכל כך הרבה אנשים וכמה הם העריכו אותה. כולם אוהבים לספר לי על אמא שלי. הם אוטומטית אומרים, 'יש לי רק דברים טובים לומר על אמא שלך, היא הייתה מדהימה'. שמעתי שהיא הייתה מארחת חברים ומשפחה ברמה הכי גבוהה, שהדלת של הבית שלה הייתה תמיד פתוחה, שהייתה מבשלת. וזה מצחיק, אני חי באותו סגנון, חברים תמיד באים אליי, אני אוהב לעשות על האש, מגיש אוכל. מסתבר שהתכונות של אמא נטמעו בי. אין מה לעשות, על זה גדלתי".
כמה אנשים יודעים שאתה הבן של תמי בן־עמי?
"הרבה אנשים יודעים וזוכרים מי הייתה אמא שלי, אבל לא כולם יודעים שאני הבן שלה. בעבודה יש כאלה שמכירים וזוכרים אותה משנות ה-80. בני גילי פחות הכירו אותה, אבל הם שמעו את השם, שזה גם מטורף, כי הם היו בני חמש כשהיא נפטרה.
"לפני שנה הייתי בחילופי סטודנטים בארצות-הברית, והיה לי חבר טוב, אמריקאי שאמא שלו היא ישראלית שירדה לארצות-הברית. הוא דיבר איתה על אמא שלי, והיא נדהמה, 'מה? אתה הבן של תמי בן-עמי?' היא נורא התרגשה, ופתאום יצאה לנו שיחה של חצי שעה על החיים ועל אמא שלי, בסנט-לואיס הרחוקה.
"הרבה פעמים אני שואל את עצמי איך זה עיצב אותי, לגדול בלי אמא שלי? ואין לי תשובה. יש חסך גדול, בוודאי בתור ילד, אבל אני מרגיש שאבא שלי, ד"ר קובי זר, ששימש בתפקיד כפול, עשה עבודה מדהימה".
