"אחרי עשורים של גלובליזציה, העולם מסתגר אל תוך אזורי נוחות מדומיינים", נכתב במניפסט של שבוע העיצוב בירושלים, "איים של זהויות הומוגניות, שנאבקים לסמן טריטוריה בעולם של גבולות קורסים". ברוח זו בחרו טל ארז וענת ספרן, אוצרי האירועים שייפתחו בסוף השבוע, להקדיש אותם, תחת הכותרת "איים", לקשר בין עיצוב מקומי והומוגניות גלובלית; ולתפקידו של המעצב האינדיבידואל מול המערכות שמקיפות אותו. ירושלים - שמחולקת כבר עשורים לפסיפס של איים חברתיים, תרבותיים ופוליטים - היא כנראה המקום המדויק בעולם לדיון בנושא הזה.
הנה, בקצרה, מה שלא כדאי לפספס:
1. אי.זיקה
במלאות 20 שנה למותו של איזיקה גאון, מייסד המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל, מושקת לראשונה התערוכה "היסטוריה מקומית" - שתוקדש בכל שנה לדמות מרכזית אחרת שהשפיעה על עולם העיצוב המקומי. גאון אצר והפיק, במשך 25 שנותיו במוזיאון, למעלה מ-120 תערוכות, ובחלל אחד בתערוכת המחווה לפועלו יוצגו עשרות הזמנות, כרזות ופריטים אחרים שעיצב בעצמו לתערוכות שארגן - הזדמנות נדירה וחד פעמית להתרשם מהשפה הגרפית הישראלית של אותן שנים.
2. מפונג ועד המחשב הביתי
בחלל אחר של התערוכה "היסטוריה מקומית" בבית הנסן התבקשו חמישה מעצבים מקומיים - עזרי טרזי (סטודיו טרזי), אוהד בנית (mishmaacool), רונן בבלי (סטודיו מג'נטה), טל צור (iota), ואמנון אילוז (סטודיו רה-לבנט) - לתת פרשנות לאחת מהתערוכות שאצר גאון: "משחקי פיסול" (1972), "מיחזור" (1975), "לגו" (1977), "שילה היקס, נפילה חופשית" (1980), "מפונג ועד המחשב הביתי" (1983).
start again? עבודה של שירן ברי, אמנון אילוז, סטודיו רהלבנט
אמנון אילוז, בוגר בצלאל ובעליו של סטודיו המיתוג רהלבנט, התבקש להתייחס לאחד המשחקים האיקוניים של אותה תקופה: הפונג. אילוז תכנן שולחן פינג-פונג שבשני צדיו רובוטים שיורים כדורים זה לעבר זה, ובמרכזו לוח פרספקס שקוף - מעין גדר הפרדה שבה נחבטים הכדורים ומוחזרים למכונה שוב ושוב. "זוהי מכונה ללא תכלית", אומר אילוז, "עבודה אינסופית ללא תכלית". מצוות מעצביו ביקש לתת פרשנות אישית למראהו של המשחק המפורסם.
את תערוכת המחווה אצרו יובל סער וגלית גאון, בתו של איזיקה גאון (שהיתה עד לפני שנה אוצרת ראשית של מוזיאון העיצוב בחולון).
3. Dear Data
בעידן ה-Big Data, שבו אנחנו מוקפים בידע כמעט אינסופי, והדואר העיקרי שאנחנו מקבלים מגיע באמצעות הסמארטפון ישר לכפות ידינו, פרויקט ההתכתבות של המעצבות הגרפיות Giorgia Lupi ו-Stefanie Posavec הוא שאפתני ומסקרן. האחת היא ממוצא איטלקי ומתגוררת בארה"ב, והשנייה אמריקאית שעברה לאנגליה. לפני כמה שנים הניעו יחד פרויקט אינטימי חובק עולם. השתיים תיעדו - בגלויות שעיצבו בעבודת יד ושלחו זו לזו - נושאים שונים מחייהן, ובהם, למשל, הדלתות שבהן עברו במשך כמה ימים, הקללות שנזרקו לאוויר במשך שבוע, ועוד.
בשנים האחרונות, אולי בשל הרוויה מטכנולוגיה, העולם מוצא עניין מחודש בתרבות מלאכת היד (מקראפט ועד DIY). הגלויות בפרויקט פורטות בדיוק על הנימים האלה. זהו ניסיון לתקשר באופן אינטימי, ולהסתייע לשם כך בדואר - תיווך נוסטלגי בין-יבשתי. אלא שבעיני יש לפרויקט נקודת תורפה: המידע האינטימי שהועבר בין השתיים תורגם על ידיהן לשפה אינפוגרפית נטולת רגש, כזו שלקוחה מהנראות של העולם הדיגיטלי; והמשלוח הפיזי של הגלויות לא נוצל כדי לייצר אמירה נוספת. הפרויקט נרכש לאוסף הקבוע של ה-MoMA, המוזיאון לאמנות מודרנית של ניו יורק, ואף תועד והודפס כספר.
4. אי גרפי
אוף-ליין ואון-ליין הפכו בשנים האחרונות למושגים שגורים בעולמות העיצוב - "פרינט" ו"דיגיטל", מוצר מודפס ומוצר וירטואלי. הקשר או אי-הקשר ביניהם, החיבור והטשטוש, הפכו לאחד מהאתגרים שעומדים בפני מעצבים, יצרנים וערוצי תקשורת ומידע.
אחד המיזמים השאפתניים בשבוע העיצוב עוסק בתפר שבין העולמות הללו. במיזם "אי גרפי" חברו מעצבת הגופנים מיכל סהר והמעצב הגרפי גיא שגיא (שאחראי על המיתוג הנפלא של שבוע העיצוב), ליצירת פנזין שייכתב, ייערך, יעוצב ויופק בו מדי יום. בחלל מרכזיית "בזק" הנטושה בשכונת טלביה תוקם מערכת עיתון "שקופה" - כזו שמסכי המחשב שלה נראים לעיני כל. מכבש דפוס מסורתי יאגד את חומרי הגלם לעלון יומי. בחלל הפרויקט יוקרנו סרטים על טכנולוגיות דפוס, יתקיימו הרצאות ושיחות עם אנשי תוכן מעולם העיצוב הגרפי.
