קו האש וקו המותן: סיפורה של מלכת היופי במלחמת ששת הימים

"עכשיו כבר מותר לגלות. נשף מלכת-היופי עמד להיערך אי-שם בנגב. זה היה בימי הכוננות. ברור היה לנו שנשף זוהר עם יפהפיות בבגדי-ים, לא יהלום את האווירה המתוחה של ימי הכוננות. החלטנו שאין זה הוגן לקיים את נשף בחירת מלכת-היופי במתכונתו המסורתית, שעה שאבות, אחים וידידים של המועמדות, עושים את ימיהם ולילותיהם בחול ובאבק. ואז הוצעה הצעה: מדוע לא נביא את הנשף אליהם, אל אותם אלפי חיילים הצמאים לבידור?"

קלינאית תקשורת במקצועה, אם לשלושה וסבתא לשבעה נכדים(צילום: אביגיל עוזי)

במילים אלו נפתחה ב-27 ביוני 1967 כתבתה של ברוריה אבידן בריר במגזין "לאשה" על טקס מלכות היופי, שלוותה בתצלום שחור-לבן של אביבה ישראלי, מלכת היופי לשנת 1966, עם חיילי משמר הגבול בעיר העתיקה בירושלים. הרעיון שנחשף בכתבה היה לקיים את טקס מלכות היופי, שנדחה מחודש מאי לתאריך ה-6 ביוני, במחנה צבאי בדרום הארץ. 21 המתמודדות חתמו על מסמך המאשר כי הן מוכנות להגיע אל החזית, אך יום קודם פרצה מלחמת ששת הימים, והנשף המקורי נדחה. כך הפכו קו האש וקו המותן לחזית אחת מול האויב.

עוד בערוץ האופנה

• עקבו אחרינו באינסטגרם
• ברק שמיר עושה את ורסאצ'ה
• לבן על כחול-לבן: כך הפכנו למעצמת שמלות כלה
• קאן ונשלם: כל המתלבשות הטובות והרעות
  

"זו היתה אהבה ממבט ראשון. בתיה לא היתה סתם נערה, היא היתה חיילת. סמל לנצחון, סמל לנשות העם", נכתב על הזכייה במגזין לאשה(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

בטקס, שנערך לבסוף בבנייני האומה בירושלים ב-29 ביוני, בחסות ראש העיר דאז טדי קולק, ובנוכחות מאות חיילים בקהל, הוכתרה סמלת הסעד בתיה כבירי בת ה-19 למלכת היופי של ישראל. "זו היתה אהבה ממבט ראשון. בתיה לא היתה סתם נערה, היא היתה חיילת. סמל לנצחון, סמל לנשות העם", דווח מהתחרות בכתבה שסיקרה את הזכייה, תחת הכותרת "כתר מלכות לבת צה"ל". בשיחה עם Xnet השבוע מספרת כבירי, כיום רוטמן, 68, כי לא הגיעה אל התחרות במטרה לזכות. "עובדה שגם לאחר מכן לא בחרתי להמשיך בקריירת דוגמנות", היא אומרת.

"העיתונות הזרה התייחסה אליי כאל ה'איזראלי בומב'"(צילום: סמי בן גד)

אל התחרות הגיעה בהמלצתו של צלם האופנה המנוח סמי בן-גד, אותו הכירה דרך חברה משותפת. הוא צילם אותה לשער לאשה, ובמערכת התלהבו מהצעירה בעלת עיני האוקיינוס וזימנו אותה למפגש, שבדיעבד התברר כמיונים לתחרות מלכת היופי. "הייתי חיילת בקצין העיר בתל אביב, מיד לאחר הטירונות", היא מספרת. "הייתי אפילו מעט שמנמנה, וננזפתי שעליי להוריד במשקל". רוטמן, קלינאית תקשורת במקצועה, היא כיום אם לשלושה וסבתא לשבעה נכדים, המתגוררת בתל אביב עם בעלה, עו"ד רן רוטמן.

"לאחר מכן לא בחרתי להמשיך בקריירת דוגמנות". 2017(צילום: אביגיל עוזי)

כבירי מצדה אומרת כי אינה יודעת אם עובדת היותה חיילת סייעה לה להיבחר. "זה היה יותר שיח תקשורתי", היא אומרת, ולא בכדי, שכן האופוריה הלאומית בחברה הישראלית פוסט ששת הימים הפכה בעמודי המגזין את זכייתה של החיילת למהלך כמעט מקביל לניצחון ישראל על מדינות ערב. "בחצות היום הפכה ירושלים החצויה לירושלים השלמה. הבירה המאוחדת של מדינת ישראל המנצחת", נכתב בטקסט שסיקר את ערב ההכתרה במגזין לאשה. "בחצות הלילה הפכה חיילת בת 19, בתיה כבירי, למלכת היופי החדשה של מדינת ישראל (...) קהל ירושלמי קידם את המלכה בפרץ ספונטני של מחיאות כפיים, ולובשי הכומתות והחאקי קראו "יחי! יחי! בתיה! בתיה!"

"אני זוכרת שפעם ירדתי מהמטוס באיזו מדינה, ועיתונאי אחד הניח לי רטייה על העין וצילם אותי כמחווה למשה דיין"(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

שבוע לאחר זכייתה המריאה כבירי לתחרות מיס יוניברס שהתקיימה במיאמי, שם קטפה את תואר הסגנית הרביעית, ובדומה להתרגשות הלאומית סביב זכייתה כמלכת היופי, גם כאן חדר הניצחון במלחמה לטרמינולוגיה. "לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים נגד מדינות ערב, הוכיחה החיילת בתיה כבירי כי היא מסוגלת להביס עשרות מתחרות ויריבות גם בהתמודדות על תארי הזכיה בתחרות היופי", נכתב בלאשה. גם בחו"ל, לדברי כבירי, ראו בחיילת הצעירה אייטם אקזוטי. "העיתונות הזרה התייחסה אליי כאל ה'איזראלי בומב'", היא צוחקת. "רוב השאלות שהופנו אליי בתחרות התייחסו למלחמה, למשל, האם אני יודעת לירות בנשק. אני זוכרת שפעם ירדתי מהמטוס באיזו מדינה, ועיתונאי אחד הניח לי רטייה על העין וצילם אותי כמחווה למשה דיין".

"רוב השאלות שהופנו אליי בתחרות מיס יוניברס התייחסו למלחמה, למשל, האם אני יודעת לירות בנשק"(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

בשיחה עם רוטמן היא מספרת כי בהמשך התנדבה במשך חצי שנה בסיוע גיוס כספים לתנועת ה"בונדס", שמכרה אג"ח בקהילות יהודיות בעולם, תרומה עבור מדינת ישראל. "פעם אחת עשיתי קידום לנשף אליו הגעתי עם גולדה מאיר, וישבתי לצדה על הבמה, ובמקרה אחר, הצטרפתי לקצינת ח"ן ראשי, סטלה לוי. אני זוכרת שבקהילות היהודיות שהגעתי אליהן במסגרת הנסיעות האלה, תמיד היחס אליי היה מכובד. אני חושבת שלא רק בגלל היופי, אלא גם בגלל העובדה שהייתי חיילת ישראלית לאחר המלחמה".

בתיה כבירי, 1967(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

סיפורה של כבירי מובא גם במחקרה של ד"ר עינת לחובר מהמחלקה לתקשורת, יצירה וביקורת מהמכללה האקדמית ספיר, תחת הכותרת "דגמים של נשיות בעיתוני הנשים בישראל בתקופת מלחמת ששת הימים". על פי לחובר, בימי המלחמה הציגו מגזיני הנשים נשיות דואלית: האישה המסורתית, כאם ורעיה, והאישה הלאומית, המגויסת למאמץ המלחמה, כפי שניתן לראות בטקס מלכות היופי שנערך אותה שנה. באמצעות בחירתה של כבירי, טוענת לחובר, השתחל שיח מיליטריסטי אל תוך החיים האזרחיים בישראל, תוך ניסיון להעתיק את התחרות לסביבה צבאית ולשמר את ההיררכיה הגברית. "אורי בן אליעזר מכנה תהליך זה 'אומה במדים', קרי, ארגון של צבא, חברה ופוליטיקה, מתוך טשטוש גבולות בין היחיד, המשפחה, החברה, האומה, והמדינה", כותבת לחובר במאמרה. "לטענתו, דגם זה אִפשר לטפח רגש לאומי שמצדיק את המלחמה".

לא הגיעה אל התחרות במטרה לזכות. 2017(צילום: אביגיל עוזי)

התפישה של אומה במדים באה לידי ביטוי בזכייתה של כבירי, מועמדת חיילת, שניצחונותיה בתחרות היופי בישראל ובמיס יוניברס במיאמי לא הוצגו כהישג פרטי שלה, אלא כביטוי "של הוקרה לכלל ציבור החיילות ואף לנשות ישראל כולן, על תרומתן למאמץ המלחמתי", כך על פי לחובר. כסימוכין היא מביאה ציטוט מהכתבה על זכייתה של כבירי במגזין לאשה: "יתכן שבכל שנה אחרת, היה ניטש מאבק חריף בין בתיה ומועמדות אחרות. יתכן שדעות הקהל היו חלוקות בין חביבותיו, והשופטים היו מהססים לפני שהיו מניחים את הכתר הכבד על ראשה של סמלת הסעד בתיה כבירי, אך השנה היתה זו אהבה ממבט ראשון (...) בתיה לא היתה סתם נערה. היא היתה חיילת, סמל לצה"ל, סמל לניצחון, סמל לנשות העם הזה, המטות שכם לעזרת הגברים. סמל לנערות שאכלו אבק בסיני, שלקחו חלק במאבק בכל תפקיד שהוטל עליהן".

______________________________________________________

ואיך השתנה הסטייל של גל גדות על השטיח האדום לאורך השנים?

מקסטרו ועד וונדר וומן - לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: Gettyimages)