

בתור אחת שזוכרת איך אבא שלה חפר, בימים אלה לפני 50 שנה, שוחה בחצר כדי שנתגונן מפני פגזים שאולי יעופו מקלקיליה, די ברור שלא אוכל להבין את איחולי:

+

שנחרטים באבק על מכוניות ששבו מהילולת ה"מידברן" כאילו שבו משדה הקרב ולא משדה האהבה:

רבות כבר נכתב, לטוב ולרע, על האירוע המיובא שאלפים נוהרים אליו כדי להשתתף בבדיה של רוחניות וחופש הנרכשת במיטב כספם. אין שום טעם לשאול:

ברור שהחבר'ה נהנים:

+

+

+

הם מתגעגעים עוד לפני שנגמר:

+

ולא סתם נהנים. גם מאמצים בשמחה את ז'רגון המחנות המיובא:

+

מתגאים בהשתתפותם כאילו הייתה חברות בצוות נאס"א שנגע באבק כוכבים:

מילא. הרחובות שלנו, המורגלים בענני אבק, לא מתלוננים. חול מדבר הוא עוד הזדמנות להותיר חותם:

+

+

+

+

+

כמובן שישנם מחמיצי פנים:

+

מאחלי איחולים:

+

+

+

ולמחרת:

יש מבקשי בקשות:

+

וסתם גרפומנים:

+

+

כמובן שבנסיבות האלה קשה להימנע מהצפוי והמובן מאליו:

+

+

+

מכוניות היוקרה המאובקות מספקות דלק למעקמי האף המתרבים באחרונה, אך לזכות השבים ייאמר לפחות דבר אחד: יש להם תשובה כנה לשאלה למה?

+

+

+

+

+

+

+

עם זה קשה להתווכח:

+

+
