שאגו בחורים כי מדברן: כולם שמו לב שיש לנו אבק וחול על האוטו?
הרחובות שלנו מנוקדים היום בשאריות החגיגה המדברית הכי מיוחצנת בישראל: חולקים חוויות, מתגעגעים, מקללים ואפילו מסבירים למה
בתור אחת שזוכרת איך אבא שלה חפר, בימים אלה לפני 50 שנה, שוחה בחצר כדי שנתגונן מפני פגזים שאולי יעופו מקלקיליה, די ברור שלא אוכל להבין את איחולי:
+
שנחרטים באבק על מכוניות ששבו מהילולת ה"מידברן" כאילו שבו משדה הקרב ולא משדה האהבה:
רבות כבר נכתב, לטוב ולרע, על האירוע המיובא שאלפים נוהרים אליו כדי להשתתף בבדיה של רוחניות וחופש הנרכשת במיטב כספם. אין שום טעם לשאול:
ברור שהחבר'ה נהנים:
+
+
+
הם מתגעגעים עוד לפני שנגמר:
+
ולא סתם נהנים. גם מאמצים בשמחה את ז'רגון המחנות המיובא:
+
מתגאים בהשתתפותם כאילו הייתה חברות בצוות נאס"א שנגע באבק כוכבים:
מילא. הרחובות שלנו, המורגלים בענני אבק, לא מתלוננים. חול מדבר הוא עוד הזדמנות להותיר חותם:
+
+
+
+
+
כמובן שישנם מחמיצי פנים:
+
מאחלי איחולים:
+
+
+
ולמחרת:
יש מבקשי בקשות:
+
וסתם גרפומנים:
+
+
כמובן שבנסיבות האלה קשה להימנע מהצפוי והמובן מאליו:
+
+
+
מכוניות היוקרה המאובקות מספקות דלק למעקמי האף המתרבים באחרונה, אך לזכות השבים ייאמר לפחות דבר אחד: יש להם תשובה כנה לשאלה למה?
+
+
+
+
+
+
+
עם זה קשה להתווכח:
+
+
"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר).
***
שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב.
***
איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.
***
פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.
***
הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.
