בתור אחת שזוכרת איך אבא שלה חפר, בימים אלה לפני 50 שנה, שוחה בחצר כדי שנתגונן מפני פגזים שאולי יעופו מקלקיליה, די ברור שלא אוכל להבין את איחולי:
+
שנחרטים באבק על מכוניות ששבו מהילולת ה"מידברן" כאילו שבו משדה הקרב ולא משדה האהבה:
רבות כבר נכתב, לטוב ולרע, על האירוע המיובא שאלפים נוהרים אליו כדי להשתתף בבדיה של רוחניות וחופש הנרכשת במיטב כספם. אין שום טעם לשאול:
ברור שהחבר'ה נהנים:
+
+
+
הם מתגעגעים עוד לפני שנגמר:
+
ולא סתם נהנים. גם מאמצים בשמחה את ז'רגון המחנות המיובא:
+
מתגאים בהשתתפותם כאילו הייתה חברות בצוות נאס"א שנגע באבק כוכבים:
מילא. הרחובות שלנו, המורגלים בענני אבק, לא מתלוננים. חול מדבר הוא עוד הזדמנות להותיר חותם:
+
+
+
+
+
כמובן שישנם מחמיצי פנים:
+
מאחלי איחולים:
+
+
+
ולמחרת:
יש מבקשי בקשות:
+
וסתם גרפומנים:
+
+
כמובן שבנסיבות האלה קשה להימנע מהצפוי והמובן מאליו:
+
+
+
מכוניות היוקרה המאובקות מספקות דלק למעקמי האף המתרבים באחרונה, אך לזכות השבים ייאמר לפחות דבר אחד: יש להם תשובה כנה לשאלה למה?
+
+
+
+
+
+
+
עם זה קשה להתווכח:
+
+
