האחד הוא משרד של חברה עם עובדים קבועים, השני הוא מתחם עבודה שיתופי, לטווח קצר; אחד ממוקם באזור תעשייה, שני ממוקם במרכז כנסים חדיש; אחד תעשייתי ומחוספס, השני סלוני ורך. גם המרחק הגיאוגרפי ביניהם גדול - אך למרות ההבדלים האלה, למשרדים החדשים המתוארים כאן יש מכנה משותף: שניהם מנסים לספק מענה לצרכים הייחודיים של אוכלוסיית המשתמשים שלהם. המשרדים של חברת GDD1 מציעים לעובדים, שמחציתם חרדים, הפרדה בין נשים וגברים וחדר תפילה; ואילו MIXER, פרויקט נוסף של מרחבי עבודה שיתופיים, מציע פינוקים.
MIXER במרכז הירידים: גם קיטש וגם מראה אירופאי
בעיר שמלאה בלהיט החדש - מרחבי עבודה משותפים להשכרה לטווח קצר - ביקשו היזמים של MIXSER TLV לייחד את הפרויקט שלהם. לכן הם מציעים, מלבד פינות עבודה וחדרי ישיבות כמקובל, גם טרקלין – סלון גדול ונוח, למבקרים עסקיים שבאים לכנסים ולתערוכות במרכז הירידים.
"מיקסר", שנפתח השנה, פרוש על פני שתי קומות באגף המערבי של ביתן 2 במרכז הירידים בתל אביב, מבנה עצום שנחנך לפני שנתיים וכולל את האולם הגדול בארץ.
בפני האדריכליות טלי ג'רסי ומרב נוה ניצב אתגר: להכניס לשתי הקומות - השלישית והרביעית, ששטחן הכולל כ-2,000 מטרים רבועים - 300 עמדות עבודה בחלל משותף או בחדרים פרטיים; חדרי ישיבות; מטבחים ופינות אוכל; סלונים קטנים; ואת גולת הכותרת - טרקלין האירוח.
בבסיס התכנון עמדה בפני האדריכליות התמודדות עם חלל צר וארוך, שאותו בחרו לחלק, בכל אחת משתי הקומות, לרצועות ארוכות של משרדים פרטיים, שביניהן מסדרונות. לכל אחת מהרצועות אפיון חומרי וצבעוני שונה, ולאורכן הוכנסו הפוגות של חללים ציבוריים פתוחים: מטבח, פינות אוכל, סלונים קטנים או חלל עבודה משותף. "הקונספט שלנו", מסבירות האדריכליות, "היה מעבר משחור ללבן, מגברי לנשי, ממחוספס למעודן. רצינו להביא גם את הקיטש וגם את האירופאי הקלאסי".
הרצועה הלבנה והרצועה השחורה
רצועת המשרדים הראשונה, הרצועה הלבנה, גובלת בחזית המבנה, והיא מקור האור הטבעי העיקרי בחלל. המשרדים ברצועה הזו עשויים ממחיצות זכוכית במשקופי אלומיניום לבנים. סביב המשקופים מסגרות עדינות מקרניזים דקורטיביים, הנמשכים גם על קירות החללים הציבוריים כפאנלים גבוהים במיוחד.
הרצועה הלבנה מייצגת את הצד הרך והנשי, כדברי האדריכליות. לאורכה, מגדיר פרקט אלון בדוגמת שטיח את ההפוגות: חדרי האוכל והסלונים, שבכל אחד מהם קיר נושא - טפט עם ציור בגוונים בהירים; קיר רוזטות דקורטיביות; קיר צלחות וקומקומים מחרסינה.
הריהוט במתחם נרכש בסין (למעט שולחנות האוכל שנבנו במיוחד מעץ אלון ומשטח שיש), והותאם מבחינה צבעונית לאווירה הרצויה: לכל חלל נבחר גוון מוביל - תכלכל, ורדרד, חרדל או אפרפר, ולפיו נבחרו ריפודי הספות, כיסאות האוכל והמנורות.
הרצועה הפנימית של המשרדים מאופיינת בגוונים כהים ובסגנון מחוספס. חלק מהקירות נשארו במצבם הבסיסי - בטון ובלוקים חשופים, וחלק חופו בלבנים בגוון כהה. על הרקע הזה הותקנו מחיצות המשרדים מזכוכית ואלומיניום שחור. הריהוט המשרדי נבחר בהתאמה צבעונית (שחור ואפור) עם מעט עץ טבעי לריכוך האווירה "הגברית". בחדרי הישיבות הסגורים, שמשובצים בין המשרדים, קירות טפט עם דוגמאות ייחודיות לכל חדר, וריהוט בגוונים התואמים לרצועה שבה הם ממוקמים.
פביליון באמצע המשרד
במרכז החלל, בין הרצועה הלבנה לשחורה, נמצאת השדרה הראשית ובה "פביליון" - מבנה מלבני בצורת בית עם גג משולש, העשוי מסגרת ברזל ומחופה זכוכית ואלומיניום שחור. הפביליון עומד מנותק בחלל, מסדרונות משני צדיו, והוא מחולק לחדרי עבודה פרטיים סגורים. בקומת הכניסה הוא הופך באמצע השדרה למטבח פתוח, שחור.
במרכז הפביליון יש אי ארוך לאחסון ולישיבה, ושתי פינות מטבח תוחמות אותו בשני קצותיו. מוטיב הבית חוזר על הקיר כמדפים קטנים, ובמקררים - שתייה ואוכל קל למכירה על בסיס קופת אמון.
צורת הבית הסמלית חוזרת גם בבוטים - חדרי עבודה קטנים לאדם אחד או שניים, המוצמדים לקירות הגרעין של המבנה. חזיתות הבוטים, הסגורים בוויטרינה לבנה, נראות כאייקון של בית עם גג משולש. מבחוץ מחופים התאים בעץ בהיר, ובפנים - קירות בהירים ושטיח משווים להם אווירה של בקתת עץ קטנה ונעימה.
הבונוס בקצה המסדרון
הבונוס של המתחם - הטרקלין ("לאונג'" קוראים לו היזמים) - ממוקם בקצה המסדרון, בקומה השנייה של המתחם. ביומיום הוא משמש את שוכרי המשרדים, ובימי תערוכות וכנסים גדולים הוא הופך לחדר VIP. הגישה אליו היא מתוך המשרדים, אך גם ממעלית חיצונית שמובילה ישירות אליו. שני האלמנטים העיצוביים העיקריים של "מיקסר" - תקרה חשופה ופרקט אלון טבעי - מופיעים גם כאן, אך הריהוט אלגנטי והאווירה רשמית יותר.
בחלל הטרקלין מסודרות פינות הסבה בגדלים שונים והן מאופיינות בפלטת צבעים כהה - חומים, חרדלים וכחולים עמוקים. במרכזו בר משקאות עשוי עץ אלון עם פיתוחים דקורטיביים. מאחורי הבר, על הקיר, יחידת מתכת שחורה עם מדפי עץ, ולצדו כיסאות בר מפליז מוזהב. בהמשך יש גם בר קפה, ולצדו, לאורך החלונות, דלפק גבוה עם כיסאות בר מסוג אחר. גופי תאורה מגוונים מייחדים כל אחת מפינות ההסבה בטרקלין, והאורחים יכולים ליהנות כאן לא רק מהפסקה על כוס יין או כוס קפה, אלא גם מחדר ישיבות פרטי ושירותי משרד.
- המחירים ב"מיקסר" נעים בין 1,200 שקלים בחודש לעמדת עבודה במרחב משותף, ל-2,390 שקלים בחודש (כולל חנייה) למשרד פרטי. נכון להיום תפוסת המשרדים עומדת, לדברי היזמים, על 90 אחוזים.
GDD1 באזור התעשייה הרטוב: חדר תפילה ומכולה עם יין
חברת GDD1 (גלובל דיג'יטל דיסטריביושן), המתמחה בקנייה והפצה סיטונאית של מכשירי אלקטרוניקה, הוקמה ב-2004 על ידי שני עולים ותיקים מצרפת, ומתחילת דרכה ישבה במשרדים שכורים באזור התעשייה הרטוב בבית שמש. עם התרחבותה החליטו בעליה לרכוש קומה שלמה, 800 מטרים רבועים, בבניין חדש שנבנה בהמשך אותו רחוב. החברה מונה כ-60 עובדים, גברים ונשים, כמחציתם חרדים, המתחלקים בין שתי מחלקות - מחלקת מכירות ומחלקה לוגיסטית, שאחראית על שינוע הסחורות בעולם.
בשל אופי העבודה השונה בשתי המחלקות התבקשו האדריכלים הילה ודן ישראלביץ ("ישראלביץ אדריכלים") לתכנן את המשרדים החדשים עם הפרדה בין המחלקות, ועם משרדים סגורים עבור המנהלים ובעלי החברה - אג'נדה שונה מזו של חללי העבודה העכשוויים המתגאים, בדרך כלל, בשקיפות, בהיעדר גבולות והיררכיה. כיוון שכמחצית מהעובדים חרדים, התבקשו האדריכלים לתכנן גם חלל שיוכל לשמש להתכנסות ותפילה במהלך יום העבודה.
האדריכלים, שביקשו לשקף בעיצוב את עיסוקה של החברה בשינוע, השתמשו בדימויים ואלמנטים מהעולם הזה: דלפק הקבלה בכניסה עשוי קורות עץ אורן ומדמה ארגז משלוח. מצדו הימני מחלקת המכירות ומשרדי הבעלים, ומשמאלו – המחלקה הלוגיסטית.
לצד דלפק הכניסה ניצבת מכולה ירוקה שהובאה מנמל אשדוד ומשמשת כחדר שרתים. אבל לא רק. כיוון שהמכולה ממוזגת 24/7 היא משמשת גם כמקרר לאוסף היינות של בעלי החברה, חובבי היין.
הרצפה ותקרת הבטון הבסיסיות של המבנה תאמו את האופי התעשייתי שהאדריכלים רצו להעניק לחלל, אך כדי לעדנם מעט צופתה הרצפה ונעשו בה חלוקות, והתקרה נצבעה בשחור (גם כדי להשקיט את הרעש החזותי שיוצרות עליה מערכות המיזוג והחשמל החשופות). את הקיר המרכזי, המלווה את ציר התנועה הראשי במשרדים, בחרו האדריכלים לחפות בלבני סיליקט ולהאיר במנורות תלויות חשופות.
זכוכית, ברזל ורשת מתכת
מחלקות החברה שונות זו מזו, אך העיצוב ברוח התעשייתית נמשך בשתיהן. במחלקת הלוגיסטיקה, הסגורה מבין השתיים, יש כמה משרדי מנהלים המוגדרים באמצעות מחיצות ברזל וזכוכית. החלל מול המשרדים נחלק לעמדות עבודה משותפות, שבהן יש הפרדה בין נשים וגברים.
עמדות העבודה, שעשויות עץ בהיר, נשענות על קיר המבנה הצבוע בשחור, ומופרדות זו מזו במחיצות ברזל בחצי גובה. מהצד תוחם אותן מעין פרגוד אוורירי עשוי רשת אקספנדד (רשת מתכת מתוחה בצורת מעויינים, המשמשת לעבודות בנייה). הרשתות מתוחות בין הרצפה לתקרה, משמשות כרגליים לשולחנות, ומשתלבות עם המערכות החשופות על התקרה. מעל עמדות העבודה תלויות מנורות אלומיניום שחורות. בקצה החלל הזה ממוקמת פינת מטבח עם אי גדול ושולחנות בר, המיועדים להתכנסויות משרדיות וציון מועדים.
במחלקת המכירות הפתיחות גדולה יותר. עמדות העבודה מסודרות כארבעה אשכולות נפרדים בחלל, ולכל עובד עמדה המופרדת משכניו באותם אמצעים (זכוכית, ברזל, רשת מתכת). בקצה החלל הזה נמצאים שני חדרי מנהלים סגורים במחיצות זכוכית, וביניהם סלון פרטי לישיבות לא רשמיות.
ספרי קודש בספריית קוביות
בפינה המזרחית ביותר במבנה יש חדר ישיבות גדול ומרווח במיוחד, וגם מעודן ביחס לשאר החלל, והוא משמש כחדר התפילה. התקרה והקיר המרכזי בו צבועים בגוון ירוק, כמו המכולה בכניסה, ואל הקיר הצבוע בשחור, צמודה ספרייה גדולה של ספרי קודש, העשויה מקוביות עץ לבנות בשילוב מסגרות מתכת שחורות. חלק מהקוביות סגורות וחלקן פתוחות.
