אל זירת האונליין השוקקת של ישראל נכנס כעת שחקן חדש: אתר המכירות Mine המציע פריטי לבוש ואביזרים של מותגים מיד שנייה, או כפי שהיזמים העומדים מאחוריו מגדירים זאת – Re:Fashion, ביטוי שמאז 2012 משמש לתיאור אירועי החלפת בגדים באנגליה. תחת הסלוגן "מזארה ועד שאנל", מציע האתר שעלה לאוויר אמש, פריטים במצב כמו חדש או כאלה שלא נלבשו, במחירים נמוכים משמעותית ממחירם המקורי בחנויות. את המושג יד שנייה הם עצמם מעדיפים להוציא מהלקסיקון, עניין של סמנטיקה וקונוטציות לא רצויות לחנויות מאובקות וערימות בגדים צפופות על הקולבים. מבחינת היזמים Mine הוא בדיוק ההפך: אתר אינטרנט ידידותי למשתמש, שנשען על האוצרות הלא מנוצלים ששוכבים כמעט בכל ארון, ובלחיצת כפתור ישגר אליכם הביתה תוך 6 ימי עסקים את הפריט המבוקש, כמו תיק קלאץ' בצבע פנינה של רד ולנטינו ב-799 שקל, או בלייזר ורוד של זארה ב-89 שקל.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- קנאביס? זה טוב לעור הפנים שלך
- קולקציה ראשונה לסטייליסטים של המדינה
- הטי שאיתי: החולצות הכי יפות לעונה החמה
מאחורי המיזם החדש עומדים צמד צעירים, שניהם בני "אצולה" מקומית בתחום הייבוא. שרון שסטוביץ'-ברק, 28, בתו של מיקי שסטוביץ', לשעבר מחברת שסטוביץ' המתמחה בייבוא ושיווק מוצרי צריכה ומוצרי קוסמטיקה (ב-2009 מכר את חלקו בחברה לאחיו יוני תמורת 25 מיליון דולר); וגיא אקרמן, 30, בנו של מיקי אקרמן מחברת "איש הענבים – אקרמן", מהיבואניות הגדולות בתחום האלכוהול. השניים הכירו על ספסל הלימודים במרכז הבינתחומי, שם השלימו תואר ראשון במינהל עסקים ושיווק. אקרמן המשיך את לימודיו במרכז לתואר שני במינהל עסקים, ובמקביל עבד בחברות פרסום. בתפקידו האחרון שימש כמנהל השיווק של רכבי ניסאן בקבוצת קרסו מוטורס. שסטוביץ' המשיכה לתואר שני בניהול מותגי אופנה ויוקרה בשלוחה הלונדונית של מרנגוני. ב-2014 שבה לישראל והחלה לעבוד כקניינית בקו הגברים של רשת פקטורי 54. לפני כשנה החליטו לפנות לדרך עצמאית והקימו את החברה בבעלותם.
"לשנינו היו אופציות להמשיך בעסקים המשפחתיים, אבל בחרנו ללכת אחר ה'אני מאמין' שלנו ולא אחר האופציה הקלה", אומר אקרמן בראיון ל-Xnet. "אנחנו לא עושים את זה כדי להוכיח להורים שלנו. אני חושב שכהורה, הייתי שמח שהילד שלי יצליח בזכות עצמו ולא בזכות המשפחה".
"אופנה תמיד היתה חלק מהעסקים בבית", מוסיפה שסטוביץ'. "לא חשבתי להצטרף לעסק המשפחתי. הלכתי ללמוד את מה שעניין אותי. אופנה הוא תחום שבוער בי. המשפחות שלנו מאוד תומכות בנו, ואפילו סייעו לנו עם פריטים ראשונים לאתר".
מה הדברים החשובים למדתם מהעסק המשפחתי?
אקרמן: "לימדו אותי להיות עם רגליים על הקרקע ולהיות איש עסקים ישר, לא לבלף אף אחד. וכמובן, לימדו אותי להיות טוב במספרים. תמיד עניין אותי לעשות ביזנס".
שסטוביץ': "הביזנס מושרש מהבית".
"המושג יד שנייה מפחיד את הקהל הישראלי"
הבחירה להקים את האתר נולדה מתוך זיהוי של מספר מגמות מקבילות בשוק האופנה: מגמת Wear It Once של בגדים הנלבשים פעם אחת לאירוע ונתקעים בארון, פריטים שנרכשו אונליין והתעצלנו להחזיר לאחר שלא התאימו, עידוד של רכישת פריטי יד שנייה כחלק מהמגמה האקולוגית, והאינסטגרם – ששומר תיעוד של כל בגד שנלבש מספר פעמים. סקרים שפורסמו בעבר גילו כי 70 אחוז מהבגדים בכל ארון אינם בשימוש – כך שלכל אחד ניתנת כאן הזדמנות עסקית למכור את הפריטים האלה ולהרוויח מהם כסף, כמו גם לרכוש פריטים במצב מצוין בהנחות של עד 70 אחוז ממחירם המקורי. ועדיין, לא מדובר באאוטלט עם מוצרים חדשים המגיעים ישירות מהחברה, אלא בבגדים ואביזרים מארונות של אנשים פרטיים, אמיתיים אם תרצו.
"המטרה שלנו היא לקשר בין המוכרים לקונים", מסביר אקרמן, שצופה בשנת הפעילות הראשונה 50 אלף משתמשים בחודש ו-6,000 יוזרים רשומים. "המושג יד שנייה מפחיד את הקהל הישראלי, אבל אם היינו אומרים לך לפני 10 שנים שתשכיר את הדירה שלך לכמה ימים כדי לעשות כסף – היית צוחק. אנחנו פונים לדור ה-Y, דור שיתופי, ובמחקר שעשינו בעזרת חברת גיאוקרטוגרפיה בגילאים 60-18 – 70 אחוז אמרו שהם מוכנים לרכוש בגדים כחדשים, כשבגילאים הצעירים היה ביקוש גדול יותר. ישראלים אוהבים להרגיש שהם שיחקו אותה: פינו מקום בארון והרוויחו על זה כסף, ומי שקונה: הרגיש שקנה בגד במחיר טוב".
היזמים של Mine אומנם רואים בעצמם חדשניים, אך לא מדובר במיזם ראשון מסוגו. בשוק פועלים אתרים דומים כמו Daklozet – המוכר אונליין פריטי לבוש מארונות פרטיים, ואף מבצע את האיסוף מבית הלקוח בדומה למיזם החדש; ו-Niti Chic, שם תצטרכו להגיע לחנות הראשית ברעננה ולמסור את הבגדים בעצמכם. "בשונה מדה קלוזט, אנחנו לא מוכרים מתוך ארונות של לקוחות המוצגות באתר", אומר אקרמן בתגובה, "עשינו סקר וגילינו שהעובדה שאתה יודע ממי אתה רוכש, מגדילה פסיכולוגית את החסמים שלך לרכוש יד שנייה, כי ההרגשה היא שאתה קונה מבן אדם ולא מחברה, כמו במקרה שלנו".
עם זאת, במקרה של סלבריטאים הדין שונה, והשניים מספרים כי בעתיד הקרוב יהיו שיתופי פעולה עם ידוענים שימכרו פריטים במכירות פומביות. ובמה הם שונים מאתרים כמו eBay? "באיביי אתה פותח לעצמך חנות, כאן אתה לא עושה דבר: רק שולח אלינו את הפריט", מוסיף אקרמן. "ואנחנו מתחייבים שהמוצר לא מזויף ושהתמונה אמינה".
כיצד אתם יכולים לבדוק מקוריות של פריט?
שסטוביץ': "במסגרת הלימודים במרנגוני התמחיתי בבדיקת זיופים של מוצרי יוקרה. זאת הסיבה שכרגע אנחנו לא לוקחים, למשל, משקפי שמש, כי זו קטגוריה שיש בה הרבה זיופים".
האתר פועל במתכונת קונסיגנציה: שליח של Mine אוסף מכם את הפריטים (מינימום 4 פריטים), והם יועמדו למכירה למשך עד 100 ימים (אם לא מכרתם בתום מאה הימים, תוכלו לאסוף את הפריט חזרה עם עמלת משלוח, או לבחור כי יישלח לתרומה). מחירו של הפריט נקבע על ידי צמד היזמים על פי מחירו המקורי בשוק, והרווח שלכם הוא אחוז מסוים מהמכירה, על פי מדרגות של אחוזים. כך לדוגמה, עבור פריט שנמכר במחיר של עד 49 שקל תקבלו 30 אחוז מהמחיר, ועבור פריטים במחיר 600 שקל ומעלה תקבלו 70 אחוז מהמחיר – כך ששמלה שמחירה באתר 900 שקל, תזכה את המוכר ב-630 שקל. ומכירה של חולצת טי שמחירה 40 שקל תכניס לכם 12 שקל בלבד. הפערים האלה מעודדים מכירה של פריטים יוקרתיים, אליהם מכוונים שני היזמים, שהוצאות התפעול שלהם גבוהות יחסית: איסוף, צילום, תפעול האתר ומכירה. את התשלום עבור פריט שנמכר תקבלו דרך כרטיס האשראי.
"בסקר שביצענו, נמצא כי הביקוש ליד שנייה עולה כשהמחיר הוא לפחות 50 אחוז", אומר אקרמן. "למשל, תיק ערב של מיו מיו שמחירו המקורי היה 6,800 שקל נמכר ב-3,290 שקל, 52 אחוז הנחה מהמחיר המקורי".
אבל הוא משומש. זה עדיין פריט יד שנייה.
אקרמן: "זה אחד הפריטים היקרים באתר, אבל יש לנו פריטים זולים יותר, כמו חולצה של מארק ג'ייקובס ב-399 שקל, שמחירה המקורי היה 1,600 שקל, ז'קט עור של אקנה סטודיו ב-1,190 שקל במקום 7,000 שקל, ותיק גב של סן לורן שמתומחר ב-1,890 שקל, ומחירו המקורי עמד על 3,220 שקל. אנחנו רוצים שגם הקונה וגם המוכר ירוויחו".
מה קורה במידה שהתמחור שלכם נמוך מדי, או גבוה מדי לטעמו של הלקוח המוכר?
שסטוביץ': "אם המוכר לא מסכים עם התמחור, הוא יכול לשנות אותו ב-10 אחוז למעלה או למטה. אופציה שנייה היא לשלם לנו את העמלה ולקחת את הפריט חזרה (העמלה על פריט במחיר של 1,000 שקל, למשל, היא 30 אחוז, כלומר, 300 שקל, א"י)".
על פי איזה קריטריונים אתם בוחרים את הפריטים שיוצעו למכירה באתר? הטעם האישי שלכם קובע?
"באתר שלנו יש רשימת מותגים שאנחנו מקבלים, כמו טופשופ, פראדה, הרמס, זארה ואחרים, לצד מעצבים ישראלים כמו אלמביקה, אלון ליבנה ודודו בר אור. קסטרו אנחנו לא מוכרים - הרף התחתון שלנו הוא זארה. אבל ברגע שהפריט עומד בסטנדרטים שלנו - נקי, שלם ומקורי, נציע אותו למכירה. אנחנו לא בוחרים על פי טעמנו האישי".
______________________________________________________
ומה מחירי הבגדים שלבשה מלניה טראמפ בביקורה בישראל?
