שלוש נשים שעברו כריתת שד ובחרו לקעקע את הצלקת

זאנה אהרונין, נעמה בר־לב ומיכל בנדק הוסיפו קעקוע על החזה אחרי שעברו כריתת שד. אי־אפשר שלא להתרשם מהצילומים, ובעיקר ממה שהן מספרות.

זאנה אהרונין: "הייתי מסתכלת במראה ובוכה"

בת 51 מהרצליה, מדריכת יוגה, גרושה

זאנה אהרונין. המקעקע התרגש מאוד(צילום: אלינור הררי)

"אני רוצה שידעו שאולי אי־אפשר לחזור למה שהיה לפני הסרטן, אבל אפשר להיות שלמה ומאושרת - זה בטוח. אני לא מסתירה, בגלל שנראה לי שיש נשים שזה יכול להיות פתרון נהדר עבורן". את הסטטוס הזה העלתה אהרונין לרשת לפני כמה חודשים והוא נהפך לוויראלי. לצדו, הציגה קעקוע של פרח ענקי וצבעוני שצויר על צלקות הניתוח לכריתת שד שעברה לפני חצי שנה. אהרונין החליטה להיחשף במסגרת פרויקט "לא מסתירים" של אתר "כמוני", רשת חברתית בנושאי בריאות.

אהרונין, מורה לספרות רוסית במקצועה, עלתה לישראל ממוסקבה לפני 19 שנה. בעשור האחרון חלתה בסרטן השד פעמיים. "בפעם הראשונה, לפני כשבע שנים, גיליתי את זה אחרי שמאוד כאב לי", היא משחזרת. "לקחתי את זה איום ונורא. הרגשתי שכל העולם נהרס ופחדתי. עברתי ניתוח ויצאתי עם צלקת קטנה - לא עשיתי כימותרפיה, רק הקרנות. הרגשתי פחות נורא מאיך שחלק מהאנשים חווים שפעת. 20 שנה של יוגה עזרו להחלמה.

"אחר כך התחלתי טיפולי פוריות, שארכו שלוש שנים וחצי, ללא הצלחה.

זה היה הדבר הכי קשה שעברתי בחיי, הסרטן לא מתחרה בזה. ההזרעות היו קשות, היריון אחד נגמר בהפלה, לעובר אחר לא היה דופק, זה היה גרוע. ב־2013 הרגשתי גוש חדש בשד ובכל זאת המשכתי לעוד שני מחזורי טיפולים, כי הייתי באטרף ולא יכולתי לעצור".

איך הרגשת כשהבנת שסרטן השד חזר?

"ממש לא התרגשתי. קיבלתי את הראשון באופן כל כך נורא, שבפעם השנייה הסרטן נראה לי כמו כלום. ב־2014 התחלתי סבב שני של טיפול. הוחלט על הקרנות, כימותרפיה וכריתה. זו הייתה תקופה של אושר אמיתי, כמה שזה נשמע מצחיק. הייתי בתוך הקרב ורציתי פשוט להיות.

"במשך תקופת הכימותרפיה אמרו לי שאוכל לעשות שחזור מיידי של השד במסגרת ניתוח הכריתה, אבל אז התברר שמצבי לא מאפשר את זה.

"נרשמתי לניתוח שחזור שד כי כל בוקר הייתי מסתכלת על עצמי במראה, רואה את הצלקות ובוכה. זה היה כמו חור בגוף. חשבתי שעדיף למות מאשר להיות פגומה. התאשפזתי בבית חולים כדי לעשות את השחזור, אבל שעה לפני הכניסה לחדר הניתוח ברחתי. במקום זה, אחרי חודשיים עשיתי קעקוע, ואני מאוד שמחה. מאותו יום אני כבר לא רואה את הצלקת ולא מתייחסת אליה. אני רק רואה קעקוע יפה, זה שינוי דרסטי".

למה ברגע האחרון החלטת לוותר על שחזור?

"שחזורים זה בלוף גדול. ראיתי אחד שהצליח והרבה נוראיים, ואחרי כמה שנים נדרשים עוד תיקונים ועוד ניתוחים, שעליהם הרופאים לא מסבירים מראש. אני לא יודעת אם מתאוששים מזה או שכל החיים עוסקים רק בתיקונים. וגם אם זה נראה בסדר בחזייה, כשהאישה עירומה זה נראה לא טבעי. זה כמובן תלוי באישה - אם היו לה שדיים גדולים או שנשאר לה רק צד אחד, אין לה ברירה. אבל לפעמים היא נגררת לזה כחלק מהפרוטוקול וכי לא פותחים בפניה עוד אפשרויות.

"בהכנה לשחזור, רק רופא אחד הסביר לי במה כרוך התהליך, ומתוך ההסבר המלא הבנתי שהוא מנסה להגיד לי 'אל תעשי את זה'. הבנתי שבשביל השחזור יהיה צורך לקחת עור ושריר מהגב, ולעשות זריקות שומן וזריקות של מים מלוחים. אלה דברים שמפחיד לשמוע עליהם אפילו. ארבעה רופאים אחרים לא חשפו בפניי את הליך השחזור המלא, שלוקח זמן רב. ומה הייתי מקבלת בסופו של דבר? גבעה שאפשר למלא איתה חזייה".

מה היו תגובות הצוות הרפואי על הקעקוע?

"לפני חודש עשיתי אולטרסאונד, האחיות שם רואות ציצים כל הזמן וכולן אמרו שזה רעיון טוב והרבה יותר יפה משחזור. הקעקוע לא הפריע לבדיקות. הפוסט שלי נתן רעיון להמון נשים שלא חשבו לוותר על שחזור ולעשות במקומו קעקוע. חשוב לי להעלות את המודעות לכך שקיימת האפשרות הזאת. עבור אישה חסרת קעקועים, לעשות פתאום קעקוע שם, יכול להיות פריצת דרך שיכולה להוביל לעוד שינויים".

לך היו קעקועים עוד לפני כן?

"כן, ואת הקעקוע הזה עשיתי בסטודיו 'קיפוד' במרכז תל־אביב אצל המקעקע מישה (מיכאל קוזלנקו, ד"א) שקעקע אותי כבר פעמיים בעבר. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא קעקע על צלקות ניתוח לכריתת שד והוא התרגש מאוד. היינו צריכים להתאים את הקעקוע החדש לקעקועים ההודיים שכבר יש לי, שכאבו לי יותר ולקח להם יותר זמן להתרפא. הפעם, על החזה, כבר אחרי שבוע לא היו אדמומיות, התקלפויות או דם. וזה אזור שעבר הקרנות! פשוט לא להאמין".

נעמה בר־לב: "שמחתי כשכאב לי, כי זה אומר שיש תחושה בחזה"

בת 38 מראשון־לציון, אמא לילדה, לפני שחלתה עבדה כדולה ומנהלת שיווק וכיום היא מורה מחליפה בבית ספר יסודי

נעמה בר-לב. קעקוע גדול של פריחה שמשתרע על כל האזור, ומשולבת בו המילה (צילום: אלינור הררי)

"ליום הולדת 36 קיבלתי במתנה סרטן", אומרת בר־לב. "הגישה שלי הייתה שונה משל אחרות. מההתחלה הגדרתי את הסרטן כמתנה שבאה להראות לי את כל הדברים שאני מבורכת בהם ולסמן את הדברים שאפשר לשנות. למדתי בזכותו המון דברים על עצמי, עד ששחררתי אותו באהבה. גם כשאמרו לי שהסרטן שלי אלים, שהגידול גדול, שתופעות הלוואי של הטיפול יהיו חמורות ושהשיער ינשור, כולל הגבות והריסים, לא נפלה רוחי. להפך: מצאתי כוחות להתחשל ולהבין שזה חלק מהדרך. זה הרבה מעבר לשיעור. אלה מתנות גדולות שאם את יודעת לתפוס אותן, אפשר רק להרוויח מהמחלה הזאת".

מתי החלטת לעשות קעקוע?

"עברתי כריתה ושחזור בשני הצדדים, וכשהרופא המנתח שלי אמר: 'כשהצלקות יתרפאו נדבר על פטמה', התחלתי לדבר על הקעקוע. לא היה סיכוי שאכנס לעוד ניתוח רק כדי לעשות פטמה מלאכותית. במקור חשבתי לעשות קעקוע של פטמה, אבל כשחיפשתי בפינטרסט קעקועים ופטמות, עלו מלא תוצאות של קעקועי ציצי גדולים, וזה הדליק אותי, אז קבעתי תור בסטודיו Liz Vampire Tattoo בראשון־לציון אצל המקעקעת ליז רוטשטיין. יש לה שם של אחת הטובות, היא מפורסמת, היא המקעקעת של אייל גולן. נוצר בינינו חיבור נפשי חזק כי היא אישה מהממת. אמרתי לה שהיא צריכה לצייר לי על הציצי שהיה חולה. רציתי לשלב

 בקעקוע את המילה Faith, אמונה - על האמונה שלי בעצמי ועל איך שהיא עזרה לי בדרך. היא הסתכלה עליי, אמרה לי שהיא יודעת מה לעשות וציירה לי סקיצה ישירות על הציצי. הסתכלתי במראה ואמרתי: בול. והיא קעקעה את זה באותו רגע".

מה יצא?

"קעקוע גדול של פריחה שמשתרע על כל האזור, ומשולבת בו המילה Faith. הקעקוע מסתיר את עיקר הצלקת, מקו בית השחי פנימה לכיוון הפטמה, ונוגע בה. אחר כך ניסיתי לעשות קעקוע של פטמה, אבל הגוף שלי לא קלט את הקעקוע ופשוט שחררתי את זה. עכשיו יש לי חלום להמשיך את הקעקוע עוד קצת לכיוון הבטן ולהוסיף עוד ציור, אולי של ציפור שעפה אל העץ, שישתלב ויסתיר את הצלקות הנותרות. אני עוד לא סגורה על זה. אני מניחה שמה שיקרה הוא שאני שוב אלך לליז ואסמוך עליה".

איך התמודדת עם הקעקוע? כאב?

"כשכאב לי זה שימח אותי, כי זה אומר שנותרה טיפה תחושה בחזה, שברובו אין כלל תחושה. הקעקוע היה באווירה מאוד אינטימית. היינו לבד בחדר האחורי כשאני חשופת חזה ושקענו בשיחה עמוקה על הגישה שלי לסרטן, על האמונה שמשהו מלווה אותך בדרך, ועל למה מישהו מקבל את מה שהוא מקבל בחיים. נוצר בינינו חיבור חזק ורוחני.

"סרטן השד הוא סרטן מאוד מיני בהרבה מובנים. בנוסף לכל החרא שאנחנו עוברות, הכימו גורם ליובש, פוגע בחשק ובחזה, האיבר המיני הכי בולט אצל האישה. הייתי צעירה כשחליתי, ויש משהו בקעקוע הזה שחיבר אותי מחדש למיניות ברמה הגבוהה שלה, וגרם לי להבין שהחזה בכלל לא משנה. המיניות היא משהו הרבה יותר עמוק בפנים, שקשור לביטחון העצמי שלי. זה חיבר אותי לאהבה העצמית שלא תלויה באם אני משמינה או מרזה, אם יש לי או אין לי חזה. זה תהליך שהתחיל בסרטן, והקעקוע הקצין את זה עוד יותר. זה בטח נשמע מוזר כי זה כולה קעקוע, אבל זה היה מאוד־מאוד משמעותי".

התייעצת עם רופאים לפני שהחלטת להתקעקע?

"לא התייעצתי לפני, אבל כירורגית השד שלי והמנתח הפלסטי מאוד התלהבו מהקעקוע, מהוויזואליות שלו ומהחיבור שלי אליו. אני מקבלת תגובות טובות עליו, אני נורא אוהבת ללכת עם גופיות, ואם חברות מבקשות לראות את הקעקוע, אני מתפשטת ומשוויצה בו ובכלל בציצי היפה שעומד בלי חזייה - כי צריך ליהנות מהיתרון. הנשים המבוגרות במשפחה עדיין שואלות למה עשיתי את זה, הן לא מבינות את המשמעות העמוקה בדבר. הגברים הבודדים שראו את הקעקוע התלהבו ואמרו שהוא יפה וסקסי".

מיכל בנדק: "רציתי לחזור להיות אותה מיכל"

בת 43 ממושב משמרת, נשואה ואם לשלושה, בעלת סטודיו לצילום פורטרטים ועירום אמנותי ומובילת פרויקט הצילום "אם הייתי ממתינה לא הייתי בתמונה", שבו השתתפו נשים חולות ומחלימות מסרטן השד

מיכל בנדק. "יחד עם קעקוע הפטמה ביקשתי ממנה עוד קעקוע כדי להסתיר את הצלקות"(צילום: אלינור הררי)

"לפני שעשיתי קעקוע על החזה, לא היו לי קעקועים", מספרת בנדק. "הייתי נגד זה ולא רציתי. עבדתי כעורכת דין, וקעקועים הם לא משהו שמגיעים איתו למשאים ומתנים ולבתי המשפט. נורא אהבתי גוף חלק ואפילו היה לי קשה להסכים לניתוח קיסרי, בגלל המחשבה שתישאר לי צלקת, אבל מי שואל אותי. הסרטן הוביל אותי לשינויים משמעותיים בחיי: החלפתי מקצוע מעורכת דין למעצבת פנים ולאחר מכן לצלמת פורטרטים, ואת הקעקוע עשיתי שנתיים לאחר מכן. ככה יצא ואני די מבסוטה מזה".

מתי חלית?

"בגיל 32. עשו לי כמה פעמים ניתוחים באותו המקום והוא הצטלק בצורה לא יפה. קיבלתי תגובות לא נעימות על הצלקות שבצבצו מבעד לחולצות וגופיות. זרים היו מתחילים לדבר איתי, לשאול מה קרה, ואני - שאהבתי ללכת עם גופיות ובגדי ים - נאלצתי לשנות את סגנון הלבוש שלי ולהתעסק כל הזמן בהסתרות".

מה הוביל אותך לקעקוע על החזה?

"אחרי שעברתי כריתה בצד אחד ועוד ניתוחים, היה לי חשוב לעבור

שחזור שד. ניתוח הפטמה הוא אחד השלבים האחרונים בשחזור, ואחריו מגיע שלב הקעקוע או המיקרופיגמנטציה (איפור קבוע). ניסיתי מיקרופיגמנטציה אבל זה לא החזיק. רציתי לחזור להיות אותה מיכל, עם ציצים כמה שיותר דומים לאלה שהיו לי. חיפשתי מקעקעת אישה עם יד עדינה ורגישות לסיטואציה, שתעשה לי קעקוע תלת־ממדי טוב שייראה כמו הפטמה השנייה, ובעלי מצא את נעמה בר־יוסף. כשהבנתי שהיא עושה גם קאברים, קעקועים שמכסים צלקות או קעקועים קודמים, אז יחד עם קעקוע הפטמה ביקשתי ממנה עוד קעקוע כדי להסתיר את הצלקות. היא ציירה לי בצד אחד פרפר עם פרחים ובצד השני ציפור עם זנב ארוך שבא לי להאריך אותו עוד. עם ובלי קשר, חזרתי אליה לעוד קעקוע אחד על השכם, של המשפט Live the life you love, love the life you live.

"הקעקועים הפכו אותי ממצולקת למגניבה. אף אחד לא מדמיין שיש מתחתם צלקות לא יפות, לא רואים את מה שקרה לרקמות העור. אנשים מתלהבים, מסתקרנים, שואלים ולפעמים נוגעים בחולצה אם הקעקוע מציץ מבעדה. אני אוהבת את הקעקועים, אז זה לא מזיז לי. וזה לגמרי שינה את התחושה שלי לגבי עצמי. אני ממליצה לנשים אחרי טיפולים לשחזר את השד, לקעקע את הצלקות, לעשות כל מה שאפשר כדי להרגיש טוב".

הקעקוע כאב?

"באזור הפטמה אין הרבה תחושה, הוא מאוד רדום, העצבים לגמרי מתים שם. לקראת סוף הקעקוע זה התחיל להציק, אבל לא כאב. בצד השני של הקעקוע, שנמצא קרוב לבית השחי, באזור הצלעות, הרגשתי שאני רואה כוכבים. זה קעקוע גדול, צבעוני ומלא, והעבודה עליו נמשכה הרבה זמן".