עינת קירשנר: "קחו סיכונים בעיצוב שלכם"
בת 28 מהרצליה, מעצבת תעשייתית בוגרת המכון הטכנולוגי חולון. עבדה עם חברות יוקרה בינלאומיות בשווייץ והשלימה תואר שני ב־ECAL, בית ספר שוויצרי נחשב לאמנות ועיצוב
"הרבה מהמוצרים שלי נמצאים על התפר שבין עיצוב לאמנות", מספרת עינת קירשנר על עבודתה, "ואפשר לראות בבירור את ההשפעה של הרקע האמנותי והגרפי שלי על המוצרים התלת מימדיים. היופי במקצוע שלי הוא הגיוון במוצרים שיוצא לי לעצב והאפשרות ללמוד כל פעם עולם חדש. עם זאת אני מאמינה שניתן לראות קו עיצובי מאחד במוצרים השונים שאני מעצבת. יש לי סגנון נקי ומינימליסטי עם טוויסט שהופך את המוצר למסקרן. הטוויסט יכול לבוא דרך שימוש מעניין בחומרים, צורניות ייחודית או אפילו בגרפיקה שעל המוצר".
איך הגעת לעבוד בחו"ל?
"עוד מתקופת התואר הראשון שלי בארץ ידעתי שיום אחד אלמד תואר נוסף בחו"ל. את התהליך התחלתי בחיפוש אחר תארים בעיצוב בכל רחבי העולם. כשנתקלתי בתואר 'עיצוב יוקרה ואמנות' בשווייץ ידעתי מיד שזה התואר שארצה לעשות, בעיקר בשל הייחודיות שלו - הוא לא קיים באף מקום אחר בעולם. בנוסף מדובר בתואר שמבוסס אך ורק על שיתופי פעולה עם חברות מסחריות, מה שנותן ללומד תחושה של עבודה מעשית בסטודיו ולא של לימודים תיאורטיים באקדמיה. במסגרת הלימודים עיצובים שלי זכו להפוך לאב־טיפוס על ידי חברות אירופיות מובילות ולהיות מוצגים בתערוכות עיצוב בינלאומיות".
יש לך עצה למעצבים מתחילים?
"קחו סיכונים בעיצוב שלכם. יכול להיות שתיכשלו בדרך, אבל כשתצליחו זה יהיה מדהים".
ומה החלום המקצועי שלך?
"לעצב עבור הטובים ביותר וגם עבור עצמי".
נעמה אגסי: הפרויקט הסטודנטיאלי נמכר בעשרות מדינות
בת 33 מתל אביב, מעצבת תעשייתית שמוצריה נמכרים ברחבי העולם ועבודותיה מוצגות בשבועות העיצוב הנחשבים ביותר
"בפרויקטים שלי מעסיקים אותי ההיבטים הקלאסיים של עיצוב – צורה, חומר וצבע – ואיך אלה מושפעים מההקשרים הרחבים שמעסיקים את עולם העיצוב כיום", אומרת המעצבת נעמה אגסי. "בפרויקט אחד, שאני מציגה בחודשים הקרובים במוזיאון לאמנות ועיצוב בטאלין ובגלריה לעיצוב של אוניברסיטת סן פרנסיסקו (SFSU), בחנתי את תפיסת הזמן האנושית באמצעות עיצוב אובייקטים מציגי זמן.
"השעון האנלוגי כפי שאנחנו מכירים אותו היום הוא עגול, צורה שהגיעה במקור משעון השמש. תנועתו הסיבובית של שעון השמש מושפעת מתנועתו הסיבובית של כדור הארץ. הזמן כידוע לא חוזר על עצמו במעגלים, אבל השריד העיצובי הזה משפיע מאוד על תפיסת הזמן שלנו. באובייקטים שיצרתי אני מציעה עיצוב פתוח וסובייקטיבי יותר של מושג הזמן באמצעות שימוש במגוון חומרים, תנועות, צורות וצבעים.
"בפרויקט אחר, שהוצג בשבוע העיצוב האחרון במילאנו, חקרתי את ההיבטים התרבותיים של בחירת צבעים. לצבעים יש הקשרים שונים בתרבויות שונות ותפקיד משמעותי לאורך ההיסטוריה. בפרויקט עקבתי אחרי הצבע טורקיז, שבעבר נחשב לצבע יוקרתי משום שהיה קשה מאוד למצוא אותו בצורתו הטבעית ולהפיק ממנו פיגמנט. מרגע שהצבע התחיל להיות מיוצר באופן מלאכותי וזול, הוא הפך לנפוץ במוצרים רבים, ובהם מוצרים נחותים למדי, וכיום הוא מזוהה בעיקר עם מוצרי ניקיון והיגיינה.
"בפרויקט למדתי להפיק צבע טורקיז בתהליך של חמצון נחושת, ובמקביל אספתי מוצרים זולים בסביבתי המיידית בצבע זה. השתמשתי בשניהם כחומר גלם ליצירת אובייקטי־כלאיים שמשלבים בין שתי הגרסאות של הצבע - הנחותה והיקרה. דרך האובייקטים האלה אני בוחנת את מעמדו של הצבע ואת האלמנטים שבאמצעותם אובייקט הופך ליקר ערך – תכונה שבעבר נבעה למשל מתוך נדירות החומר וקשיי הייצור, ובעידן הייצור ההמוני נובעת מהיותו של האובייקט 'מעוצב' וחד פעמי".
איך הגעת לעבוד בחו"ל?
"במהלך לימודי התואר הראשון במכון הטכנולוגי בחולון שלחתי עבודה שלי בשם 'יוצר החרבות' לבלוג העיצוב הבינלאומי notcot.com. הופתעתי לגלות שכבר למחרת העבודה פורסמה ואף שותפה בבלוגים רבים נוספים. זה היה פרויקט סטודנטיאלי שלא היה מוכן לייצור ונדרשו לי כמעט שנתיים להוציא אותו לשוק. כיום הוא נמכר בעשרות מדינות בעולם על ידי 'מאנקי ביזנס' הישראלים.
"לשבוע העיצוב בלונדון הגעתי כשעבדתי בסטודיו יוביקו, ובזכות החופש והאחריות שנתן לי המעצב הראשי בסטודיו, אורי בן־צבי, התנסיתי לראשונה בעיצוב דוכן לתערוכה מסחרית בינלאומית. עם המעבדה לאינטראקציה של המכון הטכנולוגי חולון בראשות מיכל רינות הייתי שותפה לפרויקט אינטראקטיבי שהוצג במקביל במוזיאון לעיצוב בחולון ובמוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. לאחר מכן, לימודי תואר שני באיינדהובן, הולנד, עזרו לי להבין איך עובד עולם העיצוב באירופה וללמוד על נושאים עכשוויים בשדה העיצוב ועל מגמות בולטות בתחום.
"השנה אני מציגה פרויקטים שלי בשבוע העיצוב בהולנד, בסן פרנסיסקו, בטריאנלה לאמנות בטאלין, בשבוע העיצוב במילאנו ובמקומות נוספים. כרגע הקושי הגדול שעומד בפניי בעבודה מהארץ כסטודיו עצמאי הוא ההוצאות הרבות שקשורות בהובלה לחו"ל והעובדה שהיכולת שלי להגיע למקומות ולאירועים שאליהם אני מוזמנת מוגבלת יותר".
יש לך עצה למעצבים מתחילים?
"להרים את המבט מעלה, כי כיוון ההתקדמות מושפע מכיוון המבט. זאת עצה שהייתי נותנת גם לעצמי בעבר וגם היום".
ומה החלום המקצועי שלך?
"שעבודה שלי תוצג באוסף מוזיאלי".
משה רואס: "העבודה צריכה להפעיל את התדר החושי"
בן 35 מפלמחים, למד עיצוב טקסטיל בשנקר. עובד היום כאמן ויצירותיו מוצגות ברחבי העולם
"אני מתמחה בפיסול דו מימדי ותלת מימדי שהיסוד שלו הוא טקסטיל", מסביר משה רואס. "עיצוב טקסטיל זה לאו דווקא בד ועיצוב מצעים, אלא הרבה מעבר לזה. אני מעביר את החומר תהליכים דומים לאלה שיוצר הזמן. הרבה מהעבודה שלי כרוכה בתהליכים אינטנסיביים, עד שקשה לזהות את החומרים המקוריים. זה מעסיק אותי: איך חומר מתחפש לחומר אחר, איך טקסטיל הופך לברזל, איך מתכת הופכת לטקסטיל ונראית כמו פיסת תחרה.
"אני חושב שבסופו של דבר עבודות צריכות לרגש. אני רוצה שאנשים יחוו חוויה פיזית, רגשית ורוחנית כשהם רואים את העבודה. היום יש אינסוף דימויים והכל כבר נעשה, והאתגר הוא להגיע לעבודה טובה שעומדת בסטנדרט בינלאומי ויש לה גם תדר שמצליח לעורר. בעיניי, עבודה צריכה להפעיל את התדר החושי".
איך הגעת לעבוד בחו"ל?
"כשלמדתי בשנקר הגיעה לביקור במחלקה המעצבת דונה קארן. היא ראתה עבודה שלי בתערוכה שעשינו וקנתה אותה, לא כדי להפוך אותה למוצר אלא כמקור השראה למעצבים שלה. אחרי הלימודים השתתפתי ב'טלנטה', תחרות בינלאומית במינכן למעצבים ויוצרים בתחילת דרכם. שלחתי לשם את פרויקט הגמר שלי וזכיתי במקום הראשון בתחום הטקסטיל. אחר כך השתתפתי בתערוכות בפולין, ובארץ עבדתי על תערוכת יחיד בגלריית פריסקופ לעיצוב וקראפט. רוב העבודות נרכשו והפידבקים היו טובים.
"נכנסתי לתוכנית של שנקר למעצבים ואמנים, שבמסגרתה יצרנו שתי תערוכות בהולנד. תוך כדי יצרו איתי קשר כל מיני קנייני אמנות מארה"ב שהתעניינו בעבודות שלי, ואחד הדברים שקרו בשנה שעברה הוא שהוזמנתי לייצר עבודת קבע במבנה חדש לגיל השלישי שבנו בפיירפילד, קונטיקט. הם רצו שאכין עבודה מאוד גדולה וזה נמשך שנה, ובעקבות זאת הזמינו אותי לעצב עבודה נוספת לאחד ממשרדי הבורסה בניו יורק. יציאה מהארץ היא צעד מאוד משמעותי להתפתחות המקצועית ובעיקר ליכולת להתפרנס מהיצירה, אבל לא פשוט לעשות זאת כשעובדים וחיים בישראל".
יש לך עצה למעצבים מתחילים?
"לא לוותר. אם אתה מאמין בדרכך ואתה מוכן להקרבה, פשוט לך עם האמונה. זאת העצה, להתמיד בעבודה ולהיות בעשייה. לא לפחד ולא לוותר. אם לא תתאבדו על זה – זה לא יקרה".
ומה החלום המקצועי שלך?
"החלום הוא לזכות להכרה ולהיות מסוגל להתפרנס במאה אחוז מהיצירה שלי".
סטודיו COZI: "לסוג המוצרים שלנו, השוק בישראל פשוט לא מספיק גדול"
אופיר זנדני, בן 32 מבית דגן, ויובל כרמל, בן 35 מתל אביב, בוגרי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון, הם הבעלים של סטודיו COZI שמייצר גופי תאורה ואקססוריז לבית. עבודותיהם נמכרות בסין ובמקומות נוספים במזרח אסיה, ולאחרונה התחילו להתפשט גם לכיוון אירופה
"אנחנו מעצבים ומייצרים גופי תאורה וקו אקססוריז לבית", מספרים אופיר זנדני ויובל כרמל מסטודיו COZI. "עבודת הסטודיו שלנו מתמקדת בשילוב של טכנולוגיות מתקדמות המבוססות על תוכנות תלת מימד עם טכניקות קראפט מסורתיות. אנחנו מאוד אוהבים לעבוד עם חומרים חמים כמו עץ ופורצלן ולתמרן אותם בשיטות חדשניות. עבודות העץ שלנו מתאפיינות במורפולוגיה ייחודית – אנחנו מייצרים עץ מכופף דמוי נייר מקומט או דמוי בד רך בתנועה. חומר נוסף שאנחנו מרבים לשחק בו הוא ניילון בהדפסה תלת מימדית, שאיתו אנחנו מייצרים אריגים מודפסים שמשמשים כפילטרים לגופי התאורה שלנו.
"אנחנו מחפשים משחקי טקסטורות מעניינים ואוהבים במיוחד לייצר הפתעה חומרית. בהרבה מוצרים שלנו קיים דיסוננס בין חומר הגלם לבין הצורה שהוא עוטה. שנינו מאוד מחוברים לטכניקות הייצור השונות, ואנחנו אוהבים לאתגר את גבולות החומר תוך שילוב טכנולוגיות מעולמות תוכן שונים. בעבודה עם עץ, למשל, מעניינת אותנו המחשבה של עבודה עם חומר טבעי אורגני, השליטה בחומר והיישום של מניפולציות צורניות שלא אופייניות לו.
"המוצרים שלנו הם תוצאה ישירה של מחקר חומרי מעמיק מצד אחד ושל שיח עיצובי עיקש בין שנינו מצד שני. אנחנו לא מוותרים אחד לשני כל כך בקלות ומכריחים את עצמנו להצדיק כל החלטה עיצובית שעולה לדיון. מבחינה עסקית, במקרה שלנו, אנחנו מבינים שיהיה קשה לנו להתחרות במחיר עם חברות ענק מהתחום. במקום זה, אנחנו מכוונים תמיד להיות שונים בנוף, לייצר מוצרים ייחודיים עם מורפולוגיה ייחודית".
איך הגעתם לעבוד בחו"ל?
"בסך הכל אנחנו סטודיו צעיר, התחלנו לעבוד יחד לפני קצת יותר מארבע שנים. בתחילת הדרך ניסינו להבין מה אנחנו רוצים לעשות, לא רק מה לעצב אלא בעיקר מה המודל העסקי שמתאים לנו. אחרי שהחלטנו יצאנו להציג לראשונה מחוץ לגבולות ישראל בשבוע העיצוב במילאנו. הקשר הכי משמעותי שהולידה התערוכה היה עם לקוח גדול מסין, שאיתו אנחנו בקשרי עבודה עד היום. מדובר בקו התאורה של מותג שהיה שייך לבית העיצוב האיטלקי Poltrona Frau והיום משווק ומוכוון לשוק הסיני. בעקבות הקשר המשכנו להציג מספר פעמים במזרח, בשנגחאי, בייג'ין וטייוואן, ונכון להיום רוב לקוחות הסטודיו מגיעים מהצד הזה של הגלובוס.
"בשנה האחרונה שינינו אסטרטגיה ואנחנו מכוונים יותר לתערוכות קניינים. בספטמבר 2016 הצגנו בפריז ב־Maison et Objet ולאחרונה בתערוכת Ambiente בפרנקפורט. זה לא פשוט לצאת להציג הרבה. זה כרוך בעלויות מאוד גבוהות, זה גוזל זמן ואנרגיה רבה, וכמובן שקשה לשלב נסיעות עבודה רבות עם חיי משפחה. זה נכון שיש מעצבים ישראלים שמצליחים להתקיים יפה ולצמוח בשוק הישראלי, במיוחד תוך חיבור עם פרויקטים אדריכליים. אנחנו גילינו שלסוג המוצרים שלנו, השוק בישראל פשוט לא מספיק גדול".
יש לכם עצה למעצבים מתחילים?
"לא לפחד לצאת ולנסות את מזלכם עם המוצר הראשון. במקרה הכי גרוע – תלמדו מזה הרבה".
ומה החלום המקצועי שלכם?
"פעם היינו אומרים בצחוק: 'אימפריה', אבל היום נגיד: 'אימפריה – עם שעות עבודה נורמליות".
______________________________________________
