דוגמן העבר ירון פינק ובת זוגו מציגים אהבה ברוח הניו אייג'

הוא היה דוגמן מצליח שהפך למטפל בשיאצו. היא רופאת עיניים שהגיעה בעקבותיו לישראל. יחד הם מסבירים איך להשתחרר מסטרס (בתור התחלה, עשו יותר סקס)

ירון פינק וד"ר ג'ודי טויונגה. "ירון הוא הגבר הישראלי הראשון שאי פעם פגשתי. לא ידעתי שהוא דוגמן. כל מה שידעתי שהוא מטפל מדהים" (צילום: אביגיל עוזי)
ירון פינק וד"ר ג'ודי טויונגה. "ירון הוא הגבר הישראלי הראשון שאי פעם פגשתי. לא ידעתי שהוא דוגמן. כל מה שידעתי שהוא מטפל מדהים" (צילום: אביגיל עוזי)

כמה שעות אחרי הפגישה עם ירון פינק ובת זוגו, ד"ר ג'ודי טויונגה, הם מסמסים לי. "שכחנו את הדבר הכי חשוב, סקס", הם כותבים. "חשוב לנו שאנשים ידעו שאחת התופעות של סטרס לטווח ארוך הוא אובדן החשק המיני. אבל באופן מעניין, אחת הדרכים לשחרר סטרס היא לעשות יותר סקס, עדיף עם מי שאתה אוהב. ואלה היו 60 השניות שלנו על סקס, הא הא!".

 

לכאורה, החיבור בין פינק, לשעבר הדוגמן הישראלי המצליח בעולם, לטויונגה, רופאת עיניים קנדית ממוצא יפני, לא ברור מאליו; אבל כשמעמיקים בסיפור החיים שלהם מבינים שהם מגיעים בדיוק מאותו מקום. הוא, שבשנות השיא שלו כיכב בקמפיינים הכי גדולים ועל שערי מגזינים, הרגיש יום אחד שכל זה לא מספיק לו. היום הוא מטפל שיאצו בכיר ומומחה לרפואה של המזרח הרחוק. היא, שהשקיעה שנים בלימודים ובהקמת קליניקה פרטית, חשה שהעומס והאינטנסיביות מכריעים אותה, ואז גילתה את נושא התזונה, ששינה את חייה ואת הגישה המקצועית שלה. האהבה בין השניים היא מפגש של שתי נשמות שחיפשו משמעות גדולה יותר, וגם קצת שקט ושלווה מהחיים המערביים הסוערים.

 

כבר חמש שנים הם ביחד, ולפני שנתיים וחצי נחתו בארץ. הוא שב לכאן אחרי 15 שנה בקנדה, היא הגיעה לכאן לראשונה בחייה. יחד הם ביקרו לפני כמה שבועות בגדה המערבית במסגרת ארגון "רופאים ללא גבולות", וטיפלו בבעיות עיניים ובמצוקות רפואיות של תושבי הגדה. יחד הם חולקים קליניקה שמשלבת בין הידע שלו – רפואה של המזרח עם התמחות בבעיות שלד וסטרס, ובין הידע שלה כרופאת עיניים שמשלבת גם רפואה יפנית ואירידיולוגיה באבחון הרפואי שהיא מציעה.

 

פינק מדגמן בתחילת דרכו (צילום: גדי דגון)
    פינק מדגמן בתחילת דרכו(צילום: גדי דגון)

     

    לורן היל התקשרה

     

    הפגישה עם בני הזוג מתקיימת בקליניקה שלהם, שנמצאת בחצר ביתו הפרטי של חבר ילדות ברמת־החייל. השניים מגישים לי תה כוסמת מתקתק וכדורי קקאו ואגוזים שקשה להפסיק לאכול. בסוף היום הם יחזרו אל דירתו של פינק בראשון־לציון, לשם עבר מתל־אביב כדי להיות קרוב אל בתו מנישואיו הראשונים, ספיר, 30, מטפלת בנערות במצוקה, נשואה ואם לליאור בן השנה. יש לו עוד שני ילדים מנישואיו השניים: מיא, בת 19.5, סטודנטית לפסיכולוגיה ופילוסופיה, ודניאל, 17, תלמיד תיכון שמתגורר איתו.

     

    לא מעט סלבריטאים בארץ ובעולם כבר שמעו על מגע הקסם של פינק כמטפל, כמו למשל, הזמרת לורן היל, שלפני כמה שנים נחתה בקנדה במסגרת מסע ההופעות הבינלאומי שלה. "המזכירה שלה יצרה איתי קשר", הוא מספר, "ושאלה אם אסכים להגיע לסוויטה של לורן במלון כדי לתת לה טיפולים לאחר כל מופע. מובן שהסכמתי. היא התגלתה כאישה פיקחית ומאוד מעניינת".

     

    הוא עדיין אחד הגברים היפים בארץ, וכן - הוא עדיין מדגמן מדי פעם. כך למשל

    פינק: "חייתי 30 ומשהו שנה בעולם האופנה. הייתי מוצר, לא בנאדם. יום אחד אמרתי, אני מרוויח הרבה כסף, אבל איפה האמת שלי? איפה אני?"

     בשבוע האופנה לגברים במילאנו לפני שנתיים וחצי, אז הוזמן לצעוד על המסלול של דולצ'ה וגבאנה לצד דוגמנים צעירים ממנו בשלושה עשורים, ולא הייתה לו שום בעיה לכבוש את המסלול. בימי שגרה הוא עושה בעיקר קמפיינים, "כאלה שמזמינים אותי אליהם בלי אודישן. אני עושה המון צילומים, לפחות פעם בחודשיים. אני טס בבוקר וחוזר יום למחרת, וזהו".

     

    אתה נהנה לדגמן?

    "עכשיו הרבה יותר כיף לי, כי זו כבר לא עבודה. בתקופה שעבדתי בזה הייתי טס 17 פעמים בחודש, לא היו לי בעצם חיים. עכשיו זה מרגיש כמו חופש. אני נוסע, ישן במלון נחמד, מכיר אנשים נחמדים, מרוויח כסף, עושה הפסקה מהעבודה כאן, וזה פאן".

     

    פינק, 57, נולד וגדל בנווה־מונוסון. הוא היה נער שאהב ג'ודו וקרב מגע, והחל לדגמן קצת לפני הצבא בעקבות המלצתה של הרקדנית רנה שיינפלד, שראתה אותו מתאמן. שירות צבאי ביחידה סודית ועוד כמה שנים במשרד הביטחון עיכבו את הקריירה בכמה שנים. בדרך הוא הספיק להינשא לדוגמנית ביאטריס גייר, וכאשר בתם ספיר הייתה בת שנה, השניים התגרשו.

     

    בגיל 27, זמן קצר לאחר גירושיו, נסע לעבוד כדוגמן באירופה. הוא עשה את הקמפיינים הכי גדולים שאפשר לחלום עליהם – הוגו בוס, ארמאני, ולנטינו. הוא גרף מאה אלף דולר לקמפיין, כבש אינספור תצוגות ושערי מגזינים, ואפילו שיחק בסרט ("פגישה עיוורת" של חיים בוזגלו, לצד שירז טל). הוא התגורר במשך שש שנים בפריז, שנה במילאנו ושלוש שנים ביפן, "אבל כל השנים שמרתי על קשר עם חברי ילדות שלי", הוא אומר.

     

    ב־1994 חזר ארצה עם מי שהפכה לאשתו השנייה, קלאודיה, בת למשפחת רוזנים סיציליאנית, שחיה היום באיטליה. הם נישאו שנה לאחר מכן, והביאו לעולם שני ילדים משותפים. בשנת 2000 הוא עזב את הארץ שוב, עם משפחתו, והתיישב בעיר אוקוויל, סמוך לטורונטו, קנדה. "הקור שם הוא מינוס 20 מעלות בחורף, ולזה לא הצלחתי להתרגל", הוא מחייך.

     

    למה בעצם עזבתם?

    "זו הייתה תקופה לא נעימה בארץ מבחינה ביטחונית, פיצוצים באוטובוסים, חיפושים בקניונים. אשתי אמרה: 'זה יותר מדי מתח בשבילי, בוא נעבור למקום אחר', ועברנו לקנדה. הייתה לי אז הוצאת ספרים על קלטות שפתחתי עם חבר בארץ, וכשעזבנו סגרתי אותה, וחשבתי שזו הזדמנות להתרכז במאה אחוז ברפואה מזרחית. חסכתי כסף מהדוגמנות, ובזכות זה יכולתי למנף את עצמי למקום שאני נמצא בו היום".

     

    אין כסף גדול בדוגמנות גברים.

    "נכון. גברים לא מרוויחים 40 מיליון דולר בשנה, אבל הרווחתי מספיק".

     

    בצילומים למגזין יפני. "לא מפחד מהגיל" (צילום: מתוך המגזין men`s precious)
      בצילומים למגזין יפני. "לא מפחד מהגיל"(צילום: מתוך המגזין men`s precious)

       

      החיבור למזרח הרחוק נוצר כשהיה בן 25. הוא נסע להתאמן ביפן באמנויות לחימה, התאהב במקום והחל להתעניין בבודהיזם. בגיל 40, כשעבר לקנדה, ביצע שינוי גם בחייו המקצועיים: במשך כשבע שנים למד שיאצו, דיקור ורפואה מזרחית ביפן, תוך כדי נסיעות הלוך ושוב למדינה. "נסעתי ליפן שמונה פעמים בשנה, שלושה שבועות בכל פעם", הוא משחזר. "הייתי יושב משבע בבוקר עד 12 בלילה, עושה טיפולים על טיפולים. זה היה המימוש הרוחני שלי. עשינו הרבה מדיטציות כדי להתחבר למקום פנימי שיוכל להבין כאב של אחרים. שעות על גבי שעות היינו עובדים עם אנשים ומוצאים את הנקודה שהכי כואבת לאדם עוד לפני שהוא אומר לך".

       

      בהמשך קיבל דיפלומה בדיקור סיני, הקים קליניקה פרטית והוסמך כמומחה ברולפינג (שיטה שמחזירה את השלד לאיזון דרך עבודה על הרקמות הרכות) ומדעי היציבה. בהמשך פתח עם שני מטפלים נוספים מרכז ללימודי שיאצו, מדיטציה ובודהיזם בטורונטו, והיה אחראי על תוכנית הלימודים של האגודה הבינלאומית "סייקי מרידיאן שיאצו" בצפון אמריקה. היום הוא משמש מורה בכיר לסייקי שיאצו (שיטת שיאצו מתקדמת), המשלב בעבודתו גם טיפול בתנועה ודיקור יפני.

       

      אתה מרגיש שיש קשר בין העובדה שעבדת רוב חייך כדוגמן ובין החיפוש שלך אחרי חיים רוחניים?

      "בוודאי. כשאתה עובד בעולם האופנה אתה מבין שאתה חלק ממכירה

      טויונגה: "ירון הוא כמו אחד המלאכים שהולכים על האדמה. אני מרגישה שהוא החתיכה שהייתה חסרה בחיי"

      של אשליה לאחרים. אני חייתי 30 ומשהו שנה בעולם כזה. הייתי מוצר, לא בנאדם. למדתי שמתייחסים אליי ברמה נורא שטחית, ועם הזמן, ואחרי הרבה שנים ככה, היה לי חוסר. יום אחד אמרתי, אני מרוויח הרבה כסף, אני נהנה להסתובב, אבל אני לא מגיע לאנשים, אני לא מתחבר אליהם. אני פוגש אותם - שלום, חיבוק, לחיצת יד ועובר לעבודה הבאה. ככה במשך עשרות שנים. ואיפה האמת שלי? איפה אני? לכן חיפשתי עבודה שקשורה למגע. במגע אתה לא יכול לשקר. נוצר קשר אינטימי שלא קשור למין ולא לאיך שאתה נראה ולכמה אתה מרוויח. אתה לא יכול לזייף בזה".

       

      קל לך לחזור לארץ כמטפל בשיאצו אחרי ימי תהילתך כדוגמן?

      "המטופלים שלי לא יודעים שעשיתי משהו אחר. חלק מזהים, אבל לא אומרים כלום כי אני לא מדבר על זה, זה לא נושא לשיחה בקליניקה".

       

      למה לא התראיינת כמעט 15 שנה?

      "זו הייתה החלטה שלי לשמור על פרופיל נמוך ולא להחזיק אימג' של סלב שעשה את הקמפיין הזה וההוא. ניתקתי לגמרי מגע עם העבר. רציתי להתחיל עסק נקי, לוח חלק, בלי להשתמש במי שהייתי קודם".

       

      אתה מתגעגע לשנים הגדולות שלך כדוגמן?

      "רק לכסף שהרווחתי אז (צוחק). בתור מטפל אני לא ארוויח את אותם סכומים, אבל כשאני חוזר היום הביתה אחרי שטיפלתי במישהו שהגיע אליי עם כאב, זה סיפוק אחר ולא בר השוואה לשום דבר שעשיתי קודם".

       

      פינק וטויונגה. "בשניה שהכרתי אותו היה קליק" (צילום: אלבום פרטי)
        פינק וטויונגה. "בשניה שהכרתי אותו היה קליק"(צילום: אלבום פרטי)

         

        יפהפייה יפנית על עקבים

         

        גם טויונגה, ממש כמו פינק, עברה שינוי משמעותי בחייה המקצועיים, שהשפיע גם על חייה האישיים. היא בסוף שנות ה־50 לחייה, יפהפייה ומבריקה, גרושה ואם לשני ילדים בוגרים. היא נולדה בטורונטו, אחרי שהסבים שלה הגיעו לקנדה לפני כמעט 100 שנה. "אז אני בעצם לא מדברת יפנית", היא צוחקת, "ניסיתי ללמוד, אבל למעשה אני מדברת יותר עברית מאשר יפנית".

         

        לאחר שסיימה את לימודיה היא פתחה קליניקה פרטית, אבל העומס של שילוב בין קריירה לגידול שני ילדים הכריע אותה. "ניסיתי לבנות לעצמי קליניקה מצליחה, ולא דאגתי לעצמי", היא משחזרת. "עבדתי על טייס אוטומטי, מנסה לשרוד. הייתי כל כך עייפה שהייתי נוהגת ונרדמת על ההגה. כבר חשבתי שאני הולכת לחלות בסרטן או מחלה כרונית. הלכתי לרופא, והוא אמר: בדיקות הדם שלך תקינות. חיפשתי תשובה".

         

        בשלב מסוים הגיעה להחלטה: לקחת הפסקה מהקליניקה שלה וללמוד רפואה ותזונה הוליסטית, ובהמשך גם אקופונקטורה ותורות סיניות אחרות. "במשפחה שלי חשבו שהשתגעתי", היא צוחקת, "אבל בשלב ההוא הבנתי שהגוף כולו הוא מכונה אינטגרטיבית, שכל המערכות בה עובדות ביחד. הבנתי שעל ידי כך שאעזור לעיניים של הפציינטים שלי, אנסה לגרום להם גם להיות בריאים יותר באופן כללי, שמחים יותר, פחות מתוחים".

         

        המטופלים שלה בקנדה קיבלו אותה, אחרי פסק זמן קצר, בגרסה מתקדמת: כבר לא רק רופאת עיניים, אלא מי שמתייחסת אל בעיות העיניים כאל סימפטום שמעיד על בעיה אחרת שיש לאתר ולפתור. "בזכות הידע שלי היום, אני יכולה לראות דרך התבוננות

        פינק: "אחרי שהכרנו ג'ודי הפכה למטופלת שלי. יש לי חוק שלפיו חצי שנה אחרי טיפול, אסור לך לנהל יחסים עם מטופל. אני וג'ודי היינו נורא קרובים, אבל היה ברור שבמשך חצי שנה לא יכול להיות בינינו קשר אינטימי"

        בעיניים תהליך שעומד לקרות, הרבה שנים לפני שהוא קורה", היא מסבירה. בהמשך פתחה קליניקה נפרדת לטיפול באמצעות אקופונקטורה.

         

        איך השינוי בגישה הרפואית השפיע עלייך באופן אישי?

        "אני שמחה יותר, בריאה יותר, ישנה טוב יותר, יש לי יותר אנרגיה. הייתי רגילה להיות חולה ארבע פעמים בשנה".

        פינק: "וחוץ מזה, בזכות השינוי היא מצאה אותי".

        טויונגה: "באמת מצאתי אותך. הוא מדהים. הוא כמו אחד המלאכים שהולכים על האדמה".

         

        הם נפגשו לפני כשש שנים, כאשר טויונגה פתחה קליניקה באותו בניין שבו הייתה גם הקליניקה של פינק. הוא נפרד מאשתו שנה וחצי לפני כן, וגם היא כבר סיימה את נישואיה. "כאשר פגשתי את ירון לראשונה, הרגשתי מיד קשר", היא אומרת. "בשנייה שהכרתי אותו היה קליק. הוא אולי לא הרגיש כך, אני כן".

        פינק: "אני רק ראיתי יפהפייה יפנית נכנסת לקליניקה שלי על עקבים גבוהים, וחשבתי, מעניין. היא נראתה חמודה".

        טויונגה: "אמרתי, בוא נראה איך אנחנו יכולים לעזור למטופלים ביחד. התחלנו לעבוד כצוות, ועבדנו ממש טוב ביחד (צוחקת). אני מרגישה שירון הוא החתיכה שהייתה חסרה בחיי".

         

        מה ידעת על העבר שלו?

        "שום דבר. הוא הישראלי הראשון שאי פעם פגשתי. לא ידעתי שהוא היה דוגמן. כל מה שידעתי זה שהוא מטפל מדהים. הוא לא אוהב לספר לאנשים יותר מדי על חייו. הוא לא אוהב שואו־אוף. יש אנשים שאולי היו משתמשים בזה, 'אני דוגמן', אבל הוא שומר את זה מחוץ לחייו.

        "העניין הוא שכן, הוא מאוד יפה, אבל אני באמת התאהבתי ביופי הפנימי שלו. אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה, אבל הלב שלו והחום שלו, האינטליגנציה והאינטואיציה שלו גרמו לי להתאהב בו. הכרנו בערך שנה כקולגות לפני שהתחלנו לחקור את האפשרות של לצאת יחד. כך את מכירה באמת את הלב של מישהו אחר לפני שכל ההורמונים והתשוקה מערפלים את המחשבה שלך".

        פינק: "הקשר בינינו התחיל לאט וגם היה קצת מסובך. אחרי שהכרנו, ג'ודי נהפכה גם למטופלת שלי, ויש חוק שאני מאמין בו, שלפיו חצי שנה אחרי שאתה גומר טיפול, אסור לך לנהל יחסים עם מטופל שלך. כשסיימתי לטפל בג'ודי היינו נורא קרובים, דיברנו המון ועשינו כל מיני דברים ביחד, אבל היה ברור שבמשך חצי שנה לא יכול להיות בינינו קשר אינטימי. בסוף זה קרה אחרי שמונה חודשים".

         

        "לקבל את עצמנו ואת הגיל שלנו זה הדבר הכי נכון" (צילום: אביגיל עוזי)
          "לקבל את עצמנו ואת הגיל שלנו זה הדבר הכי נכון"(צילום: אביגיל עוזי)

           

          ג'ודי, מה ידעת על ישראל לפני שהגעת לכאן?

          "בקנדה שמענו על ההפצצות שיש כאן. לא רציתי לנסוע לישראל, היא כל כך מסוכנת, למה לי? מה יכול להיות נחמד שם? בסופו של דבר אהבתי את הארץ מהרגע הראשון, ובעיקר את מזג האוויר המדהים ואת האנשים הידידותיים והחמים. אני חיה גרסה חמה יותר של חיי הקודמים, ואני מרגישה כמו בחופשה.

          "הקושי שלי היה עם השפה. עברתי תקופה לא קלה בניסיון ללמוד עברית, והרגשתי מבודדת. היום זה נעשה קל יותר. ירון מתרגם לי את מה שאני לא מבינה".

           

          מה הפתיע אותך בארץ?

          "הדבר היחיד שלא הכרתי הוא ג'וקים בגודל כזה (מסמנת עם האצבעות). לא ראיתי קודם ג'וקים כאלה".

          פינק: "בכל פעם שהיא מדברת על הג'וקים בארץ, הם עוד יותר גדולים בעיניה".

          טויונגה: "לפגוש ג'וק גורם לי טראומה כל פעם מחדש. למזלי לא ראיתי אותם עפים".

           

          אתם אוכלים בריא, מתעמלים כל בוקר ומשתדלים לחיות בשלווה. זה מין ניסיון להילחם בגיל ובהתבגרות?

          פינק: "להפך. עברנו הרבה בחיים, ולקבל את עצמנו ואת הגיל שלנו זה הדבר הכי נכון. אני לא מבין למה נשים מסתירות את השיער האפור, למשל. אם הן אוכלות טוב, חיות טוב ומתעמלות, הן מקרינות יותר מכל אישה ששמה על עצמה 50 צבעי איפור על הפנים. אותו הדבר גם אצל גברים. אני לא מפחד מהגיל, ואני חושב שאני נראה פיצוץ לגיל שלי. אני במקום שקט, לא צריך להוכיח שם דבר".

           

          איך אפשר להיפרד לשלום מהסטרס שמציע לנו העולם המודרני?

          "אני מצאתי את סדר החיים שעושה לי טוב. אני קם בבוקר עם אנרגיה טובה, אוכל נכון, עושה צ'י קונג ומדיטציה ומשתדל גם לשמור על צניעות. כל מה שקרה לי, זה לא בזכותי וזה לא שלי, אלא בזכות העולם שנתן לי אמצעים להגיע לאיפה שהגעתי".

           

           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד