"חצית את גיל 70? אתה לא
רלוונטי ולא חשוב. תסתדר לבד"

מכירים את זה שאתם קוראים על עוולה מסוימת, מצקצקים, נאנחים לרגע, מרחמים לשנייה ומעבירים הלאה את האצבע, מקליקים לכתבה הבאה? במשך שנים ארוכות אני קוראת מדי פעם על המצוקה של הקשישים בארץ וכמו רבים אחרים, ריחמתי עליהם, אבל חייתי בידיעה שזה לא קשור אלי.

אבא מבוגר זו משרה מלאה

בתורה מופיע הפסוק "והדרת פני זקן". כן, בטח מדברים על הקשישה ההיא מקצה הרחוב. אני באמת מחייכת לעברה וקמה ומפנה לה מקום לשבת בו באוטובוס, אבל עד שלא נתקלים מקרוב במצוקה וחיים את הקושי, לא מבינים.

ככה זה נראה. קרוב משפחה שלנו, שחגג לאחרונה שבעים עבד ונתן את חייו למען החברה והמשפחה, יצא לפנסיה עם סכום קטן שהספיק לו למחיה בכבוד. הספיק, עד שהוא מעד ונפל. נפילה שגררה ניתוח, ניתוח שהסתבך וימים שהפכו לשבועות. הוא שוחרר, אבל אז התגלה סיבוך והוא שוב מצא את עצמו באשפוז של שבועות. חלפו להם חמישה חודשים בהם חי אך ורק מקצבת ביטוח לאומי.

לאותו קרוב משפחה בן יחיד ואותו בן יחיד מטופל במשפחה משלו ופתאום אבא שלו מאושפז. אז נכון, הם עורכים תורנויות, הוא, אשתו והילדים, אבל מתברר שאבא מבוגר בבית חולים זו משרה מלאה.

הבן חייב לפרנס גם את משפחתו שלו והמצוקה גדולה. כשפנה לביטוח לאומי, הם בדקו וגילו שהקשיש בודד וגלמוד מלבד בנו. הוא עבד ושילם ביטוח לאומי כל השנים ולכן "הוא זכאי ל-2,500 שקל לחודש כרגע". שעת עזרה לקשיש עולה 50 שקל ואם תערכו חשבון פשוט, תגלו מהר מאוד שזה פשוט לא מספיק. כשהבן שטח את הבעיה שלו בפני הביטוח הלאומי, הם הפטירו וענו לו בשיא הטבעיות: פנו לעזר מציון (עמותה מתנדבת) שיעזרו לכם".

היום זה הם. מחר זה אנחנו

קשה להבין את עומק השבר. במדינה שאמורה לעזור לאזרחיה, גוף ממלכתי מתנער ומפנה לארגוני חסד. במהלך התקופה הקשה, הבן ומשפחתו נפגעו כלכלית כי הוא נאלץ להוריד שעות בעבודתו. בנוסף, היו לו הוצאות אשפוז, הוצאות רפואיות והוצאות שכל מי שהוא בן למשפחה חולה מכיר ועכשיו הם קורסים בתורנות סביב האב החולה.

מפאת צנעת הפרט אני מספרת רק פרטים שאין בעיה לחשוף אותם, אבל כל התמונה שוברת את הלב. לגלות שרק עם כמה אלפי שקלים טובים אפשר להביא רופא פרטי לביקור אחד וכן, חד משמעית זה עוזר להחלמה. לגלות שרק אם יש לך כסף, הרבה כסף, אתה יכול להזדקן בבריאות.

רבים וטובים מאתנו, שעבדו כל חייהם בעבודות כשכירים, לא הצליחו לחסוך לימים קשים והימים האלה מגיעים ולא כל משפחה יכולה לעמוד בהוצאות שכאלה. בנוסף, בתי אבות פרטיים יקרים מדי לאזרח השכיר.

במהלך הזמן נתקלה המשפחה באדישות של גורמים רבים. נדים לעבר הקשישים בראשם. כאילו אומרים להם, "חצית את גיל 70? אתה לא רלוונטי ולא חשוב". הם כבר מיצו את החיים. זו התחושה הניתנת לך, אם חצית את גיל 70ואין לך גב כלכלי ומשפחה תומכת מאחוריך.

מי ירים את הכפפה? זה צריך לעניין את כולנו, כי היום הם הקשישים של המדינה. מחר נישא אנחנו בתואר הזה.