כולם חושבים שהחיים של מילי אביטל השתנו מאז זכה בעלה, התסריטאי צ'רלס רנדולף, באוסקר על התסריט ל"מכונת הכסף". רק מעטים יודעים שהשינוי הדרמטי בחייה התרחש בכלל באוגוסט האחרון, שלושה חודשים לפני שהוכרזה מועמדותו לפסלון. 22 שנה, מאז שהייתה סטודנטית למשחק, חיה אביטל בווסט וילג', השכונה הכי ניו־יורקית שיש, זו שבה התגוררה גם קארי בראדשו ב"סקס והעיר הגדולה". יום אחד הבינה שנמאס לה מהרעש העירוני, ועברה עם משפחתה לבית שרכשו לפני כמה שנים מחוץ לעיר, באזור הדסון ואלי. מאז היא חיה בתוך יער, שעתיים נסיעה מהעיר, ואת רעשי מכונת האספרסו של בית הקפה השכונתי החליפו יללות תנים.
חבבו את "לאשה" בפייסבוק
האפליקציה החדשה של "לאשה" חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
התרגלת לחיי טבע?
"כל מי שהיה איתי בתיכון ויקרא את זה, ימות מצחוק. אני לטיולים שנתיים לא הלכתי ובחיים לא הייתי בצופים. כל מה שעניין אותי הוא איפה יש תיאטרון. היום אני מבינה שזה לא סותר. אפשר גם וגם".
אז האוסקר לא שינה כלום?
"טפו טפו, האוסקר נותן הבטחה שתהיה עוד עבודה וששחקנים גדולים ירצו לעבוד איתך. האוסקר רק נתן לנו דבש, אבל התבשיל הוא הבית. אנחנו הרבה ביחד כמשפחה, מקדישים זמן אחד לשני, יוצאים לטיולים בטבע".
מילי אביטל (45) לא הפכה לנערת כפר. היא גם לא אותה ילדה שעזבה את הארץ ב־1993 כדי ללמוד משחק בניו־יורק, התגלתה כשהייתה מלצרית, לוהקה לתפקיד ראשי בסרט וסומנה כישראלית המצליחה שלנו בעיר המלאכים. אביטל בגרסת הנשואה פלוס שניים (בנג'מין, תשע וחצי, ופאני, חמש וחצי), היא מודל מתקדם ומשוכלל, ומקסים הרבה יותר, של השחקנית האמביציוזית שהייתה פעם.
לישראל היא הגיעה לסוף שבוע ארוך כדי לקדם את הסדרה החדשה "נופלות על הרגליים", שבה היא מככבת לצד שני כהן. בדרך היא מנסה לקדם גם הצגת תיאטרון קטנה ועצמאית שהיא מביימת, ומתברר שהיא גם כותבת תסריט לסרט שהיא חולמת לצלם בארץ.
מה, באמת עזבתי?
אביטל חזרה לעבוד בארץ לפני יותר מעשור, סדרות וסרטים ישראליים אוהבים להתקשט בה ("שבתות וחגים", "חטופים", ובקולנוע "אהבה קולומביאנית", "נודל"), העברית אותה העברית, כובע הקש שהיא מחזיקה ביד נרכש שלשום בשינקין פינת אלנבי, ואפילו הטמפרמנט הצברי שלה לא התפוגג באמריקה.
וזה בדיוק מה שאביטל הבינה: הגיע הזמן לצחוק על הפערים התרבותיים בין ישראלים לאמריקאים. היא מביימת עכשיו הצגת תיאטרון קטנה, NEXT STEP, שיצרה השחקנית נגה מילשטיין ושותפים לה בן פרי מ"ציפורלה", ויוני בלוך, שכתב את המוזיקה. העלילה המבדרת עוסקת בישראלי הייטקיסט שמגיע לניו־יורק ופוגש ישראלית שחיה בעיר כבר שנים. 11 הצגות יעלו החל ממאי הקרוב ב"ברודוויי קומדי קלאב". אביטל רוצה לגייס משקיעים, וגם להביא את ההצגה לישראל.
"במקום להיאבק בישראליות שלי, אני רוצה לחגוג אותה, לחוות אותה", היא מסבירה. "ההצגה כל כך ריתקה אותי. פתאום הרגשתי שיש לי איפה לספר את הסיפור שלי ביחד עם הסיפור של נוגה. היא חלק מהדור החדש, ועניין אותי לספר עליו. אני באתי לניו־יורק לפני האינטרנט, לא הייתה לי אנגלית טובה ולקח לי מלא זמן ללמוד. הדור שמגיע היום שולט באינטרנט, עושה עסקים, מוכר חברות. השפה היא לא אישו, ועדיין הם מרגישים אידיוטים, כי בקיצוניות שיש בין התרבות האמריקאית לישראלית, אתה תיתן מחמאה ומישהו ייעלב, ואתה לא תבין למה".
הקריירה שלך היום היא כמעט ישראלית.
"די כיוונתי את זה. אני לא יכולה להגיד שאני ממש מחפשת עבודה בארצות־הברית, אני די מאכזבת את הסוכנים שלי שם. יש לי המון שיחות לא נעימות עם המנהל האישי שלי: 'תשמעי, את צריכה להתעשת, לעשות אודישן'.
ואני עונה: 'אבל זה לא מעניין אותי'. נגיד 'חוק וסדר', היה לי תפקיד קבוע בעונה הקודמת, כי מישהו שם הכיר אותי ממשהו אחר והציע לי את התפקיד. להגיד לך שהייתי הולכת לעשות אודישן לזה? לא נעים לי, אבל לא".
למה?
"הייתי מאוד שמחה לקבל את הצ'ק של זה, שלא תטעי, זה הרבה כסף. אבל יש לי שני ילדים שאני רוצה לגדל. אין לי סבא וסבתא לידי ואין לי דודות, אין לי עזרה, חוץ מעזרה קנויה. זה לא קל, ואני לא רוצה שלילדים שלי יהיו חיים כאלה. אמא שלי היא פמיניסטית של שנות ה־70, חזיות שרופות, הארד קור. כשרציתי להישאר בבית היא הייתה בהלם: 'איך את עושה דבר כזה? תיזהרי לא לפספס את ההזדמנות לעבוד'. אולי בגלל שהיה לי קשה להיכנס להיריון, אני מעריכה את מה שיש לי".
הקריירה ההוליוודית נגמרה מבחינתך?
"אני מרגישה שמיציתי את איפה שזה היה. חייב להיות תפקיד מעניין כדי שאעשה אותו. האם מישהו יציע לי את זה? לא. לא מעניין אותי לרדוף או להשיג עבודה. טפו טפו טפו, אני יכולה להתפרנס ממקור הכנסה. אני לא רוצה להתחרות בקריירה של בעלי, אלא להתייחס אליה כאל מתנה במובן הזה שהיא מפנה לי אפשרות לבנות דרך חדשה שלי. גם לי יש אגו, ואני רוצה להיות במאית ותסריטאית מעולה. אני רוצה היום לבשל פרויקטים ולא רק להופיע בהם. כשאת מתחילה להיות בלבוסטע בבית, ורואה שאת יכולה לבנות בית, את רוצה גם בחיים".
האם נראה אותה כאן יותר, זו שאלה שהיא מתחבטת בה. "אם נוכל לקנות דירה שאפשר לחיות בה בכיף, נבוא יותר", היא אומרת. "בעלי נורא אוהב להיות בארץ, אוהב את התרבות ואת האוכל, אפילו רואה איתי 'ארץ נהדרת'. אולי אני חיה באיזו הזיה, אבל אני לא מרגישה שעזבתי ולכן אני צריכה לחזור. אני כל הזמן כאן".
מה היא עברה בדרך להיות אמא, ואיזה דברים היא הכי אוהבת בישראל? כל התשובות בראיון המלא עם מילי אביטל המתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
עשו מנוי ל"לאשה"
