עדתי זה אופנתי: איך יצאו הגלביות מהמימונה והפכו לסמל של סטייל

בעשור האחרון כמעט לכל אישה ישראלית יש גלבייה בארון, אך במשך שנים נחשב הבגד לפולקלור חסר תחכום. סיפורה של שמלה מסורתית שנולדה מחדש כלהיט

איתי יעקב

|

16.04.17 09:16

גלביות גלבייה מימונה בגדים מסורתיים כפתן
גלביות גלבייה מימונה בגדים מסורתיים כפתן (עד השנים האחרונות, נשלפה הגלבייה מארון הבגדים בעיקר באירועים חברתיים: החינה המסורתית וחגיגות המימונה )
גלביות גלבייה מימונה בגדים מסורתיים כפתן גלביה אתי צאיג מירב הדרי
גלביות גלבייה מימונה בגדים מסורתיים כפתן גלביה אתי צאיג מירב הדרי (פריטים המתאימים יותר לבילוי בריזורט מפואר בזנזיבר, מאשר לחאפלה מרוקאית. המותג גלביה של אתי צאיג ומירב הדרי)
גלביות גלבייה מימונה בגדים מסורתיים כפתן
גלביות גלבייה מימונה בגדים מסורתיים כפתן (1. 729 שקל, סיסטר M (סלמה 79, תל אביב); 2. 790 שקל, אלמביקה; 3. 748 שקל, סאקס; 4. 419 שקל, לילך אלגרבלי (דיזנגוף 94, תל אביב, ובחנות המקוונת); 5. 395 דולר, למלם בנט א-פורטה; 6. 935 דולר, מיסוני בנט א-פורטה; 7. 790 שקל, גלביה)

בשנת 1974 הוצגה במוזיאון ישראל בירושלים התערוכה "חיי היהודים במרוקו", שנולדה מתוך אוסף לבוש וחפצים של המחלקה לאתנוגרפיה יהודית שנוסדה ב-1965. הרעיון הראשוני היה להציג בתערוכה את חיי היהודים בצפון אפריקה (מרוקו, תוניסיה, לוב ואלג'יריה), אך לבסוף התעקשה האוצרת ומנהלת המחלקה דאז, אביבה מולר לנצט ז"ל, על התמקדות במרוקו.

 

צילום: יעקב סהר, לע"מ
חגיגות מימונה בירושלים, 1975 (צילום: יעקב סהר, לע"מ)

 

"אם אני רוצה ללמוד את העדות, אני רוצה רק מרוקו!" הסבירה במפגש שנערך איתה לפני שבע שנים, "גם לא היה לי מספיק חומר על אלג'יריה או על תוניסיה. לדאבוני, לא עושים יותר תערוכות כאלו". עוד סיפרה כי הרעיון לתערוכה הגיע מהנהלת המוזיאון במטרה לתקן את הדימוי העצמי של יוצאי צפון אפריקה בישראל של שנות ה-70, ואף נעשו סקרים בקרב המבקרים.

 

עוד בערוץ האופנה

 

צילום: זוהר רון
הכפתן והג'לביה התאחדו בישראל תחת השם הכולל גלבייה. רויאל ג'יפסי (צילום: זוהר רון )

 

יותר מאשר עיסוק בפן הסוציולוגי, ביקשה התערוכה לעשות סדר בלבושם של היהודים בארצות ערב, אשר מתמודדים פעמים רבות עם הכללות בנושא סגנונם. כך, על אף ניואנסים תלויי תרבות וגיאוגרפיה, ושמות שונים לפריטי לבוש דומים – כמו כפתן (השם השגור במדינות המגרב ואפריקה), המתאר שמלה עם שרוולים ארוכים וחלק עליון הנסגר בכפתורים הנלבשת מעל חלק תחתון; וג'לביה (מצרים ופלשתינה) לשמלה הנלבשת על הגוף – בישראל התקבע השם הכולל גלבייה.

 

צילום: עדי הלמן
שלל וריאציות של בדים, צבעים ורקמות. המותג גלביה (צילום: עדי הלמן)

 

עד השנים האחרונות, נשלפה הגלבייה מארון הבגדים בעיקר באירועים חברתיים: החינה המסורתית וחגיגות המימונה של יוצאי צפון אפריקה. הלבוש המסורתי שימר את הזיקה של יהודי העדה לתרבות שהביאו איתם ממדינות ערב, ונתפש כ"בגדי פולקלור" שהיו תחומים בתאריכים ואירועים ספציפיים. בגדים אלה כמעט שלא נלבשו מחוץ לגבולות הגזרה שאליהם יועדו, מאחר ונתפסו כחלק מסגנון "ערבי" עם כל בנק הדימויים והאסוציאציות שנלוו אליו. נכון, דן בן אמוץ ומנשה קדישמן לבשו בקביעות גלביות לבנות, ובמותג האופנה משכית יצרו גלביות בסגנון פלסטיני כבר בשנות ה-60, אך אלה התחבבו בעיקר על גבירות אשכנזיות, שראו בגלבייה בגד בעל מאפיינים צבריים שכל קשר בינו לבין הפריטים הצבעוניים שנלבשו בחינות ובמימונה הוא מקרי.

 

צילום: טל ניסים
הגלביות מככבות על המסלול. התצוגה של דודו בר אור בשבוע האופנה בתל אביב, 2011 (צילום: טל ניסים)

 

בעשור האחרון אומצה הגלבייה על ידי מותגים ישראליים ובינלאומיים כאחד, והפכה מבגד "עדתי" לפריט לבוש "אופנתי", עם שלל וריאציות של בדים, צבעים ורקמות. אחת מנקודות השיא של הגלבייה היתה בתצוגה של המעצבת דודו בר אור בשבוע האופנה של תל אביב ב-2011. בר אור העלתה למסלול דוגמניות לבושות בגלביות שחורות ואופנתיות, ומאז הן זכו לפרשנות כמעט בכל קולקציה של מותג ישראלי. שני מותגים מקומיים אף בחרו להתמחות בסגנון זה: גלביה של אתי צאיג ומירב הדרי, ורויאל ג'יפסי של מיכל מונקה – היוצרים שניהם פריטים המתאימים יותר לבילוי בריזורט מפואר בזנזיבר, מאשר לחאפלה מרוקאית עם תרבוש על הראש.

______________________________________________________

 

ומה גילינו בבית ובארון של לינור אברג'יל? 

צילום: ענבל מרמרי
לינור אברג'יל בבית בארון בית ארון מלתחה סודות מחדר הארונות LYA ליה מותג אופנה (צילום: ענבל מרמרי)

 

 

אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד