אולם Pavilion Gavriel בסמטה היוצאת משדרות השאנז אליזה בפריז הפך ביום שישי שעבר לנקודת מפגש בין מחנה צופים צבעוני, עם אוהלי חאקי גדולים בהשראת הסרט "ממלכת אור הירח" של הבמאי ווס אנדרסון, לאולם דיסקו באווירת שנות ה-70, עם כדורי מראות שהשתלשלו מהתקרה ומוזיקה תקופתית שהקפיצה את הנוכחים במקום. הסיבה לחיבור הבלתי שגרתי - הצגת קולקציית סתיו-חורף 2017-18 של המעצבת הלבנונית מירה מיקטי, שבה הוזמנו המבקרים לבלות באוהלים שיועדו לפעילויות שונות - החל ממשחקי הפעלה כמו קליעת כדור לחור או הטלת טבעות על קקטוסים מפלסטיק, ועד אכילת מזונות מנחמים כמו צמר גפן מתוק צבעוני ומיני-עוגות שוקולד שהונחו על מקלות עץ ארוכים. אל מול הרצינות התהומית של הדוגמניות הרעבות לפחמימות בשבוע האופנה של פריז, אלו שעבדו אצל מיקטי רקדו והשתוללו במתחם עם עודף סוכר בדם.
מיקטי, 41, פועלת כמעצבת תחת המותג הנושא את שמה מזה שנתיים בלבד, בעקבות שיתוף פעולה מוצלח שעשתה בשנת 2012 עם חברת האופנה הצרפתית פסנובלה. כבר אז נבנו היסודות לכתב היד הילדותי והנאיבי שלה, עם כיתובים וסמלים מצוירים ורקומים בעבודת יד על בגדים למבוגרות, שנראים כאילו נלקחו מגרדרובות של ילדות. היום העיצובים הללו נמכרים בהצלחה בבוטיקים כמו קולט בפריז, הרודס בלונדון, בארניז ניו יורק ופלאם קונספט בביירות, שמיקטי היתה ממקימותיו בשנת 2007 (וכיום היא משמשת בו כקניינית ראשית). בין לקוחותיה הקבועות נמצאות ריהאנה, ביונסה ושרה אנדלמן מבוטיק קולט, שאף התייצבה לפרנזטציה מיד בתום התצוגה של דיור בשבוע האופנה בעיר.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- מסקס ועד טראמפ: עורכת קוסמופוליטן בראיון בלעדי
- נשיקה צרפתית: הרגעים היפים של שבוע האופנה בפריז
- הגברת הראשונה של האופנה הישראלית: יום הולדת 100 לרות דיין
את מקורות שפת העיצוב הילדותית ניתן למצוא בביוגרפיה של מיקטי, ילידת ביירות, שנמלטה ממנה בגיל שש לפריז יחד עם משפחתה, בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה בלבנון בשנת 1982. ב-2004 שבה לביירות בשל עסקיו של בעלה, רק כדי לעקור שוב ללונדון, בה הם מתגוררים יחד מזה עשור.
המפגש עם תקשורת ישראלית מעט מפתיע את מיקטי, אך היא מתפנה אלינו בשמחה ובחיוך. "נאלצנו לברוח מהמלחמה בביירות, אבל אני מעדיפה לא להיזכר בימים הרעים - רק בימים הטובים", היא אומרת בראיון ל-Xnet. "אני אדם מאוד אופטימי מטבעי, חיה בלה לה לנד", היא צוחקת, "והכול אצלי מאוד פוזיטיבי, באקסטרים".
הבגדים שלך סופר צבעוניים ועתירי סמלים נאיביים, עד כמה מדובר בתגובת נגד למציאות הקודרת בעולמנו העכשווי?
"אני לא פותחת חדשות, אין לי טלוויזיה בבית, ואין לי מושג של ממש מה קורה בעולם. אני חיה בעולם שלי. ואם אני יוצאת החוצה ושומעת משהו נורא, אני מזדעזעת. אני אדם מאוד רגיש, וזה עלול להשפיע עליי בצורה משמעותית, לכן אני מעדיפה להתנתק".
איך הילדות בביירות השפיעה על העיצובים שלך?
"עזבתי לפריז ממש בתחילת המלחמה ב-1982, ואני זוכרת שכילדה תמיד ברחתי מהמציאות. לא נתתי לשום דבר להשפיע עליי. בזמן המלחמה בביירות הייתי בעולם משלי, מתחבאת במרתף של הבית, ולא חושבת על מה שקורה בחוץ".
מיקטי, בעלת המבטא הצרפתי והמראה הים תיכוני, היא פנים מוכרות בסצנת האופנה הבינלאומית, כקניינית אופנה וכמי שייסדה את בוטיק הקונספט Plum, הסמוך לחוף הים בביירות. היא מספרת כי עבודתה כקניינית מסייעת לה לחדד את עיצוביה, שאינם עוקבים אחר טרנדים אופנתיים, ומציעים נקודת מבט חיובית על העולם. "אני מרגישה שאנשים סביבי לבושים כולם שחור ונייבי ונראים עצובים", היא אומרת.
כיצד היית מאפיינת את הטעם של האישה הלבנונית?
"הנשים הלבנוניות מאוד אירופאיות. הן מטיילות הרבה בעולם, וגם מי שלא, יכולה לטייל היום דרך רשתות חברתיות. הן מאוד מעודכנות במה שקורה בעולם האופנה, ומכירות מעצבים צעירים".
במה הן שונות מנשים מדובאי ואבו דאבי?
"הלבנוניות יותר אירופאיות ופתוחות. ביירות היא עיר מסיבות כמו איביזה".
או תל אביב.
"בגלל זה אנחנו כל כך דומים, לא?", היא מחייכת.
לפני מספר ימים התפרסם הגיליון החדש של ווג ערבייה בכיכובה של ג'יג'י חדיד על השער. עד כמה זה יקדם את עסקי האופנה במזרח התיכון?
"אני חושבת שזה מהלך מצוין. ג'יג'י מדהימה על השער, ואני אוהבת שהוא מציג איזון שמתאים לנשים במזרח התיכון".
______________________________________________________
ואיך הגיע הד מיינר הישראלי להציג בשבוע אופנת הגברים בפריז?
