"אני אישה שבולעת את העולם,
    וזה לא הופך אותי לפחות נשית"

    בילדותה היא העריצה את בילבי והייתה ילדה עצמאית שטיפסה על עצים והמציאה סיפורים. כיום עוסקת קרן שביט בעיצוב, אבל משהו בדמותה לא השתנה מאז, לדעתה

    נגה שנער-שויערפורסם: 05.03.17 01:58
    קרן שביט. "הגעתם לצומת? אל תפחדו לחצות אותו. אל תפחדו לשאול שאלות, לבחון ולבחור את הדרך הנכונה עבורכם, לברוא את הסיפור שלכם" (צילום: יפעת גולן)
    קרן שביט. "הגעתם לצומת? אל תפחדו לחצות אותו. אל תפחדו לשאול שאלות, לבחון ולבחור את הדרך הנכונה עבורכם, לברוא את הסיפור שלכם" (צילום: יפעת גולן)

    מאז ומתמיד עוסקת קרן שביט בסיפורים. היא הייתה ילדה טום בוי שגדלה בין פרדסים ובראה לעצמה עולם פנימי עשיר שבו הכל אפשרי, ובילבי היא גיבורה מיתולוגית. כשבגרה, המשיכה לטוות את הסיפור שלה, חזרה ודייקה אותו, עד שהגיעה לבית, למשפחה ולקריירה שחלמה לעצמה. היא ממשיכה לדייק עד היום: כמעצבת רב-תחומית היא יוצרת עולמות המחוברים תמיד גם לכאן ולעכשיו וגם לגרעין הפנימי שלה.

     

    מי את?

    "קרן, נשואה לעידן ואמא של עלמה (עשר) ונגה (שבע), גרה בקיבוץ גבת שבעמק יזרעאל, נשמה חופשית, מעצבת מבטן ומלידה, מורת דרך לחיים מלאים, מספקים ומשמחים".

     

    ומה את עושה?

    "אני יזמת עצמאית, מעצבת רב-תחומית ובלוגרית".

     

    שורשים, נופי ילדות - מה את זוכרת?

    "נולדתי וגדלתי ברחובות, בת בכורה במשפחה של שלושה ילדים. אבי היה איש עסקים עצמאי, ואמי עבדה כמנהלת בתחום השיווק. משחר ילדותי ועד היום, הספר 'בילבי' הוא התנ"ך שלי. הג'ינג'ית הזו עם הצמות הייתה האישה הראשונה שהיממה אותי: ילדה בעלת דמיון עשיר ומפותח, שלא פחדה מהעולם, אלא התקיימה בתוכו מתוך המון שפע וביטחון. גם אני הייתי כזו. הייתי ילדה מאתגרת: טום בוי, פראית וחסרת גבולות. לא היה עץ שלא טיפסתי עליו, לא פחדתי מכלום.

     

     

    "גדלתי באזור מוקף פרדסים והייתי המון בטבע - לוקחת את שמיכת הפיקניק שלי וספר ובוראת לעצמי עולמות שלמים, עשירים ומלאי תוכן. קראתי המון ובראתי עלילות מסמרות שיער, שבהן אני משמשת כגיבורה בלשית ופותרת תעלומות מסתוריות.

     

    בגיל שלוש. "הייתי ילדה פראית וחסרת גבולות" (צילום: אלבום פרטי)
      בגיל שלוש. "הייתי ילדה פראית וחסרת גבולות"

       

      "בתוך עולם הפנטזיות העסיקו אותי גם שאלות פרקטיות: איך אהיה בגיל 16? ובגיל 20? איך ייראו חיי כסטודנטית? כבוגרת? חלמתי על בית פשוט עם גג אדום, מוקף בטבע, כמו זה שגדלתי בו, כמו זה שבחרתי לי ואני חיה בו כיום. הייתי ילדה ותלמידה דעתנית מאוד, בעלת מבנה אישיות עצמאי שתמיד נתתי לו מקום, למרות הסיכונים והמחירים ששילמתי במישור החברתי. חוויתי הרבה התמודדויות לא קלות, ולא פחדתי מהן. פחדתי יותר לא לדעת, לא להרגיש. חייתי בקצב מהיר מאוד. העדפתי לטעות ולחזור אחורה מאשר לעמוד במקום.

       

      "מיום שאני זוכרת את עצמי, ציירתי ונמשכתי לעולם העיצוב. אהבתי להתלבש ולהתחפש. הייתה לי דודה בקנדה, פאשיניסטה נהדרת, שנהגה לשלוח לי בגדים של הבת שלה, ואלה שימשו לי כמצע לביטוי אישי. בניתי לוּקים חדשניים עם קומבינציות מטורפות, ומגיל צעיר ידעתי שזה הכיוון שלי".

       

      בגיל 17. "חייתי בקצב מהיר מאוד. פחדתי לא לדעת, לא להרגיש" (צילום: אלבום פרטי)
        בגיל 17. "חייתי בקצב מהיר מאוד. פחדתי לא לדעת, לא להרגיש"

         

        בצבא שירתה כמכ"ית בנות בג'וליס וכמש"קית ח"ן בצריפין. "אחרי שנים שבהן התחברתי בעיקר לעולם הבנים, הסביבה שלי הכילה בעיקר נשים", היא אומרת. "שם גיליתי את אחוות הנשים ואת הקסם שלה, שהפכו לחלק מעולמי עד היום".

         

        בתקופת הצבא. "גיליתי את אחוות הנשים ואת הקסם שלה" (צילום: אלבום פרטי)
          בתקופת הצבא. "גיליתי את אחוות הנשים ואת הקסם שלה"

           

          אחרי השחרור התחילה ללמוד תקשורת חזותית ועיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון. "תמיד לקחתי את המטלות לכיוון שלי ושילבתי עשייה מעולמות תוכן רבים. המורים שלי וחבריי ללימודים הבינו שעדיף לא להגביל אותי, ופרחתי. שנה לאחר סיום הלימודים נישאתי לבן זוגי דאז והתחלתי לעבוד בעיצוב אירועים. 

           

          "לאחר כחמש שנים חוויתי טלטלה עצומה: אבי הלך לעולמו. כשנה לאחר מכן נפרדתי מבעלי. בפעם הראשונה בחיי, ואחרי זוגיות ארוכה, הייתי לבד. עזבתי את תחום האירועים ולקחתי על עצמי, יחד עם אחי, את ניהול העסק המשפחתי - מכון אורתופדי ליצירת מדרסים בנס ציונה. כשעזבתי את עולם העיצוב, ויתרתי על דבר חשוב, אבל משפחתי נזקקה לי, ושמתי את זהותי כמעצבת בצד, בידיעה ברורה שאשוב אליה. התחלתי את חיי מחדש. למדתי את העסק תוך כדי תנועה וקיבלתי שיעור חשוב בניהול עסקי.

           

          "זו הייתה תקופה של חיפוש עצמי, של התנסויות וגיבוש לקראת השלב הבא בחיי. הרגשתי שאני חיה את חיי עטופה במעטה נשי מאוד, אבל בתוכי התקיימו תפיסות עולם ותכונות המזוהות בדרך כלל כגבריות. זה לקח לי חמש שנים, אבל בסוף הבנתי בדיוק מי אני: אישה שנוסעת בנתיב המהיר, שיש לה תשוקות ושאיפות גבוהות ומוצדקות. אני אישה שבולעת את העולם, וזה לא הופך אותי לפחות נשית. אני לא חייבת להיות עדינה, ואין לי שום סיבה להרגיש לא נוח ולו עם גרם אחד שלי".

           

          עם עידן בתאילנד, לפני החתונה. "ידעתי שהגעתי הביתה" (צילום: אלבום פרטי)
            עם עידן בתאילנד, לפני החתונה. "ידעתי שהגעתי הביתה"
             

             

            באותה תקופה הכירה את עידן, "וידעתי שהגעתי הביתה". לאחר כשנתיים נישאו. ב-2007 נולדה בתם הבכורה, עלמה, ואחרי שלוש שנים נולדה נגה. "עזבנו את הדירה התל-אביבית שלנו ועברנו לגור במזכרת בתיה, בבית חלומות - רפת אבן עתיקה בת 130 שנה, שאותה עיצבתי בדמותי, עם חפצים ופריטים שאהבתי. כשעלמה נולדה, הבנתי שעשיתי 'וי' על כל מה שהיה חשוב לי, ושהגיע הזמן לחזור לעיצוב. מצאתי משקיע שהחליף אותי בעסק המשפחתי ויצאתי לדרך עצמאית. 

             

            "הקמתי בבית סטודיו שבו קיימתי סדנאות יצירה, ובמקביל התחלתי לפתח מוצרים משלי: ליין של תכשיטים וגלביות. במהלך השנים עליתי במשקל וגיליתי שהלבוש המועדף עליי הוא גלבייה ישנה שקניתי באחת הנסיעות לסיני. לבשתי אותה המון, עד שהיא נשחקה, ואז עיצבתי בדמותה סדרת גלביות משלי, מלאות חיים וצבעוניות. עד מהרה הפכו הגלביות למוצר אופנתי נחשק ולסימן ההיכר שלי. ב-2009 העליתי את הבלוג שלי, טוב ויפה, שבו אני מספרת על דברים שאהבתי ושעשיתי ועל הבחירה למצוא יופי בכל מקום. הבנתי שהדברים הכי יפים נמצאים מתחת לאף, וצריך רק לבחור את זווית הראייה הנכונה כדי ליהנות מהם".

             

            בסיני, עם הגלבייה. "לבשתי אותה המון, עד שהיא נשחקה" (צילום: אלבום פרטי)
              בסיני, עם הגלבייה. "לבשתי אותה המון, עד שהיא נשחקה"
               

               

              ב-2012 עברה המשפחה לקיבוץ גבת. "עידן הוא בן הקיבוץ, ובחרנו לחזור לנוף ילדותו. הבית שלנו תוכנן כך שיתאים לנו במדויק ויכיל אותנו בנוחות. הבאתי אליו את הכלים הרבים שאספתי במהלך השנים, והם מקיפים אותנו עכשיו ביופי המביא שמחה גדולה לחיינו. הפעילות שלי כיום מתחלקת בין עיצוב מוצרי האופנה שלי, מכירתם בחנויות שלי ובאירועים ומכירת פריטים איכותיים של מעצבות אחרות. אני בוחרת למכור רק את מה שהייתי רוצה לקנות בעצמי".

               

              הבית שלה בגבת. "הדברים הכי יפים נמצאים מתחת לאף" (צילום: סיון אסקיו)
                הבית שלה בגבת. "הדברים הכי יפים נמצאים מתחת לאף"(צילום: סיון אסקיו)
                 

                 

                מה לקחת איתך מבסיס האם וממסלול חייך לקרן של היום?

                "מאבא שלי לקחתי את השאיפה לדיוק - היו לו יכולות גבוהות ומדויקות בתחום האסתטי - ומאמא את הצורך במימוש עצמי. משניהם למדתי לייצר תקשורת טובה עם אנשים. כך גם אני כיום: שואפת להגדרות ברורות ומדויקות בכל תחומי חיי ובוחרת במימוש עצמי כדרך חיים. זה כרוך גם בטעויות ובמחירים, אבל לתפיסתי, פסיביות וחוסר מימוש של הפוטנציאל הגלום בנו גובים מחיר שהוא כבד לא פחות, ואולי אף יותר.

                 

                "הילדה העצמאית והאינדיבידואלית שהייתי, חיה בתוכי גם כיום. בילבי, גיבורת ילדותי, היא עדיין מקור אדיר להשראה. בכל פעם שאני חוזרת לספר הנפלא הזה, אני מוצאת בו עוד רובד מעצמי. את הסיפורים מלאי הדמיון שהמצאתי לעצמי כילדה, אני מממשת היום בפעילות העסקית. כל פריט שאני מייצרת וכל מוצר שאני בוחרת למכור, מייצגים עבורי סיפור, דרך, תפיסת חיים".

                 

                 

                בנותיה, עלמה ונגה. "עשיתי 'וי' על כל מה שהיה חשוב לי" (צילום: יפעת גולן)
                  בנותיה, עלמה ונגה. "עשיתי 'וי' על כל מה שהיה חשוב לי"(צילום: יפעת גולן)

                   

                  מסר לאומה?

                  "הגעתם לצומת? אל תפחדו לחצות אותו. אל תפחדו לשאול שאלות, לבחון ולבחור את הדרך הנכונה עבורכם, לברוא את הסיפור שלכם. ראיתי בחיי אנשים שוויתרו על השאיפה הזו ושילמו מחירים כבדים. לתפיסתי, חובתנו היא לחיות טוב ובהלימה לערכים שבהם אנחנו מאמינים. בדרך להגשמה הזו, יהיו גם נפילות. אני רואה בהן הזדמנויות לצמיחה ויודעת שסך כל החוויות הקשות שעברתי בעבר עיצבו אותי להיות אדם שלם ומאושר יותר בהווה".

                   

                  ______________________________________________________

                   

                  סיון קונוולינה, שגם היא עוסקת בעיצוב, קיבלה החלטה חשובה אחרי גירושיה. הקליקו על התמונה:

                   

                  "יצרנו עבור בתנו חיים עם יציבות". הקליקו על התמונה (צילום: אפרת לוזנוב)
                  "יצרנו עבור בתנו חיים עם יציבות". הקליקו על התמונה (צילום: אפרת לוזנוב)

                   

                  >> לבלוג של נגה כפי שהוא מופיע באתר שלה

                   

                   
                  הצג:
                  אזהרה:
                  פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
                  נעים להכיר, נֹגה שנער-שויער. נושמת, חיה, שומעת, מתעדת וכותבת אנשים וסיפורי חיים. בעלת חברת "הד - לסיפורים שמשאירים חותם" ואמא גאה לעשרות ספרים, תוצרי המפגש ביני לבין אנשים נפלאים שבחרו לחלוק עימי את אוצרם הגדול - סיפור חייהם.

                  ועכשיו הבלוג שלי, "מסע אישי". מה יהיה לנו כאן? מסעות אישיים וסיפורי חיים. מפגשים מהסוג האישי, שבהם נבדוק עבר מול הווה ועתיד - ביטוי לצורך העמוק שלי לקחת סיפור חיים, לאוורר ולמתוח אותו אל מעבר להקשרים המובנים מאליהם.

                  למדתי שלסיפור החיים אין גיל (לכולנו יש סיפור). הבנתי גם שמשהו בחיבור העמוק והאותנטי לבסיס, לתרבות, למקום שבתוכו צמחנו, מוציא מאיתנו את הטוב ביותר.

                  אני יוצאת למסע אישי. אתם מוזמנים להצטרף.