ארוחה מהספרים: פתאום כל בני המשפחה אוכלים מרק ומכינים סלט

בשיתוף אסם

פתגם סיני עתיק גורס: "אני שומע ואני שוכח, אני רואה - אני זוכר, אני עושה ואני מבין". ומי אנחנו שנתווכח עם פתגמים סינים עתיקים? הנה ארבעה ספרים שיעזרו לכם לייצר חוויות משפחתיות חיוביות ומגבשות סביב שולחן האוכל ובכלל.

מרק דלעת

מיועד לגילאי: 3-6

כתיבה ואיורים: הלן קופר

נוסח עברי: סמדר שיר

הוצאה: יבנה

בבקתה אחת גרו יחד חתול, סנאי וברווז. ומדי יום הכינו מרק דלעת, טעים ממש ולכל אחד מהם היה תפקיד קבוע- החתול קלף את הפרי וגם פרס, הסנאי בחש ובחש והברווז בזק בדיוק במידה מלח למרק. מה קורה כשיום אחד מתעורר הברווז ודורש ולמלא את תפקיד בוחש המרק?

ספר שכולו שיר הלל למרק דלעת (אל דאגה יש גם מתכונים). הספר מתאר סיפור חברות כל כך אנושי ורגיש ודרכו מציף באופן הכי לא דידקטי ערכים רבים. כל ערך הוא עולם בפני עצמו ונושא לשיחה עם ילדים - חברות, עבודת צוות, מחירי התיוג, היכולת לסמוך אחד על השני, הקשבה, גמישות, אכפתיות, שייכות... ומאחר שילדים אוהבים "חזרתיות" יהיו לכם מספיק הזדמנויות להעלות בכל פעם ערך אחר לשיחה.

אבל לא מספיק לדבר אלא ליישם. וילדים, כמו ילדים, נכנסים בקלילות לנעלי הדמויות האהובות עליהם ומאמצים את התכונות שלהן. זו מיומנות שמאפשרת להם לצאת מהתפקיד הצר של להיות "אני" ומרחיב אפשרויות. הפכו את המטבח לזירת הסיפור. הפעילו את הסנאי, החתול והברווז בהכנת ארוחת הערב עם רוטציה בתפקידים, כשההורה הוא מורה הדרך של הערכים שבסיפור ו"מדגים" אותם בזמן אמת: מאפשר, מקשיב, מדריך, מעודד, מחמיא. זו פעילות שמזמנת הרבה הומור. ולהומור יש תכונה נפלאה הוא מחבר בין אנשים ומשאיר טעם של עוד.

מעשה במלך אחד והרבה צבעים

מיועד לגילאי: 3-6

כתיבה: דתיה בן דור

איורים: נדיה עדינה-רוז

הוצאה: מודן

מלך אחד שחי בארמון בו כל חדר נשלט על ידי צבע אחר, רגיל לאכול בכל חדר מאכלים התואמים את צבעו. עד שהוא פוגש ילד שאוכל להפתעתו בו זמנית מגוון רחב של מאכלים בצבעים שונים ואז חייו משתנים.

הסיפורים של דתיה בן דור תמיד מאד צבעוניים וססגוניים. היא משתמשת בצבעים בצורה כל כך מושכלת ומגישה אותם לילדים בגירוי מותאם. וצבעים מעבר להיותם כל כך מוחשיים לתיאור הם מייצרים בסיס לכל כך הרבה משחקים שאפשר לישם.

ויש לסיפור גם ערך בריאותי, כי מחקרים בעולם התזונה מעידים שירקות ופירות הם מקור לשפע של סגולות בריאותיות וכל צבע ניחן בתכונה חיונית אחרת השומרת על החוסן של הגוף. לכן ההמלצה היא לאכול מגוון וצבעוני. כמי שהיה לה הכבוד לעבוד איתה פעם, אוכל לספר שבן דור טומנת בחובה נשמה של ילד. היא יודעת שהטמעת רעיונות בראשם של ילדים עוברת דרך החוויה ולא דרך ההטפה. לא משנה כמה תספרו להם שצבע ירוק מחזק את הגוף, הוא יהיה הרבה יותר אטרקטיבי כשהוא ישלים להם את קשת הצבעים בצלחת.

לכן אני אומרת don’t try to beat them – join them . תאכלו בצבעים. שימו מגוון מאכלים על השולחן גם את אלו שהם לא אוכלים והייתם רוצים שיטעמו ושחקו. למשל: "אני אוכל את הצבע של השמש", "אני אוכלת את הדשא". שחקו טריווית אוכל בתורות: "תנו שמות של חמישה מאכלים בצבע אדום". ואם אתם רוצים גם לספר להם על הערכים של כל צבע אתם יכולים לחרוז זה תמיד עובד: "הצבע הסגול עושה אותי גדול/ צבע ירקרק עושה אותי חזק..."

עוזרים לייצר נושאים לשיחה ומשחק משפחתיים

סלט טוב טרי

מיועד לגיל: 4-10

כתיבה: מיריק שניר

איורים: כרמית גלעדי פולארד

הוצאה: הקיבוץ המאוחד

מעשה בסבתא נחמה שחשקה נפשה בסלט עם מעט שמן זית והחליטה להכין לעצמה סלט קטן. פתאום נפתחת הדלת ושכנים מתחילים להגיע. סבתא נחמה המנומסת מציעה לכל אחד מהם סלט טוב טרי אבל אז מסתבכת, כל אחד ממדר ירק אחר מהסלט בטענה ש"לא טעים לי", "לא מתאים לי", "לא אצלי בסלט". בהתחלה היא חותכת כל ירק בנפרד ומכינה לכל אחד סלט משלו עד שלבסוף היא משנה גישה. סבתא נחמה מערבבת את כל הירקות יחד ויושבת לאכול בעצמה, מי שרוצה שיצטרף. הסוף מפתיע ומעודד.

הרבה ילדים לא מתלהבים מירקות בצלחת. אם אתם חוזרים על המנטרות של "רק תנסה" שנשמעות בלא מעט בתים, אז כנראה שאתם מבינים על מה אני מדברת. למה ילדים לא מתלהבים מירקות? כי אנחנו נולדים עם העדפה למתוק ושאר הטעמים הם טעם נרכש שאותם אנחנו צריכים ללמוד לאהוב.

העניין הוא שגם בירקות יש הררכיה. עם המלפפונים הילדים מתידדים מיד ועם שאר הירקות לוקח זמן שתלוי ברמת המרירות החומציות שמפיקים הרבה עיוותי פרצופים עד שהילד יסכים להודות ש'זה דווקא טעים'.

סבתא נחמה הקשיבה לצורך של כל אחד מאורחיה ויש משהו מאד נעים בהתייחסות אישית והקשבה לרצונות. מצד שני, כשמדובר בילדים שמפתחים את בלוטות הטעם תיוג ילד כ"לא אוהב עגבניה" רק מחזק את ההתנגדות ונותן לה מקום משמעותי: "תוציאי את העגבניות מהסלט, יהלי לא אוהב".

• קודם כל נרגעים. לא נכנסים לוויכוחים, לא מטיפים לא מבטיחים פרסים. מבינים שמדובר בתהליך ותהליך באופיו לוקח זמן.
• מתמידים. שימו כל יום ירקות על השולחן וכל יום תציעו. העקשנות משתלמת.
• נהנים מהסלט - תנו לילדים שלכם לראות אתכם נהנים מצלחת הירקות שלכם. בשלב מסוים הם יגלו סקרנות וירצו להבין בעצמם "מה כל כך טעים בצלחת סלט" בדיוק כמו אותו הסלט של סבתא נחמה שמשך כל כך הרבה סקרנים.
• לעולם אל תאמרו לעולם - מסר חשוב מאד בספר הוא העובדה שהרבה פעמים אנחנו מחליטים שאנחנו לא אוהבים ירק מסויים בנפרד אבל כשהוא מגיע בתרכובת אחרת הוא דווקא טעים. אולי הרוטב, אולי השילוב של המלפפון עם הגזר ועם העגבניה שיוצר טעם יותר מעודן. וזה כשלעצמו נושא לשיחה סביב השולחן - "דברים שפעם לא אהבתי והיום כן".
  

מתחשק לכם סלט? למתכון שאפשר להכין עם הילדים, הקליקו על התמונה: 

מתכון לסלט ירקות טעים ומלא בטעמים חזקים (צילום: יוסי סליס)

אף פעם בחיים אני לא יאכל עגבניה

מסדרת סיפורי צ'ארלי ולולה

מיועד לגילאי: 4-8

כתיבה ואיור: לורן ציילד

תרגמה מאנגלית: אבירמה גולן

הוצאה: א-נו-ני-מה

אין לי ספק שזה הספר המועדף עלי. ולאו דווקא בגלל הנושא של האוכל, אלא בגלל מערכת היחסים הכל כך מחממת לב בין צ'ארלי ולולה שניכרת כבר במשפט הראשון: "יש לי אחות קטנה ושמה לולה והיא מאד מצחיקה". איזה כיף זה שאחים שואבים הנאה אחד מהשניה. הציניקנים יכולים לצקצק ולהגיד טוב זה רק בסיפורים.

אז זהו, שלא רק. למרות שהספר הוא נטול נוכחות פיזית של ההורים, היא ניכרת מאוד במודל. מערכות יחסים בין אחים נעות על מנעד רחב של תקשורת: מצד אחד צחוק ושיתוף פעולה, מצד שני ריבים וצעקות. אחאות היא מערכת היחסים הארוכה ביותר שיש לנו בחיים שבעזרתה אנו לומדים להסתדר עם הסביבה: משא ומתן, ניהול קונפליקטים, יחסים עם חברת השווים.

בשיתוף אסם