100 שעות. זהו זמן הצעידה של אזרח מקסיקאי שייצא מטיחואנה, יעבור את הגבול, יגיע ללוס אנג'לס ויחזור לביתו. 100 שעות הוא גם פרק הזמן שלוקח לתכנן חומה בין שתי המדינות, כך לפחות החליט הממשל האמריקאי. ב-6 במארס אמורים להתפרסם מסמכי המכרז, וכעבור ארבעה ימים נדרשים המתכננים להגיש את מסמכי הקונספט ועיצוב האב-טיפוס (פרוטוטייפ) לחומה.
מרגע ההגשה, המכרז יתנהל כמו ארנב משוגע עם שעון ביולוגי משובש: רשימת המועמדים שהגישו לגמר תתפרסם 10 ימים אחרי ההגשות, ואז יינתנו ארבעה ימים נוספים לשיפור ההצעות – הפעם בצירוף תג מחיר. החוזה אמור להיחתם כבר באמצע באפריל, כחודש בלבד אחרי תחילת התהליך.
הפרטים נמסרו בסוף השבוע האחרון, בכנס CPAC השנתי (Conservative Political Action Conference), יממה אחת בלבד אחרי שנפגשו מזכיר המדינה רקס טילרסון ומזכיר הסוכנות לביטחון המולדת ג'ון קלי עם עמיתיהם המקסיקאים. הנשיא הטרי דונלד טראמפ הצהיר בכנס, כי "אנחנו הגנו על גבולות של מדינות אחרות, בשעה שאת שלנו השארנו פתוחים לרווחה", והבהיר כי בניית החומה תתחיל לאלתר, "מוקדם בהרבה-הרבה-הרבה מלוחות הזמנים המקוריים". נראה שהוא צודק.
לא ברור מה יהיה גובה החומה, אך אפשר לנחש שהגובה יהיה גם פקטור של אגו אישי, לא רק של ביטחון לאומי: אחרי שטראמפ הכריז בקמפיין הבחירות כי מקסיקו תשלם על הקמת החומה, הוא נתקל בהתנגדות בוטה של הנשיא אנריקה פניה נייטו, ואז הגיב: "The wall just got 10 feet higher".
570 קילומטרים של גבול כבר מגודרים כיום, כדי למנוע מעבר של הולכי-רגל ממקסיקו לארה"ב (המקטעים נחסמו ברובם בקדנציה השנייה של ג'ורג' וו.בוש, ובקדנציה של ברק אובמה המהלך הופסק). כבר עכשיו, תצלומי הגדרות המקוטעים מעידים על הדרמה הקיימת וזו שעתידה להתרחש: הגדר חותכת את הטבע, גודעת מדבריות חול, נהרות והרים, מבודדת יישובים ומפרידה בני אדם – מי לכאן ומי לשם.
לאדריכלים האמריקאים יש אמנה
החומה הדרומית של ארצות הברית תימתח לאורך כ-3,200 קילומטרים, והיא תהיה מקרה-מבחן לתהום הפעורה בין הערכים שטראמפ מייצג לאתוס שמאחוריו עומדים רוב האדריכלים האמריקאים, לפחות עד היום. כ-90 אלף אדריכלים חתומים על אמנה, שאוסרת עליהם להשתתף בתהליכים תכנוניים וארגוניים שנתונים במחלוקת פוליטית; כ-16 אלף אדריכלים נוספים אינם מאוגדים במכון האדריכלים האמריקאים (AIA), ופטורים לכאורה מכבלים מוסריים.
בישראל, להבדיל, האדריכלים אינם חתומים על אמנה מקצועית ואתית. ניסוח אמנת אדריכלים כזו כבר החל, במסגרת עמותת האדריכלים המאוחדים, אך לא הסתיים. ההחלטה להשתתף או להחרים מכרז כזה או אחר נתונה להחלטתו האישית של כל אדריכל, ולא בהיותו חלק מקולקטיב שמאגד כ-8,500 אנשי מקצוע וששואף לשמור על רף תרבותי ומוסרי גבוה. השתתפות בבניית חומה, מתקן מעצר לפליטים, הקמת התנחלויות בשטחים כבושים או "מרכז איתנות לעורף" – את כל אלה מחליט כל אדריכל לעצמו, ובדרך כלל הוא יחליט בחיוב. אפשר לספור על שתי כפות ידיים, למשל, את האדריכלים שמצהירים כי יסרבו לבנות בהתנחלויות (כמו גידי וטל בר אוריין).
אף אדריכל ישראלי לא נדרש להתחבט בבניית גדר ההפרדה, משום שהפרויקט של משרד הביטחון נערך ללא אדריכל, אבל כיצד יבחר לנהוג אם יוחלט לשתף אדריכלים בשלב הבא של הפרויקט? עד היום הושלמו כ-60% מתוואי הגדר (שבחלקה הקטן היא חומת בטון, למשל בתוך ירושלים), וכאשר יושלמו ה-40% הנותרים היא תשתרע לאורך כ-790 קילומטרים. העובדה שהגדר היא ביטחונית ולא נבנתה כדי לעצור מהגרי עבודה, מקלה על הדילמה המוסרית, אך לא עד הסוף: כאשר מדובר בכפרים שנקלעים בין החומות או בגזילת קרקעות - דברים שהתרחשו כבר בשלבים הקודמים של הפרויקט, עד שהגיעו לערכאות המשפטיות הגבוהות - יידרש כל איש מקצוע להתמודד עם מצפונו.
אגב, כאן טמון הבדל מהותי בין החומה הישראלית לחומה האמריקאית: למרות הצהרותיו של טראמפ כי החומה היא פרויקט צבאי, מיהר מזכיר המדינה לתקן את דבריו, כשקבע כי הצבא לא יהיה מעורב בהקמתה - הוכחה ניצחת לכך שהמניע לפרויקט אינו ביטחוני.
''תפקידנו לשקול את ההיבט האתי''
"המקצוע שלנו לא מדעי, לא מבוסס, אפילו אין בו פרוטוקולים קבועים", אומר האדריכל אלי פירשט, יו"ר עמותת האדריכלים. "דווקא בגלל זה, הוא יכול לקחת על עצמו את מה שהמדע המדויק והמשפט לא יכולים להכיל. תפקידנו הוא לשקול סוגייה כמו הקמת חומה בהיבט האתי – היבט ששום מקצוע אחר ששותף להחלטה אינו יכול להכיל. כל חומה מתחילה בשאלת המניע, האיום, הצידוק והצורך. אני חושב שיש הבדל בין איום פיזי לבין איום כלכלי-חברתי. אילו אני אמריקאי - היה לי פשוט להחליט. כי הסוגייה היא לא החומה אלא טראמפ, שהוא איום גדול יותר מכל היוזמות שלו".
הרף הערכי שהציבו לעצמם האדריכלים האמריקאים כשחתמו על אמנת מכון האדריכלים עומד למבחן בעידן טראמפ. בעוד כשבוע יתברר אם יבחרו להיות שותפים לאסטרטגיה מפלה, או שיישארו נאמנים לערכי הליבה שלהם בענייני שוויון וחופש. מה שבטוח הוא שאצל הנשיא הנוכחי, בדרך לבניית Great America יש לבנות A Great Wall, מה שמעניק למושג "גבולות הכוח" משמעות חדשה.
