פשטות שאינה מתייפייפת: גישה מרעננת לשימור במקוה ישראל

שיפוצם של בית הכנסת ובית המתמחים, במרכז ההיסטורי של כפר הנוער החקלאי, מעורר ויכוח בקרב אדריכלי שימור: לפחלץ, להניח לסימני הזמן או להתאים לימינו?

גיא נרדי

|

25.02.17 | 07:30

בית הכנסת בכפר הנוער החקלאי ''מקוה ישראל''. הוא הוקם בשנות ה-90 של המאה ה-19 כמבנה בן שתי קומות, עשוי לבני כורכר. בקומת הקרקע שלו אולם תפילה ובקומה העליונה כיתות לימוד. אליו הובילה שדרת הכניסה ההיסטורית של בית הספר, והוא נחשב למבנה החשוב במתחם (צילום: דור נבו)
בית הכנסת בכפר הנוער החקלאי ''מקוה ישראל''. הוא הוקם בשנות ה-90 של המאה ה-19 כמבנה בן שתי קומות, עשוי לבני כורכר. בקומת הקרקע שלו אולם תפילה ובקומה העליונה כיתות לימוד. אליו הובילה שדרת הכניסה ההיסטורית של בית הספר, והוא נחשב למבנה החשוב במתחם (צילום: דור נבו)
מומחית השימור, ענת ברלוביץ', מספרת שהתייחסות אנשי בית הספר למבנים ההיסטוריים היתה מעשית ותכליתית, ולכן עיקר הנזק לבית הכנסת נגרם דווקא בעבודות שיפוץ שונות שנעשו בו במהלך השנים (צילום: דור נבו)
מומחית השימור, ענת ברלוביץ', מספרת שהתייחסות אנשי בית הספר למבנים ההיסטוריים היתה מעשית ותכליתית, ולכן עיקר הנזק לבית הכנסת נגרם דווקא בעבודות שיפוץ שונות שנעשו בו במהלך השנים (צילום: דור נבו)
תקציב שימור מוגבל, של 2.5 מיליון שקלים בסך הכל, ניתב את השיפוץ לכיוון של תיקון ותחזוקה. בין היתר הוחלפו חלונות האלומיניום החדשים יחסית במשקופי עץ, ציורי התקרה חודשו וכך גם דלת הכניסה העתיקה  (צילום: ארץ ניהול פרוייקטים בעמ)
תקציב שימור מוגבל, של 2.5 מיליון שקלים בסך הכל, ניתב את השיפוץ לכיוון של תיקון ותחזוקה. בין היתר הוחלפו חלונות האלומיניום החדשים יחסית במשקופי עץ, ציורי התקרה חודשו וכך גם דלת הכניסה העתיקה (צילום: ארץ ניהול פרוייקטים בעמ)
אל הקומה העליונה מוביל גרם מדרגות כפול, בגב המבנה. בחצר היתה באר גדולה, שסיפקה מים לתלמידים ולמורים שחיו במבנים סביב, אך בחלוף השנים הבאר נהרסה והחצר רוצפה (צילום: דור נבו)
אל הקומה העליונה מוביל גרם מדרגות כפול, בגב המבנה. בחצר היתה באר גדולה, שסיפקה מים לתלמידים ולמורים שחיו במבנים סביב, אך בחלוף השנים הבאר נהרסה והחצר רוצפה (צילום: דור נבו)
גגון השמירה לפני השיפוץ. לדברי ברלוביץ', מומחה שימור שעבד גם בשרונה התפלא שלא נעשו כאן מהלכים מרחיקי לכת יותר, אך היא מתנגדת ל''פחלוץ'', ומאמינה שחשוב שהמבנה ישדר אותנטיות, ''בלי להסתיר את הקמטים והצלקות'' (צילום: ענת ברלוביץ אדריכלים)
גגון השמירה לפני השיפוץ. לדברי ברלוביץ', מומחה שימור שעבד גם בשרונה התפלא שלא נעשו כאן מהלכים מרחיקי לכת יותר, אך היא מתנגדת ל''פחלוץ'', ומאמינה שחשוב שהמבנה ישדר אותנטיות, ''בלי להסתיר את הקמטים והצלקות'' (צילום: ענת ברלוביץ אדריכלים)
מקוה ישראל הוקם ב-1870 בידי קרל נטר. כאן הוכשרו וצמחו גרעיני התיישבות חקלאית, ובגן הבוטני אוקלמו עצי הפיקוס, האקליפטוס והאבוקדו הראשונים בארץ (צילום: יעקב סהר, משה מילנר, לע"מ)
מקוה ישראל הוקם ב-1870 בידי קרל נטר. כאן הוכשרו וצמחו גרעיני התיישבות חקלאית, ובגן הבוטני אוקלמו עצי הפיקוס, האקליפטוס והאבוקדו הראשונים בארץ (צילום: יעקב סהר, משה מילנר, לע"מ)
השער ההיסטורי של בית הספר היה מכיוון כביש 44 דהיום, והוא נפתח לשדרת דקלים שהובילה לגן קטן עם בריכת נוי ומזרקה, שלצדם נבנה בית הכנסת. בתמונה מבט מבפנים לכיוון השער, והמטרופולין שגדל ומקיף היום את האתר (צילום: דור נבו)
השער ההיסטורי של בית הספר היה מכיוון כביש 44 דהיום, והוא נפתח לשדרת דקלים שהובילה לגן קטן עם בריכת נוי ומזרקה, שלצדם נבנה בית הכנסת. בתמונה מבט מבפנים לכיוון השער, והמטרופולין שגדל ומקיף היום את האתר (צילום: דור נבו)
מקוה ישראל אינו שייך לשום רשות מוניציפלית, ובינתיים הוחלט שלא לפתוח אותו לשימושים מסחריים או תיירותיים. אולי משום כך הוא נחשב לפנינה שמורה, שמעטים מכירים אותה (צילום: דור נבו)
מקוה ישראל אינו שייך לשום רשות מוניציפלית, ובינתיים הוחלט שלא לפתוח אותו לשימושים מסחריים או תיירותיים. אולי משום כך הוא נחשב לפנינה שמורה, שמעטים מכירים אותה (צילום: דור נבו)
היום כולל המתחם, מלבד הגרעין ההיסטורי, שלושה בתי ספר ושתי פנימיות. אין לו תוכנית מתאר, ולא ברור איך ישרוד בעידן פוסט-חקלאי (צילום: דור נבו)
היום כולל המתחם, מלבד הגרעין ההיסטורי, שלושה בתי ספר ושתי פנימיות. אין לו תוכנית מתאר, ולא ברור איך ישרוד בעידן פוסט-חקלאי (צילום: דור נבו)
המבנה השני ששופץ באחרונה הוא ''בית המתמחים'', שנמצא בעורף החקלאי של המתחם. קומת הקרקע שלו שימשה לגידול בעלי חיים ואחסון, והקומה העליונה שימשה למגורי מתמחים, שהגיעו להכשרה בבית הספר (צילום: דור נבו)
המבנה השני ששופץ באחרונה הוא ''בית המתמחים'', שנמצא בעורף החקלאי של המתחם. קומת הקרקע שלו שימשה לגידול בעלי חיים ואחסון, והקומה העליונה שימשה למגורי מתמחים, שהגיעו להכשרה בבית הספר (צילום: דור נבו)
החוץ שומר והפרטים המקוריים שוחזרו, אך הפנים עוצב בסגנון מודרני עכשווי. האדריכל ליאור ויתקון מסביר שבשיפוץ שולבו שתי גישות: ''שימור המבנה הפיזי, והאופן בו מפיחים בו חיים חדשים, כך שהוא יהיה רלוונטי לצורכי העתיד'' (צילום: דור נבו)
החוץ שומר והפרטים המקוריים שוחזרו, אך הפנים עוצב בסגנון מודרני עכשווי. האדריכל ליאור ויתקון מסביר שבשיפוץ שולבו שתי גישות: ''שימור המבנה הפיזי, והאופן בו מפיחים בו חיים חדשים, כך שהוא יהיה רלוונטי לצורכי העתיד'' (צילום: דור נבו)
שחזור ציורי התקרה בבית הכנסת. איך נכון לשקם אתר היסטורי? בשרונה ומתחם התחנה נעשו שימור ושימוש אחרים, אך האם הם עובדים? (צילום: סטודיו תכלת בעמ)
שחזור ציורי התקרה בבית הכנסת. איך נכון לשקם אתר היסטורי? בשרונה ומתחם התחנה נעשו שימור ושימוש אחרים, אך האם הם עובדים? (צילום: סטודיו תכלת בעמ)
 

קמפוס כפר הנוער החקלאי "מקוה ישראל" ממוקם על התפר שבין חולון לתל אביב, אחת מהריאות הירוקות היפות במטרופולין. לומדים בו כ-1,200 תלמידים מישראל ומהעולם, בשלושה בתי ספר ושתי פנימיות. למרות כל זאת, הוא בבחינת מקום "סודי", מוכר רק לתלמידים, לשכנים מחולון או ליודעי דבר.

 

מעטים יוכלו לנחש שהגדר ההיקפית הגבוהה של הקמפוס מסתירה מאחוריה אלפי דונמים של שטחים חקלאיים, הכוללים, בין היתר, מקבץ מבנים היסטוריים מהיפים בארץ, שנבנו בימי ראשית ההתיישבות היהודית במאה ה-19, וגן בוטני שהיה ראשון מסוגו.

 

למרבה הצער, לבית הספר אין תוכנית מתאר, ולגמרי לא ברור איך הוא ישרוד את העידן הפוסט-חקלאי. אך שני מבנים היסטוריים - מבנה בית הכנסת ומבנה "בית המתמחים" - ששופצו באחרונה אחרי שנים של הזנחה, הם בבחינת צעד ראשון להתאמת הגרעין ההיסטורי של הכפר לימינו. יחד עם זאת, חשיפתם מציגה שתי גישות שונות לחלוטין של שימור אדריכלי.

 

היסטוריה: הצעד הראשון לחינוך חקלאי בארץ

 

מקוה ישראל הוקם ב-1870 על ידי קרל נטר, שליח ארגון כל ישראל חברים (כי"ח), שנוסד במאה ה-19 בצרפת על מנת לסייע ליהודים בארצות שונות (ופועל עד היום). נטר השיג את האדמה והקים את בית הספר, ועשה בכך את הצעד הראשון לחינוך חקלאי בארץ. בבית הספר הכשירו נוער לעבודת אדמה, ושם צמחו גרעיני ההתיישבות החקלאית לקיבוצים בעמק יזרעאל. בגן הבוטני אוקלמו עצי האקליפטוס, הפיקוס והאבוקדו הראשונים בארץ.

 

השער ההיסטורי של בית הספר נסגר, והיום הכניסה היא מכיוון חולון (צילום: משה מילנר, לע"מ)
    השער ההיסטורי של בית הספר נסגר, והיום הכניסה היא מכיוון חולון(צילום: משה מילנר, לע"מ)

     

    מעבר לשער הסגור נמצא כביש 44 הסואן (צילום: דור נבו)
      מעבר לשער הסגור נמצא כביש 44 הסואן(צילום: דור נבו)

       

      כיום, כשחולון נושקת מדרום, תל אביב ממערב ואזור ממזרח, וסביב בית הספר הכל בנוי וסלול, קצת קשה לדמיין שעד 1948 בית הספר ישב על צומת הדרכים ההיסטוריות (יפו-עזה, רמלה-ירושלים), והיה מוקף ביישובים ערבים עוינים ובביצות. משום כך הוא נבנה כבית אחוזה אירופי מסוגר, על ראש גבעת כורכר. השער הראשי ההיסטורי של בית הספר היה מכיוון כביש 44 דהיום, ונפתח לשדרת דקלים שאת מראיה מכירים כל מי שחולפים בכביש. היא הובילה לגן קטן עם בריכת נוי ומזרקה. לצדם נבנה בית הכנסת, שנתפס כמבנה הכי חשוב במתחם.

       

      נווה ירוק שנבלע בתוך המטרופולין, אך הוזנח  (צילום: יעקב סהר, לע"מ)
        נווה ירוק שנבלע בתוך המטרופולין, אך הוזנח (צילום: יעקב סהר, לע"מ)

         

        בית הכנסת: שופץ בלי להסתיר קמטים וצלקות

         

        בית הכנסת הוקם בשנות ה-90 של המאה ה-19 כמבנה בן שתי קומות, עשוי לבני כורכר ללא שימוש בבטון. בקומת הקרקע שלו אולם תפילה גדול ובקומה העליונה כיתות לימוד. תקרת קומת הקרקע (שהיא גם רצפת הקומה הראשונה) היתה עשויה מעץ, והגג חופה ברעפים.

         

        הכניסה לבית הכנסת היא מכיוון צפון, ואל הקומה העליונה הוביל גרם מדרגות כפול, בחזיתו הדרומית של המבנה. בחצר המשק, שהיתה ממוקמת מצד דרום, היתה גם באר גדולה שסיפקה מים לתלמידי ומורי בית הספר, שחיו במבנים סביב החצר.

         

        בית הכנסת לפני השיפוץ (צילום: ענת ברלוביץ אדריכלים)
          בית הכנסת לפני השיפוץ(צילום: ענת ברלוביץ אדריכלים)

           

          ולאחריו (צילום: דור נבו)
            ולאחריו(צילום: דור נבו)

             

            מומחית השימור ענת ברלוביץ', בוגרת לימודי תואר שני בשימור במרכז הבינלאומי לשימור בלובן, בלגיה, מסבירה שהכנת תיק התיעוד למבנה נמשכה שלוש שנים. ארכיון מקוה ישראל נעלם, ובידי ברלוביץ' ושותפותיה – המתעדות איריס יוסיף-אור ורחל כפיר-נחומי - לא היו התוכניות המקוריות של המבנה, והן נאלצו ללקט מידע ממסמכים וצילומים בארכיונים בארץ ובחו"ל.

             

            ההתייחסות של אנשי בית הספר החקלאי למבנים היתה ועודנה תכליתית, ולכן ניתן לומר שעיקר הנזק למבנה נעשה במשך השנים בעבודות שיפוץ שונות. כך למשל, בתחילת שנות ה-70, חוזקה תקרת העץ כך שהגביהה באופן משמעותי את הקומה העליונה, וגרמה לקיצור החלונות והגבהת המרפסת. הריסת מבנה הבאר וריצוף החצר הדרומית גרמו לרטיבות קפילרית (העולה מהקרקע). הקומה העליונה ננטשה, אבל בית הכנסת היה בשימוש, ולדברי ברלוביץ' דווקא מפני שהיה בו "חותם המשכיות", הוא נשמר בצורה סבירה.

             

            שיפוץ הכרכוב העליון (צילום: אבנר גלעד שימור ושיחזור מבנים בעמ)
              שיפוץ הכרכוב העליון(צילום: אבנר גלעד שימור ושיחזור מבנים בעמ)

               

              כתובות שחרטו השומרים במגדלון השמירה (צילום: ענת ברלוביץ אדריכלים)
                כתובות שחרטו השומרים במגדלון השמירה(צילום: ענת ברלוביץ אדריכלים)

                 

                תקציב מוגבל של 2.5 מיליוני שקלים בסך הכל, הביא לכך שברלוביץ' ניתבה את השיפוץ לכיוון של תיקון ותחזוקה. היא החליפה את חלונות האלומיניום החדשים יחסית בקומה העליונה במשקופי עץ ושיפצה את משקופי העץ הישנים בקומת הקרקע. טיח החזיתות חודש, בתקרה ובקירות נעשה איטום, ציורי התקרה חודשו, ורצפת אריחי הטרצו נוקתה ושופצה. הכרכובים טופלו, ומגדלון השמירה שבראש הגג נוקה מתוספות שכיסו אותו.

                 

                פנים בית הכנסת בזמן השיפוץ. ציורי התקרה חודשו (צילום: ענת ברלוביץ אדריכלים)
                  פנים בית הכנסת בזמן השיפוץ. ציורי התקרה חודשו(צילום: ענת ברלוביץ אדריכלים)

                   

                  ברלוביץ' מספרת שמומחה השימור שעבד גם בשרונה, אבנר גלעד, די התפלא על כך שלא נעשה כאן שימור יותר רדיקלי. אולם, לדבריה, "המטרה היתה לשמר את המבנה בלי להסתיר את הקמטים והצלקות". ברלוביץ' מתנגדת ל"פחלוץ", ומאמינה שחשוב ונחוץ שהמבנה לא יעמיד פנים, אלא ישדר אותנטיות, שסימני הזמן יהיו גלויים בו.

                   

                  בית המתמחים: פנים המבנה עבר שינוי רדיקלי

                   

                  גם "בית המתמחים" הוא מבנה דו-קומתי מסוף המאה ה-19. חלקו התחתון בנוי מאבן, וחלקו העליון מעץ. קומת הקרקע שלו שימשה לגידול בעלי חיים ואחסון, והקומה העליונה שימשה למגורי מתמחים, שהגיעו ללימודים והכשרה בבית הספר.

                   

                  שיפוץ המבנה תוכנן על ידי משרד האדריכלים ויתקון-ציונוב (אדריכל אחראי: דן מרקוס), והוא מבטא גישה שונה לחלוטין לסוגיית השימור. את פרויקט השיפוץ יזם ארגון כי"ח-אליאנס, שלפני כשנתיים העביר את משרדיו למבנה שעמד במשך שנים נטוש, ומכאן פועלים חבריו לקידום "חינוך יהודי חברתי, מצויינות חינוכית ורווחה וחוסן חברתי".

                   

                  בית המתמחים המשופץ. בפנים נמצאים משרדי כי''ח-אליאנס (צילום: דור נבו)
                    בית המתמחים המשופץ. בפנים נמצאים משרדי כי''ח-אליאנס(צילום: דור נבו)

                     

                    בשונה מבית הכנסת, שהיה שייך לחלק הייצוגי של מקוה ישראל, בית המתמחים נבנה מראש כבניין משני, בעורף החקלאי של המתחם. המבנה עבר במשך השנים שינויים לרוב, שכללו הריסת קירות פנימיים, תוספת חדרים חיצוניים, שינוי מהלך המדרגות הראשי ופתיחת חלונות ודלתות בחזיתות.

                     

                    אדריכלי השיפוץ טיפלו בבניין בתשומת לב רבה ודאגו להסרת התוספות החדשות, לחיזוק הבניין ולהחלפת הגג, החלונות והדלתות, תוך הקפדה על שיחזור הפרטים המקוריים.

                     

                    בשונה מהחוץ, פנים המבנה עבר שינוי רדיקלי ועוצב בסגנון מודרני: רצפת קומת הקרקע יצוקה בטון עם חלוקות גדולות יחסית, הקירות מטויחים ומסוידים לבן, חלוקת חללי המשנה נעשתה באמצעות מחיצות זכוכית, בתקרה הותקנו גופי תאורה מינימליסטיים והריהוט חדש. התוספת הבולטת ביותר היא גרם מדרגות ברזל ומעלית זכוכית, שממוקמים באזור פתוח במרכז החלל, ומובילים מקומת הקרקע לקומה הראשונה.

                     

                    הוויכוח: איך מתאימים לעתיד?

                     

                    "שיפוץ בית המתמחים", מסביר אדריכל ליאור ויתקון, "הוא שילוב של שתי גישות תכנון – הראשונה היא שימור המבנה הפיזי, והשנייה - האופן בו מפיחים במבנה חיים חדשים, כלומר שימוש עדכני ורלוונטי של פרוגרמה שמשרתת צורכי עתיד. לנגד עינינו", הוא מוסיף, "עמד העיקרון שנגישות, שימוש ציבורי רחב והתאמה של מבנה היסטורי לדרישות ההווה (והעתיד) מאתגרים את התכנון ואת התאמתו לתנאי השימור".

                     

                    לדבריו, כל המבנים במקוה ישראל, כמו תפקוד המתחם כולו, עברו שינויים רבים לאורך ההיסטוריה, עקב שלטון משתנה, מצב בטחוני, טכנולוגיות בנייה, אידיאולוגיה והשפעות חיצוניות. לכן, כדבריו, "התשובה לשאלה לאיזו תקופה משמרים את המבנה ולאיזה תפקיד היסטורי, צריכה להלום את הראייה העתידית והתפקודית של המתחם כולו".

                     

                    ''זהו אתר שצריך היה לשמש דוגמה לשימור איכותי'', טוענת מנהלת המחוז במועצה לשימור אתרים (צילום: דור נבו)
                      ''זהו אתר שצריך היה לשמש דוגמה לשימור איכותי'', טוענת מנהלת המחוז במועצה לשימור אתרים(צילום: דור נבו)

                       

                      תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל אביב במועצה לשימור אתרים, מעריכה מאוד את משרד האדריכלים ויתקון-ציונוב, אך סבורה ששיפוץ "בית המתמחים" הוא דוגמה לא טובה לשימור. "בבית המתמחים כל התהליך היה עקום", היא אומרת. "כי"ח התחילו לקדם שיפוץ של המבנה בלי שום תיק תיעוד, תיק התיעוד שנעשה היה לא מעמיק מספיק, והעיצוב הוא סופר-מודרני, בלי שום קשר לבניין". טוכלר מכירה בעובדה שאין להשוות בין בית הכנסת לבית המתמחים מבחינת חשיבות המבנה, אולם בעיניה, המתחם ההיסטורי של מקוה ישראל, כמכלול, היה צריך לשמש דוגמה לאיך מקדמים שימור איכותי.

                       

                      איך מונעים מאתרים כאלה להפוך לפוחלצים מנותקים מהסביבה? (צילום: דור נבו)
                        איך מונעים מאתרים כאלה להפוך לפוחלצים מנותקים מהסביבה?(צילום: דור נבו)

                         

                        עפרה יחיאלי, שהיתה מעורבת בקידום תוכנית אב למקוה ישראל, במסגרת תפקידה כאחראית פרויקטים בקרן רש"י, טוענת כי הגישה הגורסת שיש לשקם אתר או מבנה לפי רוח של תקופה מסוימת, מנציחה חד ממדיות ומוחקת רבדים רבים. כדוגמאות היא מביאה את מתחם העסקים בשרונה ואת מתחם התחנה, כמקומות שבהם המבנים פוחלצו. השימור יצר, לדבריה, נתק מהסביבה, ובמקומות האלה הציבור מצביע ברגליים. "כדי שייצאו דברים מעניינים ולא שבלוניים", אומרת יחיאלי, "צריך שהדיון על השימור יהיה פתוח ויאפשר דיאלוג עם המציאות".

                         

                        המדיניות: בית הספר לא פתוח לשימושים אחרים

                         

                        אתר מקוה ישראל מוגדר "שטח גלילי", כלומר, כזה שאינו שייך לשום רשות מוניציפלית. מבחינה תכנונית, אחראית עליו ומנהלת אותו אדריכלית נעמי אנג'ל, ראש לשכת התכנון של מחוז תל אביב במשרד הפנים.  אנג'ל מסבירה שאחרי הרבה התלבטויות וויכוחים הכריעה הגישה שהחלק הוותיק של מקוה ישראל הוא בלתי נפרד ממערך המרחבים החינוכיים של בית הספר. במילים אחרות, על אף המצוקה הכלכלית והנטל העצום שכרוך בשימור ובתחזוקת המבנים וערכי הנוף (הגן הבוטני, שדרת הדקלים וחורשות העצים), הוחלט שלא לפתוח את בית הספר לשימושים תיירותיים או מסחריים. ביחס לשימור, היא מודה שאין כרגע תפיסה ברורה: "חסרה אמירה של חזון אחד שמכוון לשמירה על הפשטות, ולא להליכה לכיוון של התחנפות, או התיפייפות".

                         

                        -----------------------------------------------------------------

                         

                        למה שרונה נכשלה? לחצו על התמונה לכתבה המלאה: 

                         

                        הכישלון של שרונה. לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: אלי סינגלובסקי)
                        הכישלון של שרונה. לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: אלי סינגלובסקי)

                         

                         

                         
                        הצג:
                        אזהרה:
                        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד