הִפכו את יום המשפחה ליומיים: יום בבית של אבא ויום בבית של אמא

לקראת יום המשפחה ביקשה המורה מהילדים לצייר את עץ המשפחה שלהם, שנמצא בתוך קווי מתאר של בית. עומרי בן ה-9 צייר את אמא אבא וליבי אחותו בת ה-6. את כולם הכניס אל תוך בית אחד, למרות שהמשפחה שלו כבר לא גרה תחת קורת גג אחת כבר למעלה מארבע שנים. אם נדייק, בבית אחד יש את אמא שלו, בן הזוג שלה ושני הילדים שלו מהנישואים הקודמים ובבית אחר, אבא שלו ובת הזוג שלו, שהיא בהריון מתקדם. אבל מה לעשות, עומרי קיבל מהמורה בית אחד ואם הוא צריך לבחור אז המשפחה הגרעינית היא הבחירה שלו.

משפחה מאתגרת

בשנת 1997 ייסדה כריסטי בורגלד ממישיגן, החיה במשפחה משולבת עם שבעה ילדים, את יום המשפחה המשולבת הלאומי. מאז ועד היום הצטרפו לציון יום זה 38 מדינות ביבשת והוא נחגג מדי שנה ב-16 בספטמבר, בפיקניק משפחתי גדול. בשנת 1998 הנשיא קלינטון הוסיף את "האם החורגת" ו"האב החורג" כמוכרזים הרשמיים ביום המשפחה, מה שקידם את מעמדם של ההורים הלא ביולוגיים, כשקיבלו הכרה רשמית בתפקידם.

להיות חלק ממשפחה משולבת יכול להיות מאוד מאתגר. תחשבו על זה ככה: אתם נכנסים לבית אחד עם אנשים שלא היו חלק מהמשפחה שלכם קודם ופתאום אתם דודים, אחיות, אחים ואפילו הורים. יש משהו מאוד מבלבל ומטלטל בלהיות חלק ממשפחה שעד אתמול כלל לא היתה קיימת שום קרבה מכל סוג שהיא בין האנשים החיים בה ופתאום הם קוראים לעצמם משפחה. מצד שני, זה יכול להיות גם מאוד מתגמל, בעיקר כשכולם עובדים יחד, צולחים את האתגרים ויוצרים בסופו של דבר משפחה משולבת קרובה. הם מרוויחים עוד מערכות יחסים המבוססות על איכפתיות עמוקה ורצון להיטיב אחד עם השני.

בידינו הכוח לשנות דפוסי חשיבה

לפני מספר שנים ישבתי עם שרון וכסלר, חזאית "מבט", לראיון בביתה ובמהלך השיחה היא סיפרה לי על מחקר שבחן השתקפות סטריאוטיפים מיניים בספרי ילדים והשפעתם על ילדים. לקחו שני גנים והקריאו בשניהם לילדים במשך שבועיים סיפורי ילדים בהם האבא מילא תפקידים "גבריים" (עבד, קדח, בנה, תיקן) והאמא מילאה תפקידים "נשיים" (בישלה, דאגה, רחצה, ניקתה). אחרי שבועיים בדקו את תפיסתם של הילדים לגבי התפקידים המגדריים והתשובות היו בהתאם - אבא החזק הוא זה שיוצא לעבוד, אמא היא זו שדואגת לבית ולילדים.

בשלב הבא גן ילדים אחד המשיך במתכונת הסיפורים הסטריאוטיפיים ואילו בגן השני הוקראו לילדים סיפורים בהם נשים וגברים חולקים את אותם התפקידים. כך למשך שבועיים. אז שוב הפנו את אותן השאלות לילדים. ונחשו מה? אלו שהמשיכו באותה המתכונת המשיכו עם אותן התפיסות ואילו ילדי הגן השני שינו לגמרי את השקפתם וקיבלו את השינוי בטבעיות, כאילו כך היה מעולם.

סטריאוטיפים הם תוצאה של תפיסות מוסכמות המוטמעות דרך חינוך, בית, מדיה, חברה ולרוב משקפים תמונה אחת המייצרת קיבעון מחשבתי שיוצר מציאות. כל עוד בתי ספר ימשיכו לקדש את יום המשפחה לטובת המשפחה הגרעינית, הרבה ילדים החיים במשפחות משולבות ימשיכו לחיות תחת פרדיגמות מיושנות הממוקמות על סולם היררכי של מהו הרצוי ומהו המצוי. זה נכון לגבי משפחות יחידניות ומשפחות חד מיניות, אבל לגבי משפחות משולבות זה לא רק נכון, זה קריטי, משום שבעוד משפחות שונות נאבקות על תחושת השייכות שלהן בקונצנזוס הלאומי, משפחות משולבות נאבקות על תחושת השייכות גם בתוך הבית. בדיוק כמו שיש יום האהבה, יום המשפחה, יום האישה, יום ללא קניות, היום הבינלאומי ללא עישון, יום המודעות לסרטן השד, יום המודעות לאנשים עם מוגבלויות ועוד ועוד, שהמשמעות שלהם לא מסתכמת בלקבל יום מיוחד עבור עצמם, אלא בעובדה היותר משמעותית של ההכרה בקיומם ומודעות לצרכיהם.

לנו כחברה יש את הכוח לשנות דפוסי חשיבה ולשלב את המשפחות השונות בתוך השיח על משפחות כנורמה וכן לפתח רגישות ולייצר אלטרנטיבות לפעילויות שכוללות את כולן (ואם מזמינים הורים, מזמינים את שניהם ולא "הורה אחד כי אין מקום בגן").

והכי חשוב: מרחיבים את יום המשפחה ליומיים. יומיים בהם יותר מ-150,000 ילדים החיים בין שני בתים לא צריכים לבחור עם מי לחגוג את יום המשפחה כי יש זמן לכולם. משפחות משולבות זקוקות לעזרה, ל"פיגומים" שימריצו אותן לחגוג יחד. זמן רשמי להכיר אחד את השני באופן לגיטימי ולחוות חוויות של הצלחה, כי למשפחות משולבות אין 'עץ משפחה'. יש להן יער.