היציאה מתחנת רכבת ''וולפסון'' עוד תוביל לחדר המיון של ''וולפסון''

מה שווים הולכי רגל והנוסעים בתחבורה הציבורית? לא הרבה, אם מסתכלים על התכנון של מחלף וולפסון. היציאה מתחנת הרכבת לתחנת האוטובוס היא סיוט מיוזע ומסוכן במיוחד

דניאל מייסה, התפוז הגדול

|

10.07.17 | 11:08

נראה טוב מהאוויר: המתכננים השקיעו במחלף טבעתי שכיף לנהוג מתחתיו. אך מה בנוגע להולכי הרגל? בתמונות הבאות: (מתוך gisn.tel-aviv.gov.il)
נראה טוב מהאוויר: המתכננים השקיעו במחלף טבעתי שכיף לנהוג מתחתיו. אך מה בנוגע להולכי הרגל? בתמונות הבאות: (מתוך gisn.tel-aviv.gov.il)
 בואו נצא לדרך. כאשר יוצאים מתחנת הרכבת ''וולפסון'' ורוצים להגיע לאוטובוס הקרוב, או לבית החולים ''וולפסון'', הדרך ארוכה ומסוכנת (צילום: דניאל מייסה)
בואו נצא לדרך. כאשר יוצאים מתחנת הרכבת ''וולפסון'' ורוצים להגיע לאוטובוס הקרוב, או לבית החולים ''וולפסון'', הדרך ארוכה ומסוכנת (צילום: דניאל מייסה)
 ההליכה על חצי הטבעת מתגלה כארוכה ומסוכנת: המדרכות נעשות צרות יותר, וכלי הרכב עוברים במהירות גבוהה לצד הצועדים (צילום: דניאל מייסה)
ההליכה על חצי הטבעת מתגלה כארוכה ומסוכנת: המדרכות נעשות צרות יותר, וכלי הרכב עוברים במהירות גבוהה לצד הצועדים (צילום: דניאל מייסה)
וגם אין מעבר חציה בפאה המזחרית של המעגל. במקום להציב את תחנות האוטובוס ביציאה מהתחנה, הן ממוקמות במרחק של כמה מעברי חציה ורמזורים ממנה. צריך לעבור עדיין לצד השני, כדי להגיע לתחנה ממול (צילום: דניאל מייסה)
וגם אין מעבר חציה בפאה המזחרית של המעגל. במקום להציב את תחנות האוטובוס ביציאה מהתחנה, הן ממוקמות במרחק של כמה מעברי חציה ורמזורים ממנה. צריך לעבור עדיין לצד השני, כדי להגיע לתחנה ממול (צילום: דניאל מייסה)
 אם זה יולי-אוגוסט או ינואר-פברואר - שמש או גשם זלעפות - ההליכה לאוטובוס לא אמורה לקחת כל כך הרבה זמן, זיעה ורטיבות (צילום: דניאל מייסה)
אם זה יולי-אוגוסט או ינואר-פברואר - שמש או גשם זלעפות - ההליכה לאוטובוס לא אמורה לקחת כל כך הרבה זמן, זיעה ורטיבות (צילום: דניאל מייסה)
 הנה רוחב המדרכה בחלק מהדרך לתחנת האוטובוס (צילום: דניאל מייסה)
הנה רוחב המדרכה בחלק מהדרך לתחנת האוטובוס (צילום: דניאל מייסה)
בישראל חושבים על הנהגים, לא על הולכי הדרך (שהם גם הנוסעים בתחבורה הציבורית במקרה זה). מחלף וולפסון הוא דוגמה קלאסית (צילום: דניאל מייסה)
בישראל חושבים על הנהגים, לא על הולכי הדרך (שהם גם הנוסעים בתחבורה הציבורית במקרה זה). מחלף וולפסון הוא דוגמה קלאסית (צילום: דניאל מייסה)

בדרך כלל זה הולך ביחד: השקעה גבוהה ב"אמנות" וב"פלסטיות" , יחד עם התעלמות מוחלטת מהדבר הכי חשוב בתכנון תחבורה: הולכי הרגל. האמנות הפלסטית בתכנון מחלפים וגשרים, כדי שחס וחלילה לא יראו את הבטון (החומר המושמץ בעולם), נועדה להפוך את הנוף הדינמי של הנהגים ל"מיוחד" ו"שונה" - ול"לא סתם קירות בטון". כך גם את הפורטפוליו של משרד האדריכלים.

 

אז בזמן שהנהג נוסע במהירות למטה, במחלף וולפסון של נתיבי איילון, ונהנה לו מכל העיצוב המתעגל השונה והמיוחד הזה, תראו מה קורה להולכי הרגל שנמצאים מעליו. הבעיה העיקרית היא נוחות ההגעה לתחנת הרכבת במחלף וולפסון - ממנה ואליה.

 

 ניכר שהמתכננים לא חשבו לרגע על הולכי הרגל, אלא רק על המכוניות, כפי שתעיד הטבעת המושקעת (מתוך gisn.tel-aviv.gov.il עיבוד תמונה: דניאל מייסה)
    ניכר שהמתכננים לא חשבו לרגע על הולכי הרגל, אלא רק על המכוניות, כפי שתעיד הטבעת המושקעת(מתוך gisn.tel-aviv.gov.il עיבוד תמונה: דניאל מייסה)

     

    תחנת הרכבת היא הרכיב המרכזי במחלף הזה, ותכנון נכון היה צריך להעמיד אותה במרכז סדר העדיפויות. הקישור של תחנת הרכבת עם תחנת האוטובוסים הנוסעים ממערב למזרח (מיפו לחולון) הוא דווקא מעולה: התחנות נמצאות בצמוד לשער הכניסה של תחנת הרכבת. צריך רק לרדת מהאוטובוס, לצעוד כעשר פסיעות, ואנחנו בתוך התחנה.

     

    אך זו לא תוצאה של תכנון נוח ומתחשב, מתברר, אלא פשוט יד המקרה. כי אותו אדם שהגיע בנוחות לתחנה, יחווה סיוט כשירצה לחזור דרכה בסוף יום העבודה. כדי לתפוס אוטובוס חזור, הוא יצטרך לצאת מהתחנה וללכת ברגל 300 מטר לאורך מדרכות מייאשות וצרות, תוך שהוא חוצה אינספור מעברי חציה ארוכים, עושה פניות ימינה, שמאלה ואפילו פניית פרסה כדי להגיע לתחנת האוטובוס.

     

    בעומק התצלום: תחנת הרכבת שממנה יצאנו. הדרך עוברת לאורך מעקה התכלת, 300 מטר (צילום: דניאל מייסה)
      בעומק התצלום: תחנת הרכבת שממנה יצאנו. הדרך עוברת לאורך מעקה התכלת, 300 מטר(צילום: דניאל מייסה)

       

      אני כמעט בטוח, שכל שרשרת המתכננים שעבדה על המחלף אפילו לא ידעה על קיומן של שתי תחנות האוטובוס, שמביאות ולוקחות נוסעים מתחנת הרכבת. המתכננים ראו בוודאי את התחנה כאלמנט הצהרתי להתפאר בו,  וכהזדמנות ליצור "אייקון" אדריכלי. לאנשים שחיים תכנון ערים, ומבינים איך עובדת עיר, זה נראה לא מציאותי, אבל זה אמיתי : מתכנני המחלף לא ידעו , ככל הנראה, שמגיעים לתחנת רכבת באוטובוס.

       

      רוחב המדרכה מסומן בחצים. סכנת נפשות (מתוך gisn.tel-aviv.gov.il עיבוד תמונה: דניאל מייסה)
        רוחב המדרכה מסומן בחצים. סכנת נפשות(מתוך gisn.tel-aviv.gov.il עיבוד תמונה: דניאל מייסה)

         

        אגב, גם הולכי רגל שלא צועדים לתחנת הרכבת וממנה, אלא הגיעו לכאן בהסעה או פשוט צעדו לכאן מיפו או מחולון, מסכנים את נפשם. הם מוצאים עצמם בהליכה לאורך חצי מעגל ארוך וחשוף לשמש ולגשם, על מדרכה שפתאום הופכה לצרה ביותר (סנטימטרים בודדים), כשכלי רכב טסים לצדם.

         

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד