קורין גדעון פורצת בבכי פעמיים במהלך הריאיון. בהתחלה זה מבהיל. כשמישהו בוכה, האינסטינקט הראשוני הוא לרצות שהוא יירגע ויחזור לשליטה. אבל היא לא רואה את זה ככה. "הבכי שלי הוא לא סימן לחולשה", היא אומרת. "אני בוכה כי אני אדם רגיש. דברים נוגעים בי והבכי משחרר. אני בוכה מהתרגשות, כשאני מוצפת מדברים שקורים, ולפעמים גם מעצב או מתסכול, וזה ממש בסדר. לכולם מאוד מומלץ לנסות גם. לבכות זה טבעי ומקל. גדלתי בבית שלא עושה עניין מבכי. אנחנו קוראים לעצמנו 'משפחת הברזים'. בכל יום הולדת אנחנו מקריאים ברכות אישיות וכולם מזילים דמעות. אני גם בטוחה שההורים שלי דומעים בכל פעם שהם רואים אותי מנחה בטלוויזיה".
הבת של כוכב מ"האח הגדול" פתחה חדש למותגי-על מיד שנייה
"הקהל בשל לאישה שתחזיק לבד לייט נייט"
בשנים האחרונות גדעון הפכה לטאלנטית שיש לה הרבה סיבות לבכי נרגש. הדרך המקצועית שלה התקדמה במסלול נוצץ: מתפקיד הכתבת המשפטית של גל"צ לתפקיד כתבת שטח ומגישה ב"ערב טוב עם גיא פינס"; ואז, אחרי ניסיון טלוויזיוני של פחות משנה, היא הביסה מתמודדים כבדים והפכה לליהוק האנונימי והמפתיע של הפריים־טיים כשהחליפה את אסי עזר בהנחיית שידורי פצצת הרייטינג "האח הגדול" לצד כריש הטלוויזיה, ארז טל.
היא מסומנת כבחורה כישרונית, סטודנטית בת 24 באוניברסיטת תל אביב שהצליחה לשלב בשנה האחרונה לימודי משפטים עם הנחיית שידורים חיים של תוכנית הריאליטי הנצפית ביותר במדינה. במקביל היא לא מרפה גם מנישת האקטואליה הרכה ומגישה את תוכנית הראיונות של "קשת", "אנשים", יחד עם דרור גלוברמן. הישגים שרוב האנשים היו עפים מהם עד לשמיים ובחזרה מגאווה.
האם גם גדעון עפה? לאחרונה צצו בתקשורת סיפורים שלפיהם ההתקדמות המהירה הכניסה אותה – אישה צעירה, לא מספיק בשלה או מנוסה – לסחרור. הלחץ, יש הטוענים, מתחיל לגבות מחיר. בכתבה שפורסמה בערוץ הרכילות של וואלה נטען שגדעון חיה לאחרונה כמו דיווה: דורשת יחס מיוחד, לא מרוצה מהשכר שהיא מקבלת על "האח" ובכלל מתנהגת כמו כוכבת קפריזית.
אולי את יותר מדי מרוצה מעצמך ולכן את מעצבנת אנשים?
"אני לא חושבת שזה העניין. אני חלק מקבוצה של אנשים מצליחים שכתבו עליהם כתבה שלילית, ואני כנראה לא האחרונה. תמיד היו מי שדיברו עליי ותמיד יהיו. כשהתקבלתי ל'אח' היו מי שאמרו שזה לא בזכות כישורי ההנחיה שלי אלא בגלל דברים אחרים. גם כשהלכתי למערכת של גיא פינס, אחרי שהייתי עורכת חדשות בגל"צ, היו מי שלעגו לי מאחורי הגב.
"זאת לא הפעם הראשונה בחיים שאני מעצבנת אנשים. נתקלתי כבר בחוסר פרגון. תמיד הייתי במקומות תחרותיים ותמיד היה מה להגיד. אולי בגלל זה לאורך כל השנים החברים שלי היו יותר בנים ופחות בנות. איתם לא הייתה תחרות והיה יותר רגוע. אם כי דווקא היום יש לי חברויות אמיתיות עם בנות. ככל שהתבגרתי, הכרתי ומצאתי בחורות מפרגנות, מיוחדות ואמיתיות שאני סומכת עליהן. החברות מהאוניברסיטה היו הראשונות לכתוב לי שהן אוהבות אותי וחושבות עליי דברים נהדרים, אחרי שהתפרסמו עליי דברים לא מחמיאים. הן הזכירו לי שמה שהן חושבות זה מה שקובע, כי הן מכירות אותי באמת".
איך הרגשת אחרי שנטען שאת דיווה?
"לא פשוט בכלל. כתבו שאני צועקת על אנשי הפקה, שדרשתי מעורך אתר מאקו להוריד תמונה שלי שלא אהבתי. זה לא נכון. אני לא אדם שצועק. אם כבר אני יותר בוכה מאשר צועקת. לא טלפנתי לעורך לדרוש כזה דבר. לא אהבתי תמונה שלי שעלתה במאקו ודיברתי על זה עם הסוכנת שלי. את יכולה לשאול אותה איך זה התגלגל משם.
"גדלתי להורים מאוד רגישים ומאוד חמים", היא אומרת בקול שהולך ונסדק. "אבא שלי היה מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח. היה אכפת לו מכל אדם ומכל עובד שהוא פגש". היא משתנקת, בוכה וממשיכה. "אמא שלי והוא הם אנשים חמים, ישירים ואכפתיים, וככה הם גידלו את שני האחים שלי ואותי. הם גדלו בצפת, חיו בצמצום ונסעו באוטובוסים ללמוד באוניברסיטה בירושלים עם סנדוויצ'ים בתיק. הם בנו את עצמם מהפריפריה בעשר אצבעות. גם כשאבא שלי היה בכיר, סמנכ"ל בבנק, הוא תמיד היה קשוב ורגיש לכל עובד זוטר. לא באתי ממשפחה גאוותנית וגם אני לא כזאת. מעולם לא צעקתי ומעולם לא קיללתי. אני כל הזמן בביקורת עצמית. אם התנהגתי לא יפה למישהו, אמצא את הדרך לתקן את זה".
מכבה שריפות?
תדמית בעייתית יכולה לחסל קריירות. את חוששת מזה?
"שם לא נבנה ממדורי רכילות, אלא מאנשים שאת עובדת איתם יומיום בתעשייה. יש עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות. אני מאוד אוהבת בידור ומאוד אוהבת אקטואליה. אני חושבת על כתיבת סדרה ומעניין אותי להיות מאחורי המצלמה. ואין לדעת, אולי תהיה לי תוכנית לייט נייט? הצופים רגילים לגברים כמו אברי גלעד, צביקה הדר וארז טל – אבל הגיע הזמן לשינוי. לדעתי הקהל כבר בשל לאישה שתחזיק לבד תוכנית. מישהי שהמקצוע שלה הוא מנחת טלוויזיה בתחום הבידור. בתחום החדשות נשים עשו עבודה טובה. הגיע הזמן לשינוי גם בתחום הזה".
בעניין פמיניזם, לראות את ארז טל ואותך מעבירים שידור חוץ, בקור הנוראי של נווה אילן, כשהוא לבוש במעיל כבד ומחמם ואת עם מחשוף ענקי וריאות בחוץ, זה קצת, איך לומר, לא סימטרי.
"את אומרת שהמחשוף מוריד מהאינטליגנציה שלי או משפיע על יכולות ההנחיה שלי? אני לא חושבת שאני צריכה להתלבש לא חשוף כדי שייקחו אותי ברצינות. אני יכולה ליהנות משני העולמות. אני בעד גבולות הטעם הטוב, אבל אני לא חושבת שמחשוף מוריד מהמקצועיות שלי. בעיניי הדיון הזה מיושן. כיף לי להתלבש, להתאפר ולענוד תכשיטים, ואני לא חושבת שאני צריכה להתנצל על זה. איזה כיף לנו שאנחנו נשים".
את נראית טוב, הוצאת 740 בפסיכומטרי ובגרות בציון ממוצע של 109, יש לך בן זוג מצליח, חתיך ואוהב, קשת אימצה אותך ואת ועומדת לסיים לימודי משפטים. אולי לא קל לפרגן לך?
"בלי פִרגון לא הייתי שורדת בתעשייה הזאת. מי שחיזק אותי אחרי שנכתבו עליי הדברים האלה היו בכירי קשת שדואגים לתמוך בי ולחזק אותי. ארז טל היה הראשון שכתב לי אחרי הכתבה ההיא. גם עליו כתבו כתבות כאלה במהלך השנים. מי שמכיר את ארז, אגב, יודע שהוא איש שלא מסוגל לעבוד עם קולגות לא מקצועיים, שצועקים, עושים דרמות או מבזבזים זמן".
אולי העניין הוא הלחץ? את משלבת הנחיה של שתי תוכניות, שידורים חיים ומבחני סוף סמסטר גדולים במשפטים. אולי זה פשוט יותר מדי ואת מתחילה לשלם מחיר כי את מנסה לעשות את הכל מושלם?
"המחיר שאני משלמת הוא בוודאי לא כזה שאני מוציאה על אנשים אחרים. המצפון שלי נקי מאוד. כן, אני שואפת כל הזמן לעמוד בציפיות. אני תמיד אגיע לשידור אחרי שהתכוננתי טוב, למדתי והבנתי מה קורה בשידור, אכלתי וישנתי כמו שצריך ואני במיטבי. מאוד חשוב לי להיות ראויה להזדמנות הענקית שקיבלתי".
את מרוצה מהשכר שאת מקבלת על "האח"?
"חד משמעית כן, מה גם שכסף הוא לא העניין המרכזי כאן. חשובה לי ההזדמנות. אני מוותרת על הרבה הצעות רווחיות כדי להישאר מדויקת. מציעים לי הרבה מתנות והצעות עסקיות עבור תיוגים באינסטגרם למשל, ואני מאוד בוררת. אני עצמי לא אוהבת לעקוב אחרי חשבונות אינסטגרם ממוסחרים שיש בהם תיוגים של מותג בכל תמונה, אז למה שאני אעשה את זה? אני אוהבת חשבונות אינסטגרם שמראים את החיים באמת. כמה שניתן. למיכל אנסקי למשל יש חשבון שאני מתחברת אליו. אני אוהבת את סגנון החיים שלה. יש בו אוכל טוב, ספורט, בילויים. אני מאוד אוהבת אוכל טוב ואני גם מבשלת המון. גם אם נכנסתי הביתה סחוטה אחרי צילומים, אני אניח את התיק ואגש למטבח להכין משהו שתכננתי מראש".
איך נשארים רזים כשאוהבים לאכול?
"פעמיים בשבוע באה אליי מאמנת אישית וקורעת אותי. בלי לצאת מהבית. אני רצה במדרגות של הבניין. זה לא ייאמן כמה אפשר להזיע בתוך הבית".
"אף פעם לא בחרתי בדרך הקלה"
אז גדעון אולי תזיל דמעות על הסערה האחרונה, אבל להישבר? אין סיכוי. "אני מגיעה מחושלת", היא אומרת. "אף פעם לא בחרתי בדרך הקלה. גדלתי בבית שקידש עבודה קשה והשקעה. מגיל 15 נסעתי ממושב בצרה שבשרון לתיכון לאמנויות 'תלמה ילין' בגבעתיים. למדתי שם במגמת תיאטרון והשתתפתי בהפקות, שיננתי תפקידים ועשיתי גם בגרות מורחבת. יכולתי להישאר בבית הספר האזורי של המושב שלי, לוותר על העומס והנסיעות והיה ממשיך להיות לי קל. אבל זה נראה לי פחות מעניין.
"להיכנס לגל"צ בגיל 18 ולהיות חלק ממערכת חדשות אינטנסיבית ותובענית – גם זה לא היה פשוט. את חסרת ניסיון חיים, לא מגובשת לגמרי, נאבקת מול קולגות משופשפים ומנוסים ממך ובמקביל גם עושה תורנויות שמירה וניקיון. בזמן השירות סיקרתי פרשיות גדולות: הולילנד, משה קצב, רוז פיזם. היה אינטנסיבי. כל אלה בנו אצלי בגרות מסוימת ויכולת להתמודד".
אז לא צריך לדאוג שארז טל יעקוץ ויביך אותך בשידור חי בעונה הזאת ושאת לא תצליחי לענות?
"לא ממש. מבחינתי ארז הוא הבנאדם הכי לא מפחיד שיש. הוא בין האנשים הכי רגישים שפגשתי בתעשייה. הוא ישיר וציני – אבל גם אני כזו. אני לא מרגישה מאוימת על ידו".
יש דמות בעונה הזו שאת מזדהה איתה? אולי שני – יפה, אינטליגנטית, מרשימה, מתנשאת?
"אני חושבת שאני מאוד שונה ממנה. היא דיברה על זה שקשה לה חברתית. אני לא מתמודדת עם קושי כזה. יש לי חברים מהאוניברסיטה וכאלה שאספתי עם השנים. תמיד היה לי קל להסתדר בחברה".
נעבור לבנים: דן או אביחי?
"דן נורא חתיך, אבל מראה חיצוני מעולם לא הנחה אותי. למזלי חילי, החבר שלי, חתיך מאוד. אבל אותי תמיד עניינו דברים מעבר ללוק. היו חתיכים שהתאהבתי בהם במבט ראשון, וכשהתחלתי לדבר איתם גיליתי שהם לא מעניינים אותי או שאין בהם בעצם שום דבר גברי. אני יכולה להגיד ברמה התיאורטית שהמצב של אביחי, שהולך ומאבד את הראייה, לא היה מרתיע אותי. אני חושבת שדברים מורכבים שאנשים עוברים בחיים מוסיפים להם עומק, רגישות ובגרות ושהם בעצם מתנה גדולה. למשל, העובדה שחילי גדל במשפחה חרדית עם 13 אחים וגר בחו"ל עשר שנים הופכת אותו למעניין, לאיש העולם הגדול. המטען שהוא בא איתו מרתק אותי".
"יום אחד גלשתי ברשת וגיליתי שאני מאורסת"
חילי הוא יחיאל סורוצקין (33), יזם בתחום האופנה שגדעון הכירה לפני שנה. "זה היה בערך הלילה היחיד בחיים שיצאתי לבד. סופיה טייב, שהכרתי שבוע לפני כן במקרה, הזמינה אותי למסיבה והכירה בינינו. הוא התחיל לדבר, שפך מיד את כל הפרטים העסיסיים על החיים שלו ועניין אותי. הוא אומר שהוא הבין מיד שזה זה. לי זה לקח כמה שעות, אבל גם אני עוד באותו לילה כבר ידעתי שמצאנו".
השניים עברו לגור יחד כשבועיים אחרי ההיכרות והפכו מאז לזוג פוטוגני שחולק רגעים זוגיים והרבה אהבה באינסטגרם. לאחרונה דווח שסורוצקין כרע ברך ושלף טבעת. גדעון מכחישה. "זאת בדיחה של חבר שיצאה משליטה".
ואם תהיה הצעה אמיתית?
"אני מאמינה שזה יהיה מאוד מרגש. הכרתי את חילי אחרי שנתיים שבהן מאוד רציתי זוגיות וזה לא קרה. יצאתי עם בחורים ודברים לא התקדמו. אפילו בטינדר הייתי לשבוע ויצא לי משם הדייט הכי גרוע שהיה לי בחיים. כשהכרנו, הייתי שבועיים לפני גמר 'האח הגדול'. היו לי מבחנים, הרגשתי שהחיים שלי עמוסים ואין לי מקום לחבר עכשיו. אומרים שכשמשחררים ומפסיקים לחפש - זה קורה. זה נכון, כי אולי פתאום הייתי בגישה אחרת ואִפשרתי את זה. הקשר התקדם בצורה מאוד טבעית. הוא בא לישון אצלי לילה אחד ומאז לא עזב. ככה הכל התגלגל. זה היה נטול מאמץ, נטול מחשבה ונטול דרמות. קצת כמו בסיפורים. אני מרגישה שהתמזל מזלי".
מפרגן, יחיאל סורוצקין:
מה מיוחד בחילי?
"הוא הכי פאן בעולם, הכי קליל, וזה חשוב לי כי אני רגישה מדי. הוא מאזן אותי. שנינו עושים בחיים דברים שאנחנו אוהבים: הוא מייצר חליפות איכות באיטליה ובסין ומוכר אותן בארץ ובחו"ל. הוא חי את עולם העסקים הקשוח וזה מחשל ומעניין. אני מרגישה שמצאתי מישהו שדומה לי. למרות שגדלנו במשפחות שונות – חרדי וחילונית, שלושה ילדים בבית לעומת 14 – אני מרגישה שגדלנו עם ערכים דומים של חום ושל כבוד לאחרים. שנינו ראינו זוגיות טובה ואהבה אמיתית בין ההורים בבית.
"אני מאוד מכבדת את המשפחה שלו והם קיבלו אותי נפלא. אכפת להם שהילדים שלהם יהיו מאושרים ויסתובבו עם אנשים טובים. חילונים או מוסלמים, זה פחות חשוב. הם מסתכלים בעיקר על האדם שמולם. לפני שהכרנו, הבנתי שהייתה לי דעה מכלילה על חרדים. היום אני מרגישה שהרווחתי. כל 13 האחים שלו דאגו לברך אותי לפני תחילת העונה של 'האח'. הכשרתי את המטבח שלנו כדי לארח אותם וכדי שאוכל להכין להם עוגות כשאנחנו מבקרים אצלם בקריית יערים".
אני חייבת לסיים בעניין אחר לגמרי: התלתלים. מעניין אותי איך השיער שלך נראה ברגע שאת קמה בבוקר.
"כמו שהוא נראה עכשיו. אני לא שמה מרכך, כי הוא רך גם ככה. תמיד הייתי מרוצה מהשיער שלי. נבר סיי נבר, אבל לא נראה לי שאי פעם אעשה החלקה. אמא שלי פחדה נורא שיהיו לי תלתלי ביסלי כמו שלה. היא נרגעה כשהבינה ששלי שונים. מבחינתי התלתלים הם חלק ממי שאני. תמיד היו לי הרבה אנרגיות. כמו שהשיער קופצני, ככה גם אני. אם יש משהו שמרגש אותי ונעים לי זה שאִמהות באות ואומרות לי שהילדות שלהן התחילו להרגיש נוח עם התלתלים שלהן אחרי שהן ראו אותי. אני שגרירה".
איפור: נירית הירשמן ללנקום שיער: בנג'מין רוימי ל"סולו" במוצרי טרזמה ע' צילום: מתן אשל תודה למועדון גלישה Laguna בת ים
