בחודש שעבר פסק בית משפט אמריקאי כי הוריה של תינוקת שנדרסה בפיגוע זכאים לפיצוי של 178 מיליון דולר, זאת בזכות תביעה של ארגון "שורת הדין", שאלונה מנהלת. בריאיון ראשון מספרת אלונה על הילדות כבת יחידה לאישה שהיא סמל למוזיקה ויופי ישראליים, ועל הפעם ההיא שעברה ליד דוכן עיתונים, ראתה צילום של עפרה חזה ואמרה: "הנה אמא!".
חיה זיסל בראון הייתה רק בת שלושה חודשים כשפעיל חמאס דרס את העגלה שבה שכבה בתחנת הרכבת הקלה בירושלים. זה קרה ב־2014 ונחרט בתודעה הציבורית, בין היתר, כי חיה זיסל ז"ל הייתה נינתו של הרב רפאל הלפרין המנוח מרשת האופטיקה המפורסמת.
בחודש שעבר פסק בית משפט אמריקאי כי הוריה שמואל (שנפצע בפיגוע הזה) וחנה (שיצאה ללא פגע), שניהם בעלי אזרחות אמריקאית, יקבלו פיצוי על סך 178 מיליון דולר מסוריה ואיראן, התומכות כלכלית בחמאס.
מאחורי פסק הדין הזה עומד הארגון הישראלי "שורת הדין", הפועל משפטית נגד ארגוני טרור וגופים המסייעים לו, והוקם ב־2002 על ידי עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, היום היו"ר. מעטים יודעים כי את הארגון מנהלת בשנים האחרונות אלונה זהר (30), עורכת דין חריפה, שהיא גם בתה היחידה של ירדנה ארזי (65). "כמו השב"כ, המוסד וצה"ל, גם הארגון שלנו נלחם בטרור, ואנחנו עושים את זה בזירה המשפטית", אומרת אלונה. "אין אף אחד בעולם שעושה את מה שאנחנו עושים, גם לא מדינת ישראל".
רוב הישראלים לא יודעים מי אתם.
"את צודקת. זה נו־נו־נו גדול לנו, ואנחנו יכולים להשתפר בעניין הזה. חשוב לנו שכולם ידעו שאנחנו קיימים ואנחנו צריכים לשנות את ניהול יחסי הציבור שלנו. הבעיה היא שאנחנו מנועים מלדבר על רוב הדברים שאנחנו עושים. הלוואי שהייתי יכולה לספר על הדברים המדהימים שעשינו בשנים האחרונות, אבל אנחנו חתומים על הסכמי סודיות, ויש לנו בעיה לפרסם את הניצחונות שלנו. אנחנו ידועים בחוגים הנכונים, עושים שיתופי פעולה עם המון גופים, וכשמישהו צריך, אין לו בעיה למצוא אותנו".
כך הבנתי שאני לא נמשכת לבמה
הרבה שנים בחרה עו"ד אלונה זהר להיות רחוקה מיחסי ציבור. "כילדה הכרתי את מאחורי הקלעים של השואו ביזנס", היא מחייכת, "ראיתי דברים שאנשים לא רואים, איך נראים לפני האיפור וכמה זה נראה אחרת בטלוויזיה. זו העבודה של אמא, והיא תמיד אומרת: 'תודה לאל שאלונה לא בעסק, זה מקצוע לא מומלץ'. אבל אם היא הייתה רואה שזו התשוקה שלי בחיים, היא הייתה תומכת בזה. והאמת היא שניסו, לקחו אותי לשיעורי פסנתר ודרמה. יש לי שמיעה מוזיקלית נהדרת, כי מגיל קטן אני באולפני הקלטות, אבל לא רציתי לנגן ושיעורי דרמה שעממו אותי".
יום העבודה של אלונה מתחיל מוקדם בבוקר, מתנהל ברובו באנגלית ומסתיים בשעות הערב המאוחרות, בדרך כלל לאחר שיחות ועידה עם עורכי הדין בחו"ל (כיוון שאין לה רישיון עריכת דין אמריקאי, היא עצמה אינה יכולה לייצג לקוחות בבתי משפט בארצות־הברית). במסגרת תפקידה היא אחראית על ניהול הפן המשפטי של התביעות וגם על אירוח משלחות, כנסים וסמינרים של הארגון, שמטרתם להכשיר משפטנים לעשות את מה שהם עושים – המונח המקצועי הוא ליטיגציה בתחום הטרור. בספטמבר האחרון, למשל, ארגנו כנס בניו־יורק בנושא לוחמה בטרור ומשפט. בין הנוכחים: ג'יימס וולסיי, ראש הסי־איי־איי לשעבר, ודונלד רמספלד, שר ההגנה לשעבר של ארצות־הברית. חזית נוספת שהחלה לטפל בה: הפן התקשורתי של הארגון. "גם הופעות שלנו בתקשורת הן יעד, כי הפעילות שלנו היא גם הרתעתית".
האם אפשר בכלל לאכוף פסקי דין כמו זה שנקבע לאחרונה למשפחת התינוקת מירושלים? מי יגבה מסוריה ואיראן 178 מיליון דולר?
"זו שאלה שאנחנו נתקלים בה הרבה. אפשר לאכוף פסקי דין כאלה. יש לנו גם פסקי דין נגד בנקים ברחבי העולם והלוואי שיכולתי לפרט יותר. עם איראן כמובן אין לנו קשרים דיפלומטיים ולא נוכל להגיד: 'בואו תשלמו לנו', אבל אנחנו פועלים לחיפוש נכסים איראניים בעולם כדי שנוכל להטיל עליהם עיקול ולחלט אותם".
ומצאתם?
"כן, תפסנו חפצי אמנות איראניים, ואנחנו בתהליכי עיקול של בניין בניו־יורק ששייך לאיראן. עכשיו הטלנו עיקול על עסקת מטוסים של בואינג מול איראן. גילינו בית בטקסס שהיה שייך לבן של השאה האיראני וגם הוא חולט ומומש".
מישהו מהמיוצגים שלך כבר קיבל כסף ממשי או שהכל נותר תיאורטי?
"יש משפחות שקיבלו כסף. 200 מיליון דולר כבר חולקו לקורבנות טרור מכל פסקי הדין, שנפסק בהם סכום של כמיליארד דולר עד כה. משאבים גדולים מושקעים במימוש פסקי הדין, כי לצערי אנחנו מתעסקים עם גופים שלא מכבדים אותם".
משפחת התינוקת הנרצחת תקבל 178 מיליון דולר?
"עכשיו אנחנו משקיעים מאמצים בחיפוש נכסים, כי איראן וסוריה לא ייתנו לנו כסף".
כך שמרנו על תחושת שפיות במשפחה
הקשר שלה עם הסבים והסבתות, משני הצדדים, היה עמוק ומשמעותי, והיא זוכרת היטב את מות הוריה של ארזי, שנפטרו בהפרש של שבוע זה מזה, כל אחד ממחלת סרטן מסוג אחר. אלונה הייתה אז בת שש. "סבתא שלי למעשה מתה מצער, שבוע לאחר שסבא שלי נפטר", היא מספרת. "היא הייתה יותר חולה ממנו, אבל החזיקה מעמד בשבילו. למחרת היום שבו גילו לה שבעלה איננו, היא מתה".
"זה היה מטורף. הייתה תקופה ששניהם היו מאושפזים בבתי חולים שונים, וביקרנו את שניהם. הייתי מאוד קשורה אליהם, הם עברו לתל־אביב מחיפה כדי להיות איתי, ואמא שלי אומרת שהייתי כל עולמם. לא היו להם עוד נכדים. סבא שלי היה יקה נוקשה, אבל איתי היה רך. יש תמונות שלי מציירת לו ומאפרת אותו והוא מבסוט. סבתא שלי הייתה צרפתייה שיקית, קולית ומגניבה. המוות שלהם היה מכה כבדה, כי שניהם היו חלק מחיי היומיום שלי ונעלמו ביום אחד. והם היו יחסית צעירים, בשנות ה־60 לחייהם".
איך אמא התמודדה?
"היא לקחה את זה קשה, ניסתה להיות חזקה בשבילי, אבל לקח לה זמן להרים את הראש".
במשפחתה של אלונה כולם זוכרים את היום שבו טיילה ברחוב עם אמא של ירדנה, נעמדה מול דוכן עיתונים ואמרה בהתרגשות: 'הנה אמא'. סבתה מיהרה לתקן אותה ואמרה: 'לא, חמודה, זו עפרה חזה'. הסיפור הזה כבר נהפך לחלק מהפולקלור המשפחתי. "זה הצחיק את כולם במשך שנים, גם את אמא שלי", היא צוחקת.
על התקרית שבה מעריצה של חזה התיזה מאקדח דיו על שמלתה של אמה שמעה רק מסיפורים, וגם על כך שבשנות ה־80 נחלקה המדינה למחנה עפרה ולמחנה ירדנה. "כשאנשים אומרים: 'אני הייתי בעד אמא שלך', אני יודעת למה הם מתכוונים".
האם היה שלב שבו היה קשה לשמור על חיי משפחה נורמטיביים בגלל הקריירה של אמך?
"כשאני חושבת על ילדים ומשפחה, אמא שלי היא מודל לחיקוי. אמנם היא לא הסתובבה בעולם, אבל כן הופיעה בכל הארץ והיו לה ימים שבהם היא התראיינה ברדיו, חזרה הביתה לבשל והורידה את הכלב, ובערב הופיעה. עד היום יש לה ימים כאלה. אף פעם לא הרגשתי שהיא לא זמינה לי. אף פעם לא שכחו אותי. אף פעם לא קרה שלא השאירו לי משהו לאכול. אמא בנתה את לוח הזמנים שלה סביב הצרכים שלי. גם אבא הוא מודל, משום שהוא כבר בן 75, יכול היה לצאת לפנסיה מזמן, אבל הוא לא רוצה להפסיק לעבוד".
אמא שלך לא רק זמרת, אלא גם אייקון יופי ישראלי. כידוע, עליה נכתב השיר "נכון את יפה". עד כמה מאתגר לגדול עם המשא הזה?
"אמא עשתה עבודה טובה כדי שלא ארגיש פחות ממנה או בתחרות איתה. לא היו לי תחושות כאלה. אני חושבת שהיא נורא יפה וכיף לי לראות איך היא יוצאת בתמונות. יש לי מספיק קבלות בעצמי, אני לא מרגישה בצלה. אגב, בגיל שנה עשיתי פרסומת לבנק, ועד היום אני שולחת את זה לבנקאית שלי וצוחקת איתה: הייתי פרזנטורית שלכם, איך את לא יודעת מזה?
"אמא היא בנאדם שפוי וגם אבא כזה. כולם לוקחים את הדברים בהומור וגרמו לי להרגיש שאני לא יוצאת דופן, לא מאוימת, לא עם יותר מדי או פחות מדי פוקוס עליי. אמא לא הכניסה את הפרסונה שלה הביתה. היה לה חשוב שבבית אני אהיה המלכה וזו שתומכים בה. עד כדי כך שעומרי, בן הזוג שלי, שגדל במושב ומאוד מחובר לישראל השורשית, מכיר הרבה יותר שירים של אמא שלי ממני. הוא מכיר את כל שירי הגבעטרון, שאמא מופיעה איתם, ואני לא. זאת אומרת, לא גידלו אותי על המורשת שלה. היא רצתה שאני אוהב את המוזיקה שאני רוצה לאהוב ולא אהיה מעריצה שלה. אני שומעת את עידן רייכל ומאיר בנאי ואביתר בנאי. אבל באופן כללי אני יותר מחוברת למוזיקה לועזית. מגיל צעיר השקעתי בשפה האנגלית במכוון.
"הקריירה של אמא חסרת תקדים, תחשבי כמה שנים היא רלוונטית ומופיעה. זה מזל גדול וזה נותן לי השראה. היא חרוצה נורא, קמה בחמש בבוקר – כולנו במשפחה קמים מוקדם, גם אבא שלי. אלה הערכים שגדלתי עליהם – עבודה קשה, חריצות, נשימה עמוקה וסבלנות להסתכל לטווח רחוק על המטרות שלך. שני ההורים שלי כאלה. אבא שלי יכול להגיע הביתה ולספר שבנו מחלף חדש ומזיזים רמזור, וזה לא שונה מבחינתי מהסיפור של אמא על הריאיון שהיא עשתה. היא שמה אותי תמיד לפניה, לכן גדלתי עם בריאות נפשית. זה איפשר לי לנהל חיים עצמאיים ומשמעותיים ומנותקים מהמקצוע שלה".
הריאיון המלא עם אלונה זהר בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
