הרצון החופשי נחשב בעיני דורות של פילוסופים לאבן נגף שיש להיזהר ממנה, שעדיף לעקוף בזהירות, על קצות האצבעות, כדי לא להתנגש חזיתית במדענים המנופפים בחוקי הטבע מצד אחד, או באנשי דת, המנופפים באל הקובע הכל מראש, מצד שני.
אלא שאנחנו לא באמת מסוגלים לראות את חיינו כאילו הם מתנהלים ללא בחירות, החלטות ואפשרויות - כך אנחנו חווים את העולם, מרגישים, חושבים, פועלים. וכן, אומר הפילוסוף ד"ר סטיבן קייב מאוניברסיטת קיימברידג', הקיום האנושי מתנהל כולו בתוך חוויה של רצון חופשי.
ד"ר קייב עומד מאחורי אחד הרעיונות המסקרנים של השנים האחרונות והוא האיש שהציע לפתח מדד של רצון חופשי. לצד מדד האינטליגנציה (IQ) ומדד האינטליגנציה הרגשית (EQ), מציע קייב מדד נוסף שיעזור לנו בחיפוש אחר האושר: מדד FQ) Freedom Quotient). המדד יבחן את מידת החירות שבה אנחנו מקבלים החלטות, ואולי אפילו יסייע לנו למצוא מידה רבה יותר של חופש, שבתורה תאפשר לנו בחירה רבה יותר וחיים פחות מוגבלים.
סוד האושר
קייב אינו גורו. הוא, כאמור, מדען שעומד בראש המרכז "לחקר עתיד האינטליגנציה" באוניברסיטת קיימברידג' הבריטית. הוא סיים את הדוקטורט שלו בהצטיינות כבר בשנת 2001, אבל בילה עשור מחייו בתפקידים דיפלומטיים מטעם הוד מלכותה.
מאז הספיק לחזור לאקדמיה ולחבר רב מכר "אלמוות - החיפוש אחר חיי נצח והאופן שבו הוא מניע את האנושות" ולכתוב שורה ארוכה של מאמרים העוסקים בטבע האדם, זכויות בעלי חיים, מלחמות רובוטים ושאלות של מוסר. אלה התפרסמו לא רק בכתבי עת אקדמיים אלא גם במגזינים פופולריים, החל ב"ניו־יורק טיימס" וכלה ב־Wired. כיום הוא חולק את זמנו בין קיימברידג' לברלין.
מדד ה־FQ שמציע ד"ר קייב נועד להעניק לנו דרך חדשה לחשוב על איכות החייםשלנו. במקום למדוד את חיינו באמצעות הישגים, נכסים או מידת סיפוק, קייב מציע לבחון איך אנחנו מקבלים החלטות ובעיקר - מתוך כמה אפשרויות אנחנו בוחרים. לדבריו, ככל שעומדות בפנינו פחות אפשרויות, כך אנחנו נמצאים במקום נמוך יותר במדד החופש, ויש לנו פחות חלופות במידה שבחירה שבחרנו אינה מתאימה לנו ואנחנו נדרשים להחליפה.
לכאורה טריוויאלי: ככל שאנחנו חופשיים יותר, ככל שיש לנו פחות משא על הגב (אחריות, פרנסה, מחויבות לאנשים אחרים, מגבלות גופניות, מגבלות כלכליות וכדומה) כך אנחנו חופשיים יותר להגשים חלומות ולבחור בחירות שבאמת מתאימות לנו. אלא שקייב אומר שלא רק הנסיבות מכתיבות את מדד החופש שלנו, אלא גם הגמישות המחשבתית והיצירתיות שלנו. ובראש וראשונה, היכולת שלנו לזהות את האפשרויות שעומדות בפנינו.
תהליך קבלת ההחלטות מתחלק לשלושה שלבים שאינם נפרדים לגמרי, אלא חופפים וגולשים זה לתוך זה. במילים פשוטות: כדי להיות חופשיים ככל האפשר בבחירות שאנחנו מבצעים בחיים - החל מבחירת המזון שלנו, דרך צורת הבילוי או הפתק שאנו מניחים בקלפי וכלה בבחירת המקצוע, בני הזוג או מקום המגורים - כדאי לייצר כמה שיותר אפשרויות. ככל שנגלה יותר הרפתקנות ופתיחות אינטלקטואלית, כך נוכל להיות חופשיים ומאושרים יותר.
בהיותו פילוסוף, ד"ר קייב מסתפק לעת עתה בהנחת התשתית הרעיונית למדד ה־FQ. הוא אומר שכדי לפתח מדד מדויק שיבחן עד כמה כל אחד מאיתנו חופשי בבחירותיו, יש צורך בדיונים מורכבים בין מדענים מתחומים שונים, ובעיקר פסיכולוגים, שכן מבחן כזה יהיה חייב להיות מורכב מבדיקה של שליטה עצמית, יצירתיות (כמה שימושים אתם יכולים להעלות בדעתכם לאטב משרדי? ובכן, אם הגעתם ליותר ממאה, אתם יצירתיים למדי), דחיית סיפוקים ועוד, ולא ברור איזה משקל יש להעניק לכל גורם כזה; ממש כמו שמבחני אינטליגנציה מורכבים מחלקים שונים, תתי־מבחנים הבודקים יכולות מילוליות, התמצאות מרחבית, זיכרון, ידע כללי וכו', וגם עליהם הקהילה המדעית מתווכחת כבר שנים.
ולמה חשוב לדעת איזה ציון תקבלו במדד FQ עתידי כזה? כיוון שציון גבוה במדד, מעיד על כך ש"יש לנו שליטה בחיינו וזה אחד הדברים שהופכים אותנו למאושרים".
ד"ר קייב חושב שמבחינה פסיכולוגית, בדיקת FQ תוכל לעודד אנשים לטפס מתחתית סולם החופש, ממצב שבו אינם שולטים בחייהם בכלל (למשל, מכורים לסם או לא מסוגלים לדבוק במטרה וליישם אותה), למצב שבו יש להם יותר שליטה, יותר אפשרויות ויותר אפשרויות מימוש - ובמילה אחת - אושר!
למעשה, ההתלהבות הגורפת מרעיון מדד ה־FQ קשורה גם להתנהלות חברתית: אם יהיה בידינו מדד שיצביע על מידת החופש שהייתה לאדם כשקיבל החלטה, מערכת המשפט תוכל להטיל עליו יותר או פחות אחריות (כבר היום מקובל לייחס פחות אחריות לקטינים, למי שהיו במצב של אי־שפיות זמנית וכו'); נוכל להבין עד כמה הסביבה מגבילה אותנו - למשל, גישה מוגבלת לידע ונתונים, צנזורה ואפילו מסרים עקיפים שאנחנו מקבלים מההורים, מבית הספר ומהתקשורת. כך נוכל גם לברר האם לילדות יש אותה יכולת לדמיין את עצמן מצליחות, בתחומים שבנים בוחרים בקלות. לדברי ד"ר קייב: "בחברה מתוקנת, מקבלי ההחלטות יפעלו להעלאת דירוג ה־FQ של האוכלוסייה כולה, כי אם לכולנו יהיה יותר חופש, הפשיעה תקטן, אנשים יבחרו בחירות מועילות יותר לעצמם ויהיו מסופקים יותר".
משמעת מפתחת יצירתיות
בריאיון אינטרנטי שקיימנו איתו, ניסינו להבין אם כל בחירה שאנו עושים בעצם מצמצמת את מדד החופש שלנו. ובמילים אחרות, אם אחד המדדים לחופש הוא היכולת לבחור מבין כמה שיותר אפשרויות, האם זה אומר שכל מערכת יחסים אישית משמעותית, כמו זוגיות, הורות או אפילו חברות נפש, מקטינה את החירות שלנו כי פתאום אנחנו נאלצים להתחשב בעוד ועוד אנשים?
"אני לא חושב שמערכות יחסים אישיות משמעותיות מקטינות את החופש שלנו. מרבית החברויות אינן מלוות באחריות רבה מאוד, ולעומת זאת, הן מעצימות את יכולת הבחירה שלנו", אומר ד"ר קייב.
בעיניו, קשרים עם אנשים קרובים מעניקים לנו תמיכה, מאירים יכולות שלנו שלא ראינו בעצמנו, מעניקים לנו רשת חברתית שפורשת בפנינו אפשרויות חדשות ועוד. "ישנן מערכות יחסים שמטבען מגבילות מאוד", הוא אומר, "כמו למשל, להיות הורה שאחראי לילדיו.
ויש מערכות יחסים שכדי לקיים אותן אנחנו חייבים להישבע בבחירה שביצענו, כמו בנישואים. אבל מצד שני, כשאנחנו במערכת יחסים עמוקה, אנחנו מתפתחים, אנחנו צומחים, אנחנו מפתחים יכולות בתוכנו. בחיים ישנן חוויות שפתוחות בפנינו רק אם אנחנו לוקחים על עצמנו מחויבות לאורך שנים או אפילו לאורך כל החיים".
על פי קייב, גם כשאנחנו בוחרים מקצוע ומוותרים על חלק מהאפשרויות האחרות, אנחנו רוכשים מגוון של אפשרויות חדשות: ההתמקצעות, ההעמקה, שכלול היכולות שלנו - אלה מעניקים לנו אפשרויות שלא היו לנו לפני שלמדנו, לפני שהתנסינו. וכן, לכאורה תחמנו את עצמנו בתחום מקצועי אחד, אבל בפועל הרחבנו את מידת החופש שלנו, כי יש לנו הרבה יותר יכולות וכישורים.
"זה נשמע מוזר, אבל אנחנו בהחלט מרחיבים את החופש שלנו כשאנחנו מוותרים על חלק מהאפשרויות בחיים", אומר קייב. "קחי דוגמה טריוויאלית: כשאת בוחרת קינוח מתוך תפריט במסעדה, יש לך הרבה אפשרויות, אבל צלחת ריקה. בשלב מסוים, את חייבת לקבל החלטה. את מקטינה את מספר האפשרויות שעומדות בפנייך, אבל יש לך קינוח על הצלחת!".
אז כדי להישאר חופשייה, אני לא צריכה לשמור כל הזמן על כל האפשרויות פתוחות?
"מה שחשוב בסופו של דבר הוא לא אם יש לך כמה שיותר אפשרויות שנותרות פתוחות כל הזמן, אלא אם האפשרויות האלה מציעות לך חיים מספקים, ואם יש לך יכולת לבחור מתוך כלל האפשרויות בחירות חכמות".
על מנת לבחור בחירה חכמה וליישם את הבחירות שלי, אני צריכה יצירתיות וגמישות. יש דרכים להעצים את אלה?
"כן, אני חושב שיש דרכים להעצים את מידת החירות שלנו. אנחנו יכולים להתאמן בפיתוח הדמיון, למשל, לאתגר את ההנחות שלנו לגבי העולם ותמיד לחפש דרכים חדשות לראות דברים. אנחנו יכולים להתאמן בשליטה עצמית ובכוח רצון. זה נשמע פרדוקסלי, אבל משמעת יכולה לעודד יותר גמישות ולפתוח בפנינו יותר אפשרויות, כי משמעת עצמית מאפשרת השגת מטרות ארוכות טווח - אנחנו לא מרימים ידיים בדרך, אלא משיגים מטרות שנראות לנו בהתחלה קשות להשגה".
האם אתה צופה שמדד FQ יפותח בזמן הקרוב?
"פיתוח כולל של מדד כזה יהיה קשה מאוד. סביר יותר שיתפתחו מדדים לנסיבות ספציפיות, כמו הערכת החופש של אדם שביצע פשע באמצעות בחינה של האפשרויות שעמדו בפניו, ועד כמה הייתה לו בכלל ברירה או יכולת לנהוג אחרת. חלק מהמדדים יהיו שימושיים ברמה האישית, כי הם יאפשרו לנו ללמוד לקבל יותר שליטה בחיים, וכאמור, יותר חופש".
שלוש דרכים בדרך לקבלת החלטה נכונה
1. זיהוי. כשאנו עומדים בפני הכרעה בחיינו - קטנה או גדולה - אנחנו צריכים קודם כל לזהות את מגוון האפשרויות, אחרת נתעלם מחלק מהן ואולי נחמיץ אותן.
2. בדיקה. כעת מגיע שלב הבחינה המושכלת - בחינת היתרונות והחסרונות של כל אפשרות, ההשלכות העתידיות שלה, מחירה, מחיר הוויתור עליה וכדומה.
3. מימוש. רק לאחר שעשינו בדיקה של כל ההיבטים, מגיע שלב המימוש שתלוי, כמובן, גם בגורמים חיצוניים: ישנן אפשרויות שאינן זמינות לנו כלכלית, גופנית, נפשית וכדומה.
