מג'ד משהראווי (Majd Mashharawi), מהנדסת אזרחית בת 23 מעזה, מנסה לממש פטנט שיזמה במטרה לענות על שתי בעיות אקוטיות בעיר: מספרם העצום של בתים הרוסים מהפצצות, שהותירו רבים מהתושבים ללא קורת גג קבועה, ומחסור כבד בחומרי בניין.
הפטנט שלה, "עוגה ירוקה" (GreenCake), הוא בלוק ידידותי לסביבה המורכב מחומרים ממוחזרים, ובעיקר מהחומר הנפוץ והזמין ביותר בעזה: אפר שנותר משריפת פחם ומהריסות הבתים שנפגעו בשלושת המבצעים (משהראווי מכנה אותם "מלחמות") בתשע השנים האחרונות – "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן".
משהראווי מדברת מניסיון: ב-2008, במהלך "עופרת יצוקה", נהרס בית משפחתה. ב-2014, במבצע "צוק איתן", הרסו ההפגזות את הגינה ואת המכונית המשפחתית. לפי הדיווח שפרסם האו"ם בסוף 2016, ברצועת עזה נפגעו במהלך "צוק איתן" יותר מ-142 אלף בתים, וגם היום נותרו עשרות אלפי בתים הרוסים או פגועים באופן חלקי.
"רוב המפעלים בעזה מתרכזים במחיר ולא באיכות"
"לקראת סיום הלימודים בפקולטה להנדסה אזרחית באוניברסיטה האסלאמית של עזה, התלבטתי עם חברה שלי מה נעשה אחרי הלימודים, כי בעזה יש בעיה של אבטלה", מספרת משהראווי בהתלהבות, בשיחה טלפונית עם ערוץ האדריכלות של Xnet.
"יש בעזה הרבה בעיות, בעיקר בתחום ההנדסה, ומצאנו שאחת המרכזיות בתחום היא המחסור בחומרי בניין", היא מסבירה כיצד נולד הרעיון. "המחירים של חומרי הבניין גבוהים, ולכן רבים מתושבי עזה שהבתים שלהם נהרסו במלחמות נאלצים לגור במכולות, כי אין להם מספיק כסף לבנות בית חדש. רוב המפעלים לחומרי בניין שפועלים בעזה מתרכזים במחיר ולא באיכות. בנוסף לכך, ישראל מגבילה את היקף חומרי הבניין שנכנסים וזה מה שהוביל אותנו למצוא חלופה לבלוקים במחיר סביר ובאיכות גבוהה".
במשך חודשים רבים פותח הבלוק של מג'ד, תחילה עם חברתה ללימודים רוואן עבדאללה (Rawan Abddllaht), שבאחרונה התחתנה ופרשה, והותירה אותה להוביל לבדה את הפרויקט. כשישה חודשים הוקדשו לשיפור איכותו של הבלוק כך שיעמוד בעומסים גבוהים במיוחד, ישמור על משקל קל יחסית ויזהם כמה שפחות את הסביבה. לבסוף נמצא פתרון: שימוש בטכניקת ייצור מסורתית של דחיסה בלחץ. עם מציאת הפתרון הזה, היה המיזם מוכן לפיילוט.
בספטמבר האחרון הגיעה ההזדמנות לניסוי, לאחר שאחד מתושבי עזה התגייס לעזרת המיזם. משהראווי יצרה כמות בלוקים המספיקה להקמת חומה שתחצוץ בין חצר בית לרחוב - פרויקט קטן אך מספיק, לדעתה, כדי להוכיח את איכות המוצר. הפיילוט הוכתר לדבריה בהצלחה, אך השאיפה שלה היא ייצור המוני.
זכתה במלגות אך לא באישור יציאה מעזה
משהראווי נולדה למשפחה משכילה ומבוססת: אמה עורכת דין ואביה מהנדס שמוביל את אחת מחברות הנדסת החשמל הגדולות והפעילות ברצועה. למרות זאת, בחרה הבת לפלס את דרכה המקצועית באופן עצמאי; צעד שאינו מובן מאליו לאישה בחברה מוסלמית שמרנית. "רוב הקולגות שלי שסיימו איתי את הלימודים נותרו מובטלים ונשארו בבית", היא מספרת, "המצב קשה מאוד".
כדי להתחמק מהגורל שפקד את חבריה ולהצליח לממש את הרעיון שהגתה, ניגשה משהראווי בחצי השנה האחרונה למספר תחרויות כדי לנסות ולזכות במלגות שמציעים אקדמיות וארגונים מובילים בעולם. היא זכתה במלגה יוקרתית מאוניברסיטה בווינה, וציפתה כי הביקור בבירת אוסטריה יעניק לה הזדמנות לפיתוח הרעיון שהגתה וגם הזדמנות לעבודה. אך בקשתה להיתר יציאה נתקלה בסירוב.
היא גם זכתה לעלות לשלב הגמר בתחרות לרעיונות טכנולוגים חדשניים, שארגן המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, MIT. אלפי הצעות הוגשו לתחרות, מהן נבחרו 70 ויוזמיהם הוזמנו להמשיך ולפתח את רעיונותיהם במוסד היוקרתי. אך שוב נתקלה בקשת היציאה שלה בסירוב.
במארס אשתקד זכתה במלגה מקרן המעודדת שיתופי פעולה בין יפן ובין עזה, והוזמנה ליפן לעבור הכשרה שסייע בפיתוח הרעיון. כעת היא ממתינה בתקווה לקבל את אישור היציאה המיוחל. למרות המכשולים שמציבה בפניה המציאות הפוליטית, משהראווי אופטימית. המלגות שבהן היא זוכה מעודדות אותה, גם אם אינה מצליחה בסופו של דבר ליהנות מהן.
ההזדמנות האחרונה של קמפיין המימון
אך לא רק בנסיעה לחו"ל היא תולה תקווה. כעת מנסה משהראווי את מזלה במימון המונים, באתר ייעודי. היא מבקשת לגייס 55 אלף דולרים, שיאפשרו להקים פס לייצור בלוקים במשך שנה. מחצית מהסכום, היא מפרטת, יכסה את עלות חומרי הגלם, ומחצית תממן מיכון, אישורים שונים, ייעוץ מקצועי ושיווק.
למרות שהפרויקט זכה לסיקור בתקשורת הערבית, עד כה היא לא הצליחה לגייס סכום משמעותי. בימים האחרונים של הקמפיין היא עדיין אופטימית. האם הישראלים יפתחו את כיסם ויתרמו למיזם?
בתקופה האחרונה נענו יותר מ-7,000 ישראלים לפרויקט מימון המונים ישראלי למען ילדים סורים וכ-1.3 מיליון שקלים כבר נאספו. עכשיו נותר לראות האם הישראלים יצטרפו גם למיזם המסקרן בעזה.
