165 אלף יחידות דיור חדשות בתוך שנתיים - זה היה היעד שהציב ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, כדי להבטיח את המשך צמיחתה של העיר המבוקשת. הוא הכריז על כך ב-2012 וגייס באופן מיידי את האדריכלים לשורותיו, כדי להבטיח איכות אדריכלית. התוצאה הייתה תחרות פתוחה לפיתוח פתרונות דיור שיתאימו לחיים עכשוויים בעיר הגדולה: דירות-מיקרו בנות כ-26 מ"ר בממוצע.
משרד האדריכלים Narchitects זכה בתחרות ויצא לדרך. הביצוע היה מהיר, ומבנה המגורים בשדרה הראשונה של מנהטן אוכלס לפני כחצי שנה. 55 יחידות דיור נערמו בשיטה טרומית מהירה, תוך שימוש במכולות, וחופו בלבנים בסקאלת גוונים של לבן-אפור-שחור כדי לבדל את הנפחים השונים בבלוק המגורים הדחוס. 40% מהדירות הוצעו לדיור בר השגה, והחללים הציבוריים כוללים בין היתר חדר כושר, מועדון דיירים, מרפסת גג בקומה השמינית וחדר כביסה. זאת, כדי לפצות על שטחן הקטן של היחידות ולעודד חיי קהילה בריאים ושותפות ערה בין הדיירים.
הפרויקט זכה בשבוע שעבר בתואר כבוד מטעם מכון האדריכלים האמריקאי (AIA) לשנת 2017, יחד עם עוד כ-20 פרויקטים ברחבי ארצות הברית שנבחרו מתוך כ-700 מתמודדים, על הישגים יוצאי דופן. השופטים התרשמו מהמטרות החברתיות אך גם מהבנייה המודולרית במכולות, שקיצרה את משך הבנייה לכארבעה שבועות בלבד, צמצמה באופן משמעותי את הרעש באתר הבנייה והפחיתה בהתאמה את שיבוש החיים בשכונה באותו זמן.
סידור הנפחים כארבעה מגדלים תמירים שמרכיבים בלוק מגורים, בוורסיה מוקטנת של קו רקיע עירוני, יכול לשלב את הפרויקט הזה במגרשים נוספים בעיר – וזו הייתה אחת המטרות הראשוניות של התחרות. בהחלט מודל שראוי לאמץ בבנייה של יחידות דיור קטנות.
תל אביב קיבלה השראה
בהשראת התחרות ההיא, הכריזה לפני שבועיים עיריית תל אביב-יפו על תחרות פומבית לפיתוח רעיונות ותכנון של צורות מגורים חדשות, בשיתוף עמותת האדריכלים.
לומדים מניו יורק? לא בדיוק.
- ראשית, אין יעדים לתחרות הזאת: לא יעדים מספריים ולא פרוגרמטיים - כמות יחידות דיור, שטח יחידה ממוצע, שטחים נלווים וכדומה. משמעות הדבר: "בנק החלופות" שהעירייה תקבל לא יוכל להיבחן בכלים מדדיים. איך משווים את טיבו של מגדל במרקם של מרכז העסקים הראשי (המע"ר), כמו מגדלי "מידטאון", לטיב וילה משפחתית בנוה צדק?
- שנית, בלומברג הציע אתר ספציפי לתחרות: הבלוק שנמצא בפינת השדרה הראשונה ורחוב 27 במנהטן. בתל אביב אין הגדרה כזו.
- שלישית, לאדריכלים יש זכויות מוגבלות מאוד על היצירה שתוגש לתחרות, אם בכלל. ממילא, אדריכלות היא אחד המקצועות "המשתפים" ביותר: אי-אפשר להגיש בקשה לרשות הפטנטים על התוצר, והעשייה לא מגונת בזכויות יוצרים, כפי שלמדו על בשרם אדריכלים של מבנים איקוניים שעברו שינויים בניגוד לדעתם. ממילא, השרטוטים והתוכניות נחשפים לכל מאן דבעי – במערכות המידע הפתוחות ובמגזיני האדריכלות – ומרחב הידע פרוץ כבר היום, לטוב ולרע.
התחרות הנוכחית מותחת את גישת "הידע לכולם" לנקודה קיצונית. כך מוגדר ב"קול קורא" של התחרות: "מובהר כי השתתפות בתחרות מהווה הסכמה של זוכי התחרות ומשתתפיה למארגני התחרות (העירייה) לשימוש ברעיונות של המתמודדים וכל הנלווה בהצעותיהם ללא תשלום וללא תמורה, ללא הגבלת זמן (...) המתמודד מצהיר כי בעצם ההגשה הוא מתיר לעירייה לפרסם את ההצעות אשר יוגשו לפי שיקול דעתה וללא הגבלה וכל המידע לגביו אינו סודי".
בעוד שהזוכים יקבלו תמורה כספית נדיבה למדי – 65 אלף שקל לזוכה, פרס שני בסך 30 אלף שקל, פרס שלישי בסך 15 אלף שקל, ו-5,000 שקל לשני ציונים לשבח - כל שאר המשתתפים יתרמו את המחשבה, היצירתיות והחדשנות ללא תמורה, פרט לאזכור בתערוכה שתתקיים לאחר הגשת ההצעות.
- הסעיף המקומם ביותר הוא חלוקת הידע החינמית למי שאמור לשלם לאדריכלים, כך שיוכלו להתפרנס בכבוד: היזמים. "מטרות התחרות הן לספק רעיונות, רעיוניים ומעשיים, לרשויות השלטון המרכזי, לשלטון המקומי, ליזמים ובעלי עניין נוספים", כותבות העירייה והעמותה, "ליישום מודלים של דיור שיתופי בתוכניות הכוללות בנייה למגורים, אם במסגרת מרקם בנוי או במרקם חדש". בכך ינושלו האדריכלים מהנכס היקר ביותר שנותר להם – הידע המקצועי.
וכך, בגמר התחרות יוכלו היזמים לדלות – חינם אין כסף – תוכנית מגירה חדשניות ויצירתיות, ולהפוך אותן למוצר גנרי ומשתכפל. ואפילו "האדריכלות בעידן השעתוק הטכני" הזו אינה התרחיש הגרוע ביותר, כי מה ימנע מהיזמים להדיר את האדריכלים המתמודדים מהביצוע בפועל, ולשכור את שירותיו של הנדסאי? את הערכים האדריכליים הם כבר השיגו, בעידוד העירייה ומי שאמור להגן על האינטרסים של המתכננים – עמותת האדריכלים.
מה אומרים שופטי התחרות?
"אנחנו לא מעורבים בהליך בניית התקנון", מגיב אורי אריסון, מנהל משרד בר אוריין אדריכלים, בשמו של בעליו, גידי בר אוריין, שמונה לעמוד בראש חבר השופטים בתחרות. "בחרו בגידי כסמכות לשפוט על האיכות, לא על התנהלותה התקנונית".
שופט נוסף, האדריכל חנן פומגרין (החדר אדריכלים) חושב ש"צריך לשמוח על החופש המוחלט. דווקא אם נותנים מגבלות – אנשים לא מרוצים. להגביל משמעו לזרוק חכה ולהחליט מראש איזה דג תתפוס. ההגבלות יגיעו אחר כך, עם הרגולציה, המדיניות, החוקים וההנחיות המרחביות. באדריכלות יש כל כך הרבה מגבלות - יש משהו יותר מוגבל מקבלת היתר בנייה?"
"זו תחרות ללא לוקיישן בגלל שזו תחרות רעיונית", מגיב האדריכל אליהו נאוי, מזכיר חבר שופטי התחרות מטעם עמותת האדריכלים, "זה נותן יותר חופש למתכננים, ואני מאמין שכך ההצעות שיתקבלו ייצאו מהקופסה. לכן, התחרות פתוחה לא רק לאדריכלים אלא לאמנים, אנשים מתחום הגיאוגרפיה והחברה. אני בטוח שהתחרות תניב תוצאות מדהימות". בכלל, נאוי מבקש להרגיע: "את התחרות יזמה העירייה, ואנחנו נענינו לבקשה שלה ללוות את התחרות. אם ההצעה תהיה מספיק חכמה, אני לא חושב שיש אפשרות שהנדסאי יוכל להוציא אותה לפעולה. תהליכי התכנון של רעיונות חדשניים לוקחים שנים, אז אני לא מודאג".
בטוח? רק לפני כחודש פרשה העמותה מהתחרות לתכנון מעונות הסטודנטים בטכניון, בעקבות התנגדות עזה לשכר הטרחה הנמוך שהוצע לזוכים ולמשתתפים בתחרות. המשא והמתן בין העמותה לטכניון הופסק, לאחר שהעמותה התקשתה להעלות משמעותית את שכר הטרחה (כ-763 אלף שקלים, שהם רק כ-2.31% מתקציב הפרויקט), והיא משכה את ידה מהתחרות. נותר לגלות אם היא משכילה ללמוד מטעויות העבר שלה.
חשבון האינסטגרם החדש של Xnet: פרויקטים וחדשות בארץ ובעולם
