שנת 2016 תיזכר בשוק הרכב הישראלי כשנת המהפך: לראשונה בהיסטוריה הרכב הכי נמכר בישראל היה קרוס-אובר, "ג'יפון" בלשון העם. כ-14,000 קיה ספורטאז' עלו לכבישי ישראל השנה, יותר מהדגמים הדולקים אחריו – קיה פיקנטו הקטנה, טויוטה קורולה המשפחתית, מיצובישי אאוטלנדר (גם הוא קרוס-אובר) ויונדאי טוסון (קרוס-אובר נוסף).
לא נחדש אם נאמר שקרוס-אוברים הם הקטגוריה הלוהטת בשוק הרכב בכל העולם. בכל מדינה כמעט נרשמת ירידה בנתח השוק של המכוניות המשפחתיות הקלאסיות (גם הקומפקטיות וגם הגדולות, אלה שמכונות אצלנו "מנהלים"), לעומת זינוק בנתח השוק של הקרוס-אוברים. נתוני שוק הרכב באירופה (ל-11 החודשים הראשונים של 2016), מגלים למשל, ירידה של 8% במסירות של פולקסווגן "גולף" (שמובילה בקביעות את שוק הרכב האירופאי זה שנים רבות), מול זינוק לקרוס-אוברים: ניסאן קשקאי, רנו קאפצ'ור, פיג'ו 2008, פולקסווגן טיגואן, אופל מוקה, יונדאי טוסון, קיה ספורטאז', דאצ'יה דאסטר, רנו קדג'אר, פיאט 500X, ב.מ.ו X1 ופורד קוגה. המסירות של כמה מהם זינקו ב-2016 במאות אחוזים לעומת 2015.
לשוק הצפוף והצומח במהירות נכנסה בסערה חברת פיג'ו עם ה-3008 החדשה. אמנם, גם לגרסה הקודמת שלה קראו בפיג'ו "קרוס-אובר" אבל הוא היה משעמם בעיצובה ודמה למיניוואן גמלוני יותר מאשר לרכב דינמי ומעוצב, כמתבקש מקרוס-אובר מתקדם. ה-3008 החדש הוא משהו שונה לגמרי.
נתחיל בעיצוב. אם עד עתה משכו את תשומת הלב קיה ספורטאז' ויונדאי טוסון והתחרו ביניהם על תואר "מלך היופי של הקרוס-אוברים", בא ה-3008 וגנב את ההצגה. העיצוב החיצוני שלו דינמי, צעיר, זורם, מחודד, ממש בית-ספר לקרוס-אוברים, ומולו – לפחות בגזרת העיצוב - הן הטוסון והן הספורטאז' יימצאו בבעיה.
גם בפנים ה-3008 נראה טוב. סביבת הנהג יפהפייה, עם הגה קטן מצופה עור ונוח לשימוש, עם צג מולטימדיה גדול שבאמצעותו מנהלים הכל (מסאונד ומיזוג ועד הגדרות שונות ומידע), ועם שורת מקשים דמויי קלידי פסנתר שמאפשרים קיצור דרך נוח לתפריטים השונים. עוד בולט לוח המחוונים, שבמרכזו צג דיגיטלי (נוסף) עליו מוצגים נתוני מהירות וסל"ד, והוא מתחלף בהתאם למצבי הנהיגה שבוחר הנהג.
גם לנוסעים נוח ומרווח: המושבים מאחור עמוקים והתקרה מאפשרת נוחות גם לגבוהים, תא המטען נגיש וגדול (520 ליטר), האקוסטיקה ובידוד הרעשים נהדרים ובכלל – חלל הנוסעים משדר יוקרה כמעט כמו במכוניות פאר יוקרתיות ויקרות.
נעבור לביצועים. פיג'ו מפתיעים ומציגים דווקא בגרסת הבסיס, שעולה הכי פחות (מ-145 אלף שקל) שילוב של מנוע דיזל ותיבת הילוכים אוטומטית, ומערכת עצור וסע. הנתונים על הנייר נהדרים (מומנט מעולה של 30.6 קג"מ לעומת 16.4 בלבד בקיה ספורטאז' "אורבן" הפופולרי). ה-3008 הבסיסי אינו ספורטיבי אבל מגלה יכולת ודינמיות טובים בדרך כלל (בעיקר כשמשלבים את מתג ה-Sport), ובעיקר מציע חיסכון מדהים בדלק: אם לא תתפרעו עם ה-3008 על הכביש, תוכלו לעשות 18-17 ק"מ לליטר, לעומת 10-9 ק"מ לליטר בלבד בספורטאז'.
ומה טוב פחות?
ובכן, לא הכל מושלם. נתחיל בתפעול ידית ההילוכים, שדומה יותר לסטיק בתא הטייס של מטוס F16 מאשר לידית תפעול ברכב. התחכום העיצובי הזה מאלץ לחשוב היטב לפני ביצוע כל צעד, כדי לוודא: האם הכנסנו לרוורס או לא? האם אנחנו עומדים לנסוע קדימה או אחורה? סביר להניח, שאחרי ימים ארוכים של תפעול מתרגלים לעניין וטועים פחות, אבל בנסיעת מבחן הייתה כאן מגבלה מסוימת.
ועוד: בגזרת האבזור – ה-3008 (הבסיסי) מעט מאכזב. כאמור, סביבת הנהג מאוד דיגיטלית ועשירה, אבל חסרות כמה ממערכות הבטיחות החשובות (כמו למשל בקרה אקטיבית למניעת סטייה מנתיב או בלימה אוטונומית), מערכות שהספורטאז' מצויד בהן עד מעל הראש.
עוד חסרות, לפחות בגרסת הכניסה הבסיס, מערכת ניווט משולבת ובעיקר מצלמת רוורס. ולא ברור למה: אם כבר מעמיסים כל-כך הרבה אלקטרוניקה על הרכב – מדוע דווקא הגאדג'ט הבסיסי והפשוט אבל המאוד בטיחותי הזה – מצלמה אחורית - חסר.
פלוס: עיצוב, סטייל, נוחות נסיעה, הנדסת אנוש, חיסכון בדלק.
מינוס: אבזרי בטיחות מתקדמים, עומס אלקטרוניקה.
מתחרים: קיה נירו, רנו קדג'אר, קיה ספורטאז', יונדאי טוסון.
שורה תחתונה: "הצרפתיות טובות כשהן צעירות", סיכם את העניין - במשפט שוביניסטי למדי - נהג וולוו סקרן, שעצר כדי לברר פרטים. ואכן, גם כשיצאה להם יצירה נאה ומוצלחת כמו ה-3008, תדמית, אמינות ומוניטין הם נכסים שפיג'ו ייאלצו לעמול קשה כדי להשיג. בקיצור – קרוס-אובר נהדר ורכב משפחתי מושלם, בתקווה שיוכיח שהוא אמין לאורך הזמן.
