"המשפחה שלנו נוסעת הרבה פעמים לתקופות ארוכות בהודו, לשליחות. אני טסתי כבר שלוש פעמים. פעם אחת אפילו ל-4 חודשים! אנחנו נמצאים שם ב"לֶה", שם יש מקום שנקרא "בית יהודי", שדוד שלי הקים. ההורים שלי באים ללמד בו ואנחנו משחקים עם הילדים של המבקרים. יש שם נהר גדול שממנו באים המים לכל המקלחות ופעם היתה הצפה, אז כל הנהר היה חום ולא התקלחנו שבוע. שמחתי כי לא הייתי חייבת להתקלח, אבל היינו קצת מסריחים, אז זה לא היה כזה נעים. אני ממש אוהבת את הודו, כי זה מקום אחר, שכל פעם שאני מסתובבת בו אני מכירה חלק חדש. זה כיף להכיר כל פעם מקום שלא הכרת".
המשפחה שלי
----------------
אני: בינה שוֹמֶר, בת 9, בכיתה ד'.
אמא: יסכה שומר (37). אמא היא יועצת זוגיות ומיניות. היא מחברת זוגות ואבא שלי מחתן אותם. היא עושה איתם פגישה ומדברת איתם ועושה להם כל מיני שלבים וכך עוזרת להם להתחבר יותר אחד עם השני. קוראים לתוכנית שלהם "כלים שלובים".
אבא: יהונתן שומר (37), אבא גם עוזר לאמא לחבר זוגות וגם מחתן זוגות. אני חושבת שזה נחמד שאמא ואבא עובדים יחד ונמצאים הרבה יחד. אני חושבת שהם ממש מחוברים זה לזה, למרות שהם מתווכחים קצת, אבל תמיד מסכימים.
אחים ואחיות: אורה בת 17 – היא הבכורה; מילכה בת 14; טוב-רואי בן 12 ומעין ישראל בן 4. כיף שיש הרבה אחים ואחיות, אבל אנחנו לא כזו משפחה גדולה. יש לי חברות בכיתה עם 12 אחים או 9 אחים. הם משפחה ענקית. זה כיף, אבל רק אם לא כל שנייה מבקשים ממך לטפל בקטנים.
משמעות השם שלי: בינה זה סוג אחר של חוכמה.
ארוחה משפחתית: במשך השבוע כל אחד אוכל בשעה אחרת, כי כל אחד מגיע בשעה אחרת. בשבת אנחנו אוכלים כמה ארוחות ביחד וכל ראש חודש אנחנו אוכלים ארוחה משפחתית.
המטלות שלי בבית: לפעמים מבקשים ממני לתלות כביסה. לפעמים אני רוצה לשטוף כלים ולפעמים אני גם רוצה לנקות את הבית לכבוד שבת.
הזמן שלנו בהודו: המשפחה שלנו נוסעת הרבה פעמים לתקופות ארוכות בהודו, לשליחות. אני טסתי כבר שלוש פעמים. פעם אחת אפילו ל-4 חודשים! אנחנו נמצאים שם ב"לֶה", שם יש מקום שנקרא "בית יהודי", שדוד שלי הקים וההורים שלי באים ללמד בו ואנחנו משחקים עם הילדים של המבקרים. יש שם נהר גדול שממנו באים המים לכל המקלחות ופעם היתה הצפה, אז כל הנהר היה חום ולא התקלחנו שבוע. שמחתי כי לא הייתי חייבת להתקלח, אבל היינו קצת מסריחים, אז זה לא היה כזה נעים. אני ממש אוהבת את הודו, כי זה מקום אחר, שכל פעם שאני מסתובבת בו אני מכירה חלק חדש. זה כיף להכיר כל פעם מקום שלא הכרת.
ערב דייט משפחתי: יש לנו בבית ערב שנקרא 'ערב דייט משפחתי'. הרעיון בא מתוך ערב דייט זוגי שההורים שלי מציעים לזוגות שהם מלווים לעשות והם גם עושים אותו בעצמם כזוג ולנו אסור להצטרף, אז המצאנו ערב דייט משפחתי, שבו נמצאת כל המשפחה. בכל פעם מישהו אחר צריך לתכנן את הערב ומה עושים בו, לפי מה שהוא הכי אוהב (בישול, ציור, משחק) וכולם עושים את זה איתו. כשאני מארגנת משהו, תמיד יש ריקודים, כי אני הכי אוהבת לרקוד. ההורים שלי מוציאים עכשיו ספר שיהיו בו 52 רעיונות לדייטים זוגיים ויקראו לו זמן לאהבה.
הבית שלי
-----------
הישוב: צפת. אני אוהבת לגור כאן, כי אתה מכיר כמעט כל אחד, לפחות בעיר העתיקה וכמעט כולם בצפת מכירים את אבא ואמא שלי. אני יכולה לעבור ליד כל אחד ברחוב ולהגיד שלום. אני אוהבת גם שיש הרבה צבע בצפת. יש יער שאנחנו הולכים אליו בשבתות ויש בו גן משחקים והוא ממש צמוד לעיר העתיקה ואנחנו גם מטיילים ברגע בטבע שליד העיר.
הבית: בית פרטי. יש לנו חצר קטנה משלנו.
החדר: לכל אחד מהאחים הקטנים יש נישה. זה מן חדר קטן שלא סגור עם דלת. הוא סגור בארונות ובדים. לאבא ואמא יש חדר פרטי וגם למילכה וגם לאורה. לי יש נישה שמאחוריה נמצאת הנישה של אחי הגדול טוב-רואי ולפני הנישה של אחי הקטן, מעיין-ישראל.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר האר"י בצפת, לא בעיר העתיקה. יוצאים מהעיר העתיקה והולכים קצת ברגל.
מה מיוחד בביה"ס שלי? ברוב בתי הספר לא לומדים חקלאות ונגינה ומקהלה ואצלנו לומדים. רק הבנים לומדים חקלאות. יש לנו כיתות נפרדות לבנים ולבנות וגם בניינים נפרדים ואני אוהבת את זה, כי פעם, כשהיינו באותו בניין עם הבנים, הם כל הזמן פתחו לנו את הדלת ודפקו לנו כדור על הדלת והציקו לנו. וגם, אני חושבת שעדיף להפריד, כי הבנים והבנות לפעמים לא מתקדמים באותו קצב ואז צריך לחזור על אותו שיעור אלף פעמים.
המקצוע שאני הכי אוהבת: מקהלה ותזמורת – כי אלה לא שיעורים רגילים. אתה לומד משהו שלא בא לך ביום-יום.
עוד שיעורים מיוחדים בבית הספר שלנו: יש לנו שיעור נביא, שבו לומדים את ספרי הנביאים, יהושוע, שופטים ויש שיעור חמישה חומשי תורה, שבו לומדים תורה ושיעור הלכות, שבו לומדים פרקי הלכה – למשל, למדנו על גניבה והשבת אבידה.
המורה האהובה עלי: רותי המורה לציור, כי למרות שקוראים לזה שיעור ציור, היא עושה לנו יצירות יותר משיעור אומנות. למשל, לקחנו עלים, צבענו אותם ועשינו איתם חותמת.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שיבינו את הילדים, כי אם אתה לא מבין אותם אתה לא יכול ללמד אותם כי הם לא מבינים אותך.
אוהבת ללמוד? בעיקרון כן. פיספסתי אפילו ברית מילה של בן דוד שלי כדי ללמוד.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? שהמורה יותר תבין אותנו ותתחשב בנו.
שיעורי בית: אין הרבה. אני מכינה אותם בדרך כלל בכיתה.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: יש לי חברה מאוד קרובה אלי, הדסה ואם היא לא פנויה אז אני במחשב.
הכי אוהבת לעשות בעולם: לשחק עם חברות.
מאכל אהוב: האוכל של השניצליה בצפת.
מָסַכים: אין לנו טלוויזיה ואנחנו צופים בסרטים במחשב. בכל יום מותר לנו סרט אחד.
הכי אוהבת לעשות עם אמא: ללכת איתה לקניון בטבריה.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: לעשות איתו צחוקים, כי אבא שלי שונא שאנחנו נוגעים לו באף, אז שיחקתי איתו מי מצליח לנגוע אחד לשני באף.
הכי אוהבת לעשות עם האחים: עם אורה אני אוהבת שהיא עושה לי תסרוקות. מילכה טובה באיפור ולפעמים היא מאפרת אותי ומחפשת אותי והיא גם מלמדת אותי שירים בספרדית. עם טוב-רואי אנחנו לפעמים מתווכחים, אבל אני אוהבת לשחק איתו והוא מצחיק אותי באוכל. זה אח שאני מתייחסת אלי כמו חבר. עם מעין ישראל אני אוהבת לשחק ולעשות צחוקים ואנחנו גם משחקים במחשב ורואים סרטים ביחד.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: גם וגם. נגיד לפעמים, כשאנחנו לא מתנהגים יפה ועוברים כל גבול, אז צריך לצעוק עלינו, אבל לפעמים צריך לעשות שטות וצחוק.
החברה הכי טובה: אודל, שאנחנו חברות מכיתה א' ואני באה אליה הרבה פעמים, כי היא מבינה אותי ואת מה שאני מרגישה ומרגישה כמעט אותו דבר. שתינו אוהבות לצייר.
החלום שלי: הגשמתי אותו – לשחות עם דולפינים. היה ממש כיף. אבל יש לי עוד חלום – לחבק אריה. אבא שלי אמא שיש מקום שמחבקים נמרים, אז אולי אני אחבק נמר במקום אריה, אבל זה עדיין מגניב.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: כוח האהבה – לחבר אנשים. זה דומה למה שההורים שלי עושים, אבל יותר, כי אצל ההורים שלי יש תהליך וזה לוקח זמן ואצלי הם רק יבואו אלי ואני אעשה להם כישוף ואחבר אותם.
כשאהיה גדולה: אני רוצה שיהיה לי בית גדול ושאני אהיה די עשירה ועם הכסף שלי אני רוצה לעזור לאנשים. אני רוצה שהעולם יהיה – שכולם יעזרו אחד לשני ושלא ישאירו מישהו אחד תמיד בצד.
מתי כועסים עלי? כשמעייני אח שלי מציק לי ואז אני מציקה לו בחזרה. זה מעצבן כי תמיד הקטנים מוסיפים משהו על מה שקרה. נגיד, הוא הציק לי ואני לא הצקתי לו בהתחלה ואז אני הצקתי לו והוא אומר להורים רק את מה שאני עשיתי לו. הוא לא אומר מה שהוא עשה לי, כדי להוסיף השראה.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: תמיד כשאני טסה במטוס ורואה את האדמה של ישראל מרחוק וזה נראה כאילו זה פאזל ויש מלא חלקים ירוקים-אדומים ובאמצע יש שביל קצף כזה, שזה הכביש. זה רגע ממש כיפי.
הייתי רוצה לחיות ב: בירושלים, ליד קודש הקודשים. כלומר, המקום שהיה קודש הקודשים. כולם מספרים על זה שיש חומה במערות הכותל שמאחוריה היה קודש הקודשים. אני רוצה לגור שם, אבל עם אמא שלי ואבא שלי כמובן.
לגדול או להישאר ילדה לנצח? הייתי רוצה להישאר הכי קטנה בבית, כי תמיד מפנקים את ההכי קטן בבית, אבל יש משהו טוב בזה שאני לא הכי קטנה, כי הכי קטן הרבה פעמים זורק את הזבל.
ההמלצה שלי לספר: ג'ינג'י – תעלומת הנעל הגנובה, כי מספרים שם על תעלומות. זה על ילדה שג'ינגי חבר שלה ונעלמה לה הנעל ובסוף גילו שמי שמצא לה את הנעל הוא גנב לה אותה בעצם.
טקס שינה: אני לא מסכימה ללכת לישון ובסוף מכריחים אותי. תמיד לפני השינה אנחנו רואים סרט ואבא שלנו מנסה למשכנע אותנו ללכת לישון ולא בא לנו להפסיק את הסרט.
* * * * * * * * * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?
ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.
שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
______________________________________________
קראו גם על נעמי, שחיה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק בנצרת עילית:
