קצת גרמנייה, הרבה ישראלית: בקרוב על המסך של התאגיד החדש

רגע לפני שאנטוניה ימין נכנסה לניתוח ברגלה, שנשברה בשל מעידה ברחוב, וכשראשה מסוחרר מתרופת הוואליום שקיבלה לצורך הרגעה – הגיעה אליה שיחת טלפון ממרואיינת. "תביא, תביא לי לענות", אמרה לבעלה, השחקן אמיר הלל (מכוכבי המחזמר "בילי שוורץ") - וזה הגיש לה מיד את הסלולרי. "רק אלוהים יודע מה אמרתי בשיחה הזו", צחקה לאחר מכן, ועל הדרך שיבחה את היתרונות שבזוגיות עם אמן. "אמיר ואני התברכנו בכך ששנינו עושים את מה שאנחנו אוהבים", אמרה. "אנחנו לא הולכים למשרד מתשע עד חמש וחוזרים הביתה בלי שיש לנו מה לספר זה לזו. לנו תמיד יש סיפורים, ואנחנו מבינים את השעות המשוגעות שהעבודות האלה דורשות. כשביקשתי ממנו לדבר עם המרואיינת מחדר הניתוח, הוא הבין אותי מיד, אבל כשאחותי שמעה את זה, היא חשבה שאני משוגעת".

עוד בערוץ אנשים:

• רועי מייקל שפי סופר – ולא רק את הקוביות בבטן
• סיון קונוולינה השיגה הסדר גירושים יוצא דופן – בלי מאבקים
• מושקי לנדאו מגדלת ילד מיוחד במשפחה חרדית
  

משוגעת? לא בטוח ששיחת טלפון בענייני עבודה מחדר ניתוח היא הדבר הכי משוגע שימין עשתה. במהלך קריירה לא ארוכה במיוחד היא כבר הספיקה להיפגש עם חבורת ניאו-נאצים ולראיין את מי שהייתה המשרתת של היטלר, וכשאני שואל אותה מי המודל שלה, התשובה היא לא יונית לוי, אלא דווקא איתי אנגל, המסקר עבור ערוץ 2 סכסוכים עולמיים ויוצא לא פעם לאזורי סיכון. את ימין אפשר היה לראות בעבר בערוץ 10; אחר כך היא עזבה את המסך הישראלי לטובת הטלוויזיה הגרמנית, ובקרוב היא שוב תדבר לצופים בעברית, הפעם ככתבת וכמגישה בתאגיד השידור הציבורי החדש. ימין תציג שם, מן הסתם, סיפורים של אנשים אחרים, אבל גם הסיפור האישי שלה בהחלט שווה כתבה.

ימין ובעלה אמיר הלל עם מייפל, בתו של גיל ריבה, במסיבת יום הולדתה. "שנינו עושים את מה שאנחנו אוהבים"(צילום: רפי דלויה)

אנסטסיה, אנטיגונה, אנטונלה

ימין (28) נולדה במנהיים שבגרמניה. אמה היא אזרחית גרמנייה שהגיעה לישראל ב-1986 לחופשה של שבוע והחליטה להישאר כאן לאחר שפגשה את אביה בחוף הים. מספר חודשים לאחר ההיכרות הגיע היריון, והאם החליטה שברצונה ללדת קרוב למשפחתה בגרמניה. כשהייתה ימין בת שנתיים, חזרה עם הוריה לישראל, ומאז היא חיה בנתניה ומדי פעם יצאה לביקורים במולדת.

"לגדול בבית שהוא חצי-חצי זה קטע", היא אומרת. "מצד אחד, אבא שלי הוא מאוד ישראלי - נתנייתי טריפוליטאי לפי הספר. מצד שני, אמא שלי היא הכי גרמנייה בעולם. בלוק, בהתנהגות, בחינוך - הכל היה אצלנו נורא 'דויטש'. אני זוכרת, למשל, שפעם, כנערה, חזרתי הביתה מבילוי בחצות וחמש דקות במקום בחצות: אמא שלי נתנה לי ריתוק של שבוע על איחור של חמש דקות. לא נראה לי שיש עוד ילד ישראלי שקיבל אי פעם את העונש הזה".

הבית המעורב זיכה אותה ביכולת לדבר גרמנית שוטפת וגם בשם פרטי שגורם לה לא מעט תסבוכות. "האמת היא שעל השם אחראי דווקא אבא שלי הצבר", היא מגלה. "אנטוניה הוא שם נפוץ באיטליה, ורק לישראלים קשה איתו. מה לא קוראים לי כאן? אנסטסיה, אנטיגונה, אנטונלה. כשאני מגיעה לחו"ל, פתאום אני מרגישה כמו איזו 'דנה', כי בעיני כולם שם זה שם רגיל".

בתיכון למדה במגמות פסיכולוגיה וספרות, ובצבא שירתה כמש"קית חינוך, לא לפני שעברה גיור במסגרת קורס שנערך בבסיס מחו"ה אלון שבגליל התחתון. "כל החיים היה לי ברור שאני רוצה להתגייר. גדלתי כאן לאב ישראלי ובסביבה ישראלית לגמרי, וחגגתי חגים יהודיים. אמא שלי לא חינכה אותנו על ערכים נוצריים. בגיל 16, כשקיבלתי את תעודת הזהות הראשונה, ראיתי שכתוב שם: 'דת: נוצרייה'; בתגובה, פרצתי בבכי היסטרי, קימטתי את הטופס והכנסתי אותו למגירה. הוא נראה לי לא קשור אליי".

את הקורס היא מתארת כחוויה לא פשוטה. "רוב הבנות לא דיברו עברית, והיו ימים ששכבתי בחדר עם דמעות בעיניים. בהמשך הסתגלתי, אבל אלה היו שבועות מאוד אינטנסיביים. היינו צריכות להתפלל שלוש פעמים ביום. גם הכריחו אותי להוסיף את השם 'נויה' לתעודת הזהות. אחר כך הסרתי אותו, כי לא באמת הצלחתי להתרגל אליו ולענות כשקוראים לי ככה".

במהלך השירות, במסגרת הכנות לטקס זיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, גילתה את ייעודה - עיתונות. ימין נקלעה לשיחה עם אחד המשתתפים באירוע, עיתונאי שהכיר את רבין באופן אישי ושאת שמו היא לא זוכרת; הוא ראה שהחיילת הצעירה מביעה עניין במקצוע שלו והציע להיפגש עימה ולהשיב לשאלותיה. כך דבק בה החיידק. "עולם העיתונות משך אותי. נורא רציתי להפוך למישהי ששומעת סיפורים וחושפת פרשיות". אחרי השחרור נרשמה לבית הספר לעיתונאות כותרת שבאוניברסיטת תל אביב, וכבר במהלך הלימודים החלה לעבוד באתר און לייף - תחילה כפרילנסרית ובהמשך ככתבת קבועה. "הייתי ילדה בת 22 שלא הייתה לה קריירה, ועבדתי ככתבת המכסה את תחום הקריירה", היא צוחקת.

התחנה המקצועית הראשונה שלה אחרי סיום התואר הייתה פרנקפורט, לשם הגיעה בניסיון להשתלב בתקשורת הגרמנית. ימין נרשמה להתמחות בעיתון "Frankfurter Rundschau", סיקרה חדשות מקומיות, ועל אף שנהנתה, התגעגעה לישראל, לבן זוגה ולמנהגים כאן. "הייתי שם היחידה שהגיעה למשרד עם בגדים צבעוניים", היא נזכרת. "כולם שם היו לבושים בשחור, אפור ולבן - ואני הייתי באה פתאום עם איזה סוודר ורוד ניאון". כשהגעגועים הכריעו, חזרה לארץ והחלה לעבוד כתחקירנית בחדשות 10.

"זה הבית", היא אומרת על המקום שבו עבדה שלוש שנים. במיוחד זכורה לה סדרת כתבות בנושא אנטישמיות שעליה עבדה עם עורך חדשות החוץ, נדב איל ("גאון מהלך", כהגדרתה). "ראיינו יחד חבורת ניאו-נאצים בחור במזרח גרמניה. כשהגענו לשם, הם ביקשו שנקיים את הראיון במקום אחר. זה היה רגע די מפחיד. תוך כדי נסיעה שלחתי בווטסאפ מיקומים לעורכת שלי כדי שתדע איפה אנחנו במידה שאנחנו נעלמים". התוצאה השתלמה: איל פרגן לה על התחקיר בפוסט בפייסבוק, והמנכ"ל גולן יוכפז קידם אותה לתפקיד כתבת תורנית במהדורת החדשות. "כתבת תורנית עושה משמרות בשישי ושבת", היא מסבירה. "בשביל כל הכתבים זה נחשב לעונש – אבל אני דפקתי פירואטים במערכת, הייתי בעננים".

צפו בראיון עם אחד הניאו-נאצים:

שערורייה שאין לה אח ורע

את ערוץ 10 עזבה לאחר שקיבלה הצעה להתמנות לכתבת לענייני ישראל והרשות הפלסטינית של הערוץ הגרמני הציבורי ZDF. לא היה לה קשה להיענות בחיוב: "הם הציעו לי פי ארבעה ממה שהרווחתי. זו הייתה הצעה שאי אפשר לסרב לה".

איזה עקרונות הנחו אותך כששידרת לצופים בגרמניה?

"היה לי חשוב לחזק את התדמית של ישראל. במערכת חדשות ישראלית התפקיד שלך הוא להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה ולמתוח ביקורת כשצריך. כששידרתי לציבור שהוא לא חלק מהמדינה שלי, משהו בי השתנה. הרגשתי שאת הכביסה המלוכלכת לא מוציאים החוצה".

את הקשר עם הערוץ הגרמני סיימה על מנת להצטרף לתאגיד השידור הציבורי, כאן, מהלך שהיא מנמקת ברצון "להיות חלק בהקמת גוף חדש ולשדר בטלוויזיה, ברדיו ובדיגיטל במקביל".

את לא חוששת לעתידו של מקום עבודתך החדש לנוכח האיומים החוזרים ונשנים לסגור אותו?

"עבדתי בערוץ 10 כשהיו איומים לסגור אותו, כך שאני רגילה להיות בערוץ שרוצים לסגור. הדרמות האלו פחות מרגשות אותי. אני וכל חבריי מסביבי עובדים במרץ כדי להביא את מיטב הסיפורים. מבחינת ההיבט הציבורי של ניסיונות הסגירה - זו שערורייה שאין לה אח ורע. זה ניסיון להתערב פוליטית בגוף שאמור להיות א-פוליטי ולייצג מגוון דעות באוכלוסייה".

במסגרת מקום עבודתה החדש היא כבר הכינה כתבה שזכתה להדים רבים ושודרה גם ב"אולפן שישי" בערוץ 2: ראיון עם מי שהייתה אחת המשרתות של היטלר באחוזתו הפרטית, הברגהוף. "נושא השואה חשוב לי", אומרת ימין. "הוא מלווה אותי בחיי כילדה חצי גרמנייה שגדלה בישראל. אבל היה לי חשוב לשמוע את הסיפור של האישה הזו, כי היא מייצגת דור שלם שלא עניינה אותו השמדת העם היהודי. הם היו מאוד נבערים והאמינו למה שנתנו להם להאמין. הם לא רצו לחשוב לאן השכנים היהודים שלהם נעלמים, וזה מחריד".

צפו בכתבה (וזכרו את השם אנטוניה ימין):

מערוץ ZDF נמסר: "אנטוניה ימין עבדה עבור דסק החוץ של ערוץ ZDF בתל אביב בין החודשים ספטמבר 2015 עד ספטמבר 2016. היא עשתה עבודתה היטב כחלק מצוות ההפקה בישראל, ונבקש להבהיר כי במסגרת עבודתה הייתה אחראית על ארגון ראיונות, תרגומים, ותיאומי שידורים חיים עבור הכתבת בישראל, שהינה ניקולה אלברכט. יודגש כי תכני הדיווחים המועברים לצופינו נבחרים תמיד באופן עצמאי על ידי הכתבים עצמם וצוות העורכים של ZDF״.

______________________________________________________

גם הוא הצטרף לתאגיד: כוכב רשת חרדי שבועט לכל הכיוונים. הקליקו על התמונה:

"אני בחור נאה לדעתך? ודווקא אותי לא הטרידו?" הקליקו על התמונה (צילום: דנה קופל)