בית בלי דלת וקרקע, אבל עם
אור גדול: כך ילדים מציירים עוני

לבית של אהוד אין חלונות ובכל זאת נכנס אור גדול והעץ של תמי חסר יציבות אבל האור נמצא בפרטים הקטנים. מיכל וימר עם ציורים של 3 ילדים שחיים מתחת לקו העוני

מיכל וימרפורסם: 28.12.16 09:02
הציור של אהוד: אין דלת שתזמין להיכנס ואין חלונות שיכניסו את אור השמש הביתה פנימה
הציור של אהוד: אין דלת שתזמין להיכנס ואין חלונות שיכניסו את אור השמש הביתה פנימה
בדרך כלל ציורים מגיעים לשולחן שלי בשקט בשקט. אני בכוונה מבקשת לא לדעת יותר מדי למה פנו אלי או מהו הקושי של הילד. בעיקר כי אני מאמינה שהציורים מדברים דווקא במקומות בהם הילד מתקשה לדבר. כמובן שאחרי ההתבוננות בציורים אפגש עם ההורים והילד עצמו ואשמח לשמוע את המילים שלהם,
אבל בשלב ראשון אני מפנה את הבמה לציורים. בפעם הזו הציורים דווקא הגיעו עם סיפור.

 

3 ציורים של 3 ילדים שחיים מתחת לקו העוני. אין מחשב בבית, המקרר ריק, אין חימום. בזמן שכולנו מדליקים נרות חנוכה, הם עושים זאת במועדונית, כי בבית פשוט אין. מה שמצאתי בציורים הוא בדיוק את הסיבה שאני מבקשת ציורים בלי סיפור בשלב הראשון. כשלא עסוקים מדי בסיפור עצמו ובתבניות, מוצאים בציורים את הכוחות של הילדים, את האור האמיתי, את הכישרונות המופלאים שלהם.

 

דווקא בתוך העוני והחוסר ראיתי ילדים עם דמיון עשיר, ילדים מפותחים לפעמים יותר מכפי גילם. המחקרים בתחום העוני קשים ביותר ומדברים על דלות יצירתית ולכן היה מרגש עבורי לראות את הציורים האלה, שבהם יש הרבה יצירתיות לצד סימנים למצוקה וקושי.

 

אז נכון... לבית אחד אין חלונות ודלתות, לדמות אחרת אין ידיים ורגליים ועולם הדמיון לפעמים מפצה על העוני הממשי, אבל המסקנה ברורה - הם בוחרים דווקא את הצבעים הצבעוניים ומתוך העוני מגיעה יצירתיות גדולה.

 

תמי, בת 5

בציור של תמי אין קרקע ויש בו תחושה של חוסר יציבות. הגזע של העץ הימני מתחיל לצמוח בכיוון אחד וממשיך לכיוון אחר לגמרי. שני העצים מצביעים על ילדה עם הרבה מחשבות ודאגות. יתכן אפילו שהיא עסוקה בשאלה כיצד לפתור את הבעיות הכספיות של המשפחה.

 

אור גדול: מצד שני, יש בו הרבה אור. תמי היא ילדה עדינה, שיודעת לצייר גם פרטים קטנים. למרות מה שהיא עוברת ביומיום היא יודעת לגייס את עצמה עם הרבה מוטיבציה למשימות חדשות. יש לה בציור סימנים רבים שמראים שכבר עכשיו בגיל 5 היא בשלה לכיתה א' ויכולה להתחיל לקרוא ולכתוב.

 

הציור של תמי: עץ שמתחיל לצמוח בכיוון אחד וממשיך לכיוון אחר לגמרי
    הציור של תמי: עץ שמתחיל לצמוח בכיוון אחד וממשיך לכיוון אחר לגמרי

     

    אהוד, בן 4

    גם בציור של אהוד יש כמה נקודות של חולשה: אין דלת שתזמין להיכנס ואין חלונות שיכניסו את אור השמש הביתה פנימה. חלל הבית הפנימי ריק, ממש כמו בטן ריקה, אבל על החושך הזה מאיר אור מופלא שמפצה על זה ובגדול (הציור למעלה).

     

    אור גדול: אהוד, רק בן 4 ומצייר כמו ילדים בני 7 לפחות. הרמה הגבוהה של הציור מעידה על רמתו השכלית הגבוהה ויותר מזה – יש פה כישרון! לדמויות שאהוד מצייר יש 'שיק' ייחודי, סטייל משלו. אני לא אתפלא אם בעוד 20 שנה הוא ימצא עצמו בתחום העיצוב והאדריכלות. עד אז, אפשר לומר שעולם הדמיון בשבילו הוא מקום בטוח וטוב לברוח אליו, להמציא ולפנטז על כל מה שכרגע אי אפשר לקנות.

     

     

    הציור של ליהי: דחוס וצפוף. קווים לאורך הבית, שמסמלים מתיחות רגשית
      הציור של ליהי: דחוס וצפוף. קווים לאורך הבית, שמסמלים מתיחות רגשית

       

      ליהי, בת 5

      גם כאן אין חלונות או דלתות. זה בית שלא מזמין אותנו להיכנס אליו. לאורכו היא ציירה קווים, שלרוב מסמלים בציורי ילדים מתיחות רגשית שהם חווים בבית. הציור שלה דחוס וצפוף. הקרניים של השמש כמעט נוגעות בבית וגם אלמנטים אחרים שהיא ציירה מייצרים תחושה של דוחק.

       

      אור גדול: כמו בציורים האחרים, גם כאן בתוך החושך אפשר למצוא את האור, בתוך החולשה אפשר למצוא את הכוחות – ליהי היא ילדה אומנותית מאוד. היא אוהבת את הבמה ואת ההצגות. היא פרפקציוניסטית וכל משימה שהיא לוקחת על עצמה היא מבצעת ב-100%. הפתרון שלה לעוני הקשה הוא לגדול מהר, להיות האחראית על המצב ולהוביל את אחיה הקטנים לעתיד טוב יותר בחיים.

       

       

      שמות הילדים בכתבה בדויים.

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      תרפיסטית באמנות בגישה פסיכואנליטית (M.A), מנהלת מסלול לימודי תעודה בפענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית, מחברת "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים" ויוצרת ערכת הקלפים "מעגלי שיח". בעלת קליניקה לטיפול רגשי פסיכואנליטי למבוגרים ובני נוער.