את השבוע האחרון של נובמבר העביר שריג, 45, אצל דודתו בהרצליה, שם ישב שבעה על אביו, שנפטר בגיל 78. המוני אנשים נהרו לנחם אותו על אובדן האב, בין היתר אורחים מפתיעים, כמו שרה אנג'ל למשל. "כתבנו פעם תסריט יחד, ובשבוע שבו כל המדינה חיפשה את דנה ואותי, היא הראשונה שנתנה לנו ספה. שש שנים לא הייתי איתה בקשר ופתאום היא באה", הוא מספר.
השבעה הייתה הזדמנות עבור שריג להתאבל על האיש, שלדבריו, הוא כבר סגר איתו כמה פעמים בחייו את כל החשבונות. אביו של שריג עזב ללונדון כשבנו היה בן 19. בגיל 40 פלוס חלה בפרקינסון, ומאז היה בתהליך דעיכה איטי ומייסר.
חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
"אבא היה הרבה מאוד שנים במצב של חצי צמח, כשרק השמיעה שלו מתפקדת. בעצם, נפרדתי ממנו כבר לפני שנה. הוא חלה אז בדלקת ריאות. אספתי את שלושת האחים שלי וטסנו ללונדון לבקר אותו. בחורף הזה הוא לא שרד את דלקת הריאות".
אבל את הפרידה האמיתית שלו מאביו, אומר שריג, הוא עשה במסגרת הצילומים ל"מחוברים". "את הסצנה עם אבא שלי אי־אפשר היה לשדר, והיא בסוף לא הופיעה בסדרה. אני בעצמי לא ראיתי אותה מעולם. היא לא הייתה קורית בלי הכוח הזה של המצלמה".
אנשים בכלל לא ידעו שיש לך סיפור לא סגור עם אבא שלך.
"נכון, אבל רם נהרי, שביים את 'מסובך' ועובד איתי 20 שנה, ישב אצלי בשבעה ואמר לי: 'תשמע, כל הכתיבה שלך היא קריאה, אבא, אבא'. אני לא יודע אם זה נכון. הדבר הראשון שכתבתי על אבא שלי הוא מחזה. גם בספר שלי, 'חיים שתיים', הסיפור הראשון שלי הוא על אבא. האם אני אכתוב על אבא שלי עוד פעם? מניח שכן".
שריג הוא כוכב רוק תחת משבר תמידי של אמצע החיים, והוא גם לבוש כך: מכנסיים רחבים, כובע רחב שוליים, משקפי שמש שחורים, שרשרת עם אבן ירוקה שקנה לבת זוגו, דנה ספקטור, והיא ענדה לו אותה אחרי מות אביו. הם גרים בשכונת ביצרון בתל־אביב, ומגדלים את שלוש בנותיו ואת בתה של דנה.
גם הכתיבה שלו פרועה, סוערת, בלי מעצורים ופוליטיקלי קורקט. אבל לוקח לו זמן לכתוב. "אני קודם בורח. עושה את כל מה שצריך לעשות כדי לא לכתוב. הכל. מפורנו קיצוני דרך לרחוץ כלים. מאחר שהכתיבה שאני דורש מעצמי היא ניתוח לב פתוח בלי הרדמה, רק מזוכיסטים יעשו את זה לעצמם, בייחוד שאני אוהב סקס ושמש ואלכוהול".
אתה חושב שבגלל המחלה של אבא שלך, אתה חי בפול גז?
"יש מצב. אני בדיוק ההפך מאבא שלי. הנגטיב. אבל אתה עומד בגיל 40 מול המראה ורואה את אבא שלך, לא משנה במה בחרת. זה קשה, כואב, אבל זה ככה, וזה תופס אותך".
על המסך: רן שריג מגלם גרוש פעמיים ואב לשלוש בנות, שנשותיו לשעבר יורדות לחייו. במציאות: הוא גרוש פעמיים ואב לשלוש בנות, שכתב ומככב בסדרה "מסובך" שמבוססת על חייו. ביקשנו: מחמש נשים שעברו גירושים לראיין אותו.
מיכל טראוריג (34), עיתונאית, גרושה שש שנים, אם לבן שבע וחצי, גרה בכפר־סבא
הגרושות בסדרה מוצגות הרבה פעמים כחמוצות ומקטרות. אתה מצליח להבין אותן לפעמים? להבין למה הן ככה?
"בטח שאני מבין. קשה להיות גרושה וקשה להיות גרוש, אבל מרירות היא לא אסתטית, וכמו שלא היית מרשה לעצמך מרירות בנישואים, אתה לא יכול להרשות לעצמך אותה כגרוש. כן, יש שיברון לב וכישלון, משהו שאמור היה לעבוד ולא עבד. היה חשוב לי לא להראות תמונת אינסטגרם שתגרום לאנשים נשואים לחשוב שאני מזיין כל היום. גברים ונשים שהתגרשו, אחרי שעוברים את התקופה ההוללת, שואלים מה עכשיו. וגם אחרי שמוצאים אהבה, ממשיכים לשאול".
איך אתה מרגיש עם הריקושטים שקיבלת אחרי שהסדרה עלתה (בערוץ 10), והראיונות שבאו בעקבותיה?
"אני נהנה מאוד. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה אדישות. ידעתי שהסדרה תעורר כעס וזעם".
מה הדבר שאנשים שרואים את הסדרה חושבים עליך והוא הכי רחוק מהמציאות?
"אנשים חושבים שאני אוהב את עצמי, שאני מגלומן. המילה הזאת המצחיקה, נרקיסיסט. אני מראה את הפגמים שלי יותר מכולם וגם מקצין אותם. מצד שני, המרחק בין שנאה עצמית למגלומניה הוא כלום. מי שמכיר אותי לא יכול להגיד שאני בנאדם לא נחמד או שהלב שלי לא במקום הנכון".
ציפי דביר (44), אחראית גבייה ב"אסותא" ומאפרת, גרושה 11 שנה, אם לשתיים (23, 22), תושבת חולון
אתה לא מרגיש שיש בסדרה חשיפת יתר של חייך? לא היו קטעים בכתיבה שאמרת, את זה אני לא מכניס כי יש לי בנות שצריך לדפוק להן חשבון?
"לא. ברוב המקרים, לחצתי על הדוושה של הגז והגזמתי עד שהמציאות התרחקה מספיק. כן סיפרתי לבנות שלי ושאלתי אותן אם משהו מפריע להן. אני בנאדם שהכתיבה שלו מעוררת בכל המשפחה את התחושה שאולי צריך להרים טלפון לעורך דין".
איך נראים היום היחסים שלך עם עידית, גרושתך השנייה, אחרי "מחוברים" ו"מסובך"?
"עידית היא האישה שהכי פגעתי בה בגלגול הזה. אני מאוד גאה בה על הסולידריות, וגם בדנה. שתיהן אצילות נפש, וזה אפשרי. זה גם המון עבודה קשה והכרה באשמה ובאחריות. בכל גירושים אנשים צריכים לעשות את זה. להגיד במה פשעת ועווית ועל מה אתה אחראי. אם לא אומרים את זה, לא משתחררים. אני אמרתי את זה לעידית מלא פעמים, וגם דנה לאלכס. הסיפור שלנו הוא הוכחה שאפשר לעשות את זה.
עידית הייתה מאוד לחוצה מהסדרה, ובצדק. אני לא חושב שעשיתי עוול לאף אחד, להפך. מי ששם לב ליצירה, יודע ש'מסובך' היא בקשת סליחה".
איך התמודדת עם הביקורות כלפיך אחרי שידור הפרק הראשון?
"אני נורא נהנה מהצונאמי המטורף ומהאהבה שהסדרה מקבלת. אחרי שעבר הגל החומצי של הביקורת, נשאר לי רק ליהנות. שלושת הפרקים האחרונים הם הפרקים שאני הכי אוהב בסדרה, וזהו, אני כבר גמרתי. אני כבר בעונה השנייה. כתבתי כבר פרק אחד".
חגיתה ברוקס (43), עוסקת באימון ופיתוח כישורי חיים, גרושה שבע שנים, אם לשלושה (17, 13, עשר), תושבת עתלית
אחרי שהסדרה עלתה, קראו לך שוביניסט ומיזוגן. איך אתה מרגיש עם זה?
"כל פעם מחדש זה מכה בי כשחושבים שאני שונא נשים. אני גדלתי עם נשים. בלי נשים הייתי יודע לדבר? אני החלום הפמיניסטי, וכשהוא מתגשם מול העיניים שלכן אתן אומרות שהוא גיהינום. אני לא יכול להיות שונא נשים. אני מגדל ארבע בנות, זה לא בקידוד של התוכנה. אם כבר, אני יכול לשנוא גברים על מה שהם מעוללים יום־יום לילדות שלי".
מה הסוד בעיניך לזוגיות ארוכת טווח?
"גבר חייב לאהוב אישה סנטימטר יותר ממה שהיא אוהבת אותו. אחרת, בום, נגמר. זה צריך להיות הגבר של חייך, אבל הוא צריך להתרסק עלייך. קשה למצוא את זה, אבל זה מה שמחזיק זוגות שחיים יחד הרבה זמן. כי בגברים יש משהו סדיסטי קצת. חולשה מפעילה אצלנו בוז".
האם אתה מרגיש שנכשלת בחיים הזוגיים שלך, ולמה נראה שאתה לוקח את כל האחריות לכישלון עליך?
"אני לא לוקח את כל האחריות עליי. מה זה נכשלתי? עשיתי טעויות. אני לא יודע אם יש מישהו שבגיל מוקדם בוחר עם פינצטה של זהב, ויוצא לו בול, בלי לטעות בדרך".
כל השאלות (הקשות) שרן שריג נשאל, וכל התשובות הכנות, בגיליון "לאשה החדש" - השבוע בדוכנים
