מאי עוואבדי (8) מנצרת: אוהבת לקשט את הבית לכבוד כריסמס

בזמן שאנחנו מכינים את השמן והנרות, אצל מאי בבית שבנצרת כבר שבועיים הכל מנצנץ, מואר ומוכן לחגיגות עיד אל מילאד. ביקרנו אותה וגילינו מה החלומות שלה

הילה יגאל-איזון

|

21.12.16 | 13:11

איך אפשר חג בלי מתנות?

  (צילום: שרון צור)
  (צילום: שרון צור)
  (צילום: שרון צור)
  (צילום: שרון צור)

בכל שנה בעיד אל מילאד (חג המולד) אנחנו הולכים לכנסיה, שומעים תפילות ושרים שירים. אנחנו מקשטים את הבית וגם מבקרים בעץ הכריסמס הגדול שבמרכז העיר. הכי אני אוהבת בחג לבקר את המשפחה והחברים, לשחק עם החברות – הבנות דודות שלי ולקשט את הבית. אחותי ואני מתכוננות לקונצרט של עמותת פוליפוני, שבו ננגן בחג.

 

המשפחה שלי

----------------

אני: מאי עואבדי, בת 8, בכיתה ג'.

 

אמא: מנאל עוואבדי. אמא היא הבת הכי קטנה מבין 8 אחים ואחיות והיא מורה לגיאוגרפיה.

 

אבא: יוסוף עוואבדי. אבא הוא הבן הכי קטן מבין 6 אחים ואחיות והוא מורה למתמטיקה ופיזיקה.

 

אחים ואחיות: נָדַא בת 16, מנגנת על צ'לו. סָרי בן 13 והוא אוהב ספורט וכדורגל.

 

משמעות השם שלי: מאי בערבית זה מי זהב.

 

המטלות שלי בבית: ללמוד, לנגן ולהביא דברים להורים אם הם מבקשים.

 


 

הבית שלי

-----------

הישוב: נצרת. אני אוהבת לגור בנצרת כי כל המשפחה שלי קרובה אלי.

 

הבית: בית גדול, שבו בקומה מתחתנו גרים סבא וסבתא שלי ולידנו אח של אבא שלי והמשפחה שלו.

 

החדר: אני וסרי אחי באותו חדר.

 

"הכי אני אוהבת בחג המולד לקשט את הבית ולבקר קרובי משפחה וחברים ולשחק עם החברות"
מאי עוואבדי

 

  

בית הספר שלי

------------------

בית ספר נזירות סנט ג'וזף. זה בית ספר של הכנסיה. אבא שלי מלמד בבית הספר שלי וזה כיף, כי בסוף היום אני יכולה ללכת לאבא ולקחת כסף לקיוסק.

 

מה מיוחד בביה"ס שלי? בית הספר שלי הוא בית ספר של הכנסיה והמורות הן נזירות. יש דלת למנזר שלהן ואפשר לעבור. המנהלת שלנו, סן מנאר היא נזירה והיא מסתובבת בבית ספר ומסבירה לכולם מה לעשות.

 

המקצוע שאני הכי אוהבת: לשחק עם החברות, אבל אם צריך לבחור אז אומנות, כי אני אוהבת לצייר ולצבוע וכל פעם לומדים טכניקה חדשה. וגם אנגלית.

 

המורה האהובה עלי: המורה לאומנות, כי היא נותנת לנו לעשות מה שאנחנו רוצים.

 

מה הכי חשוב שיהיה במורים? שלא יצעקו, כי אם צועקים אני עצובה. זה לא נעים לי.

 

אוהבת ללמוד? כן.

 

איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם היו מעבירים את השיעורים יותר כמו משחקים, כי אני אוהבת לשחק. אני אוהבת גם שמשתמשים במחשב ללימודים, עם תוכנות של משחקים – שאם יש תשובה נכונה התוכנה אומרת "את נהדרת!"

 

שיעורי בית: אין הרבה. בדרך כלל אני מכינה לבד ולפעמים אמא עוזרת לי.

 


 

הזמן הפרטי שלי

-------------------

אחר הצהרים: משחקת בבית לבד או עם אח שלי ולפעמים אני מזמינה חברות.

 

הכי אוהבת לעשות בעולם: לבקר חברות. אנחנו משחקות, אוכלות יחד, רוקדות, צופות בסרטים.

 

מאכל אהוב: כוסא-וורק דוואלי – עלי גפן ממולאים וקישואים ממולאים, עם בשר ואורז. זה מאכל מסורתי שלנו.

 

מסכים: אני צופה הרבה בסרטונים ביו-טיוב במחשב.

 

הכי אוהבת לעשות עם אמא: לשחק קלפים.

 


 

הכי אוהבת לעשות עם אבא: ללכת לטייל, לקנות דברים.

 

הכי אוהבת לעשות עם האחים: עם נדה אני אוהבת לנגן ביחד ועם סרי אני אוהבת לשחק.

 

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר מחנכים, כדי שנלמד ונדע ולהבדיל בין נכון ללא נכון.

 

החבר/ה הכי טוב: שָדא מהכיתה שלי, שגרה בכפר קאסל, כי אני כל הזמן איתה ואנחנו משחקות כל ההפסקות. היא מבינה אותי ויודעת מה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת והיא איתי מגיל 5.

 

החלום שלי: אני רוצה להיות ברבי בבית ברביות ויהיו לי שלוש אחיות וכלב וחתול וסוס. זה בית מופלא שיהיו בו דברים קסומים. למשל, אני מדביקה על הרצפה מדבקה שמצויר עליה משהו ואז המשהו שמצויר עליה הופך פתאום להיות אמיתי: ארון, טלוויזיה, מקרר. כשפותחים את המקרר נכנסים ועוברים לעולם אחר. יש גם מעלית בפנים, שמגיעים איתה מתוך המקרר לארון שכולו מלא בשלג. יש בבית גם תמונה של כלב. שכשלוחצים על הראש שלו – כל הבית הופך להיות מקושט ליום הולדת ויש גם ברביקיו, שפותחים אותו ואז פתאום יש שם המבורגר וסוגרים ופותחים ופתאום יש ספגטי. פשוט סוגרים ופותחים ולא צריך לחכות לאוכל ולהכין אותו. בגלל זה קוראים לזה בית חלומות.

 


 

כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: שיהיה לי מהיד לייזר וגם לעוף – כי אני אוהבת לעוף. הייתי רוצה לעוף לחלל ולהיות יכולה לנשום שם בלי חליפה ולטייל בין הכוכבים.

 

כשאהיה גדולה: אני רוצה לבקר חברות ולנסוע לטיולים ולנסיעות ולגור בעיר שבה אני מגיעה להכל בהליכה ברגל ולהיות רופאת ילדים, כי אני אוהבת ילדים.

 

מתי כועסים עלי? כשאני מתנהגת לא יפה. למשל, כשאני לא מקשיבה למה שאומרים לי בקשר לעבודות בית ונגינה, כשהחדר שלי מבולגן וכשאני לא רוצה ללכת לישון.

 

הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשטסנו לכרתים, כי נהניתי לשחות בבריכות ולאכול.

 

חוגים: אני מנגנת בכינור בעמותת פוליפוני. הם מאפשרים לי ללמוד בחינם ובזכותם אני יודעת לנגן. הם גם נתנו לי כינור בהשאלה. אני אוהבת גם לשמוע קונצרטים באולם שלהם והולכת עם ההורים.

 

לגדול או להישאר ילדה לנצח? לגדול, כי אני אוכל לעשות מה שאני רוצה ולהישאר בבית עם הילדים שלי.

 

ההמלצה שלי לספר: לילה אל חמרא – כיפה אדומה – כי הסיפור מאוד יפה ואני אוהבת את הקשר שלה עם סבתא שלה והזאב בכלל לא אכל אותה, אלא החביא אותה.

 

טקס שינה: אבא שוכב לידי ואנחנו מתחבקים, עד שהיא נרדמת.

 

  • תודה לעמותת פוליפוני על סיוע בהכנת הכתבה. העמותה מקדמת חינוך למוסיקה קלאסית, במטרה לקרב בין יהודים לערבים דרך הצלילים ונותנת לאלפי ילדים בארץ, ממגזרים שונים, הזדמנות ללמוד נגינה. 

 

* * * * * * * * * *

 

מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?

 

ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.

 

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

עוד בסדרה: קיראו על בניה גפן בן ה-7, שמשפחתו ממפוני גוש קטיף (לקריאה לחצו על התמונה):

 

בניה גפן, בן 7, מספר על החלומות שלו (צילום: ישראל יוסף)
בניה גפן, בן 7, מספר על החלומות שלו (צילום: ישראל יוסף)

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד