אליאנה תדהר: "יש לי עוד מה ללמוד, אבל אני שחקנית טובה"

אליאנה תדהר נולדה לפני 24 שנים לאבא יאיר, יליד ישראל, ואמא אאידה, ילידת ברית־המועצות לשעבר, שמנהלים ביחד מכון יופי. יש לה שלושה אחים גדולים מנישואיו הקודמים של אביה ואחות גדולה מנישואיה הקודמים של אמה.

בנעוריה ניגשה לעשרות אודישנים ונענתה בשלילה, עד שבגיל 18 לוהקה לסדרת ערוץ הילדים "החולמים" שדשדשה בריטיינג. בהמשך כיכבה ב"גאליס", שזכתה להצלחה עצומה.

את שירותה הצבאי עשתה בלהקת חיל החינוך, ובמקביל, צברה הקריירה שלה תאוצה: בין היתר הופיעה בפסטיגלים, דיבבה סרטים, זכתה ארבע פעמים בתואר "שחקנית השנה" בטקס נבחרי הילדים וגם בפסטיגל זכתה במקום הראשון ארבע פעמים ברציפות.

אליאנה תדהר. "אני לא מגדירה את עצמי כוכבת ילדים, אלא שחקנית שיכולה לעשות הכל"(צילום: דניאל קמינסקי)

רגע לפני שאליאנה נשאבת למפעל התובעני הידוע בשמו "חנוכה", הכתבת יפעת מנהדרט פנתה טלפונית לכוכבי הילדים השונים וביקשה מהם להפנות שאלות לאליאנה. הם נרתמו למשימה בשמחה, ויפעת הגיעה למפגש מצוידת בשפע שאלות של אנשים שיודעים על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מופעי החג.  

מיכל (הקטנה) ויצמן שואלת:

את זוכרת את הרגע שבו הבנת שאת כוכבת ילדים?

אליאנה עונה: "לא ממש היה לי רגע כזה, אבל אני כן זוכרת את ההיסטריה שהייתה סביב הפרמיירה השנייה של הסדרה 'גאליס'. איך קהל עצום של ילדים צרח את השם שלי. אז בעצם התחיל הפרסום, שרק הלך והתעצם".

מיכל (הקטנה) ויצמן ומיכל ינאי(צילום: טל שחר)

תמיד רצית להיות כוכבת ילדים?

"מעולם לא כיוונתי להיות כוכבת ילדים. יותר מזה: לא כיוונתי להיות כוכבת. בגלל זה עד היום קשה לי עם הפרסום. נמשכתי תמיד לעשייה, לא לתהילה. רציתי לשיר, לשחק, להיות על במה. בתור ילדה הייתי עושה להורים הופעות, והם רשמו אותי לחוגים. בכיתה ה' התחלתי להופיע ב'השכנים של צי'ץ', בהמשך עברתי ל'צופי תל־אביב' ובמקביל ניגשתי לאודישנים.

"בגיל 18 התקבלתי לתפקיד הראשון שלי בסדרה 'החולמים' של ערוץ הילדים, שהפכה בהמשך ל'גאליס'. בזכותה פרצתי. רק שבאותה מידה יכולתי להתקבל למשהו אחר לגמרי. בגיל 17, לדוגמה, עשיתי אודישן לתפקיד צעירה שנאנסת בסרט קולנוע שלא ממש הצליח. אם הייתי מתקבלת אליו ואם הסרט היה מצליח, הייתי יכולה להיות היום במקום אחר לגמרי, עם תדמית שונה לחלוטין".

מה החלק הכי קשה בלהיות כוכבת ילדים?

"הסרטונים. היו תקופות שהטלפון שלי היה מפוצץ בהודעות מאנשים שביקשו שאשלח ברכה מצולמת לילד. הייתי מוצאת לזה שעה אחת ביום ומצלמת את הסרטונים האלה במכה. היום זה כבר קורה פחות כי זה נחשב פחות טרנדי, אבל לפעמים אני עדיין נקלעת למצבים לא נעימים. הייתי, למשל, בחתונה של חברה, שתיתי כוס יין, רקדתי, ואז פתאום איזו אישה שאני לא מכירה החזיקה לי את היד ואמרה: 'את חייבת לצלם לבת שלי ברכה'. אז זהו, שלא. אני לא באמת חייבת. למעשה: אני ממש ממש לא חייבת. אם תצליחי לבקש בנימוס, אז אולי אני אשמח לעשות את זה בשבילך".

בקיצור, את לא יכולה להתנתק מהתפקיד.

"בדיוק. במקצוע כמו שלי, אי־אפשר להוריד את המדים ולצאת מהתפקיד. אנשים מזהים אותי וחושבים שאני הרכוש שלהם. הייתי פעם במטוס ומישהי תפסה לי בחוזקה את הכתפיים, סובבה אותי לעבר הבת שלה ואמרה לה: 'תראי מי פה?' אני לעולם לא אתרגל לזה שאנשים מצלמים אותי בלי רשות או נוגעים בי כאילו אני בובה".

מיכל ינאי רוצה לדעת:

מי האדם שאת הכי סומכת עליו ומשתפת אותו בהתלבטויות אישיות ומקצועיות?

"אחותי דינה. יש לי שלושה אחים מנישואים קודמים של אבי, ואחות אחת מנישואים קודמים של אמי. דינה בת 44, נשואה ואמא לשני ילדים. היא למדה טיפול במכון אדלר, אז הרווחתי גם אחות וגם קואוצ'רית במחיר אחד. בתחילת הקשר שלנו היא כבר הייתה בוגרת בעוד שאני הייתי ילדה, אבל בשנים האחרונות שתינו נמצאות סוף־סוף באותו התפר".

יובל "המבולבל" שם טוב (עם ששת ילדיו)(צילום: זוהר שטרית)

יובל (המבולבל) שם טוב תוהה:

האם את מודעת לכוח ולהשפעה שיש לך על ילדים ובני נוער, ואיך את משתמשת בו כדי להשפיע לטובה?

"דווקא בגלל שאני מודעת לכוח, אני משתדלת לא להשתמש בו הרבה. מעולם לא היה לי אופי של דעתנית שרוצה להוביל אחריה את ההמון. גם לפני שהתפרסמתי, כשהייתי מדריכה בצופים, לא ניסיתי לכפות את דעתי. אני יכולה לשבת היום סביב שולחן שבו ייערך דיון, וגם אם לא אסכים עם הדעות, אפילו אם אחשוב שכולם סתומים, אני לא אגיב. אלא אם כן ייאמר שם משהו שממש ירעיד את עולמי.

"אני חושבת שעצם היותי אדם לא רע בסך הכל, יחד עם הדמויות הערכיות שאני מגלמת, מהווים השראה. מצד שני, אם יציעו לי, למשל, לגלם משהו שקשור לסמים או למיניות, והתפקיד יעניין אותי, אני אסכים.

אני בטח לא אחשוב על איך הדמות תשפיע על הילדים שמעריצים אותי. אני סומכת על ההורים שלהם וחושבת שזה התפקיד שלהם ולא שלי. מעולם לא הייתי בסיטואציות שבהן אני צריכה למנוע מעצמי דברים. אני יושבת עם חברים ושותה בירה. בדרך כלל כוס אחת מספיקה לי".

חני נחמיאס מתעניינת:

מי מכוכבי הילדים שעליהם גדלת מעורר בך השראה?

"נו, מה? היא רוצה שאני אגיד אותה?" היא צוחקת. "אבל האמת היא שגדלתי עליה. מי לא ראה את 'החדר של חני'? אהבתי מאוד גם את ציפי שביט ואת מיכל ינאי. זה מצחיק כי אני ומיכל משחקות עכשיו ביחד בפסטיגל, ואני כל הזמן אומרת לה שגדלתי עליה. לפני כמה חודשים, עוד לפני שהכרנו, התראיינו יחד בגיא פינס והיא סיפרה על פרויקט שהיא הופיעה בו. אמרתי לה: 'הייתי אז בת ארבע', והיא אמרה בצחוק: 'אוקיי, הריאיון הזה הסתיים'".

האמנת שתשחקי פעם ליד הכוכבים שגדלת עליהם?

"אם בתור ילדה הייתי יודעת שציפי שביט תשאל אותי עוד כמה שנים שאלה בריאיון, זה בהחלט היה קטע. מצד שני, אף פעם לא הייתה לי הערצה לכוכבים. אני זוכרת שבתור ילדה, אמא שלי לקחה אותי למחזמר 'מסביב לעולם ב־80 יום'. בסוף המופע, בזמן שכל הילדו רצו אל מאחורי הקלעים כדי לפגוש את השחקנים, אני נשארתי לשבת על הכיסא כולי נפעמת. דמיינתי את עצמי מופיעה עם השחקנים על הבמה. לא הייתה לי משיכה אליהם, הייתה לי משיכה למה שהם עושים".

את חוששת שלא יתייחסו אלייך כאל שחקנית רצינית משום שאת כוכבת ילדים שמעולם לא למדה משחק?

"אני לא מגדירה את עצמי כוכבת ילדים, אלא שחקנית שיכולה לעשות הכל. נכון, ההשכלה שלי במשחק היא בעיקר מהחיים, אבל בינתיים אני מאוד נהנית מזה. במקום ללמוד שלוש שנים בבית ספר למשחק, אני מעדיפה לצבור כלים בשיטות פחות קונבנציונליות: לקחת מורה פרטי, לעשות איזה קורס, ללמוד שיטה בחו"ל. אני לא מאמינה בשיטה של לקמט את כל הבן אדם שאני היום ולייצור משהו חדש. יש לי עוד מה ללמוד, אבל בסך הכל אני חושבת שאני שחקנית טובה".

• מי שאלה אותה על הנשיקה הראשונה ועל הדייט הראשון עם לי בירן?
• על מה אליאנה העדיפה לא לענות?
• מהו החלום הגדול ביותר שלה?
  

התשובות (הכנות והישירות) לשאלות של רוני דלומי, ציפי שביט, עודד מנשה, טל מוסרי ועוד - בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים 

(צילום: דניאל קמינסקי)