הבית של משפחת ברגיל, בקצהו של מצוק המשקיף על הכנרת, מבטא היטב את החזון המוצהר, החדש, של קיבוץ מבוא חמה: שילוב של זיקה עמוקה לנוף המרהיב וחיפוש אחר ביטוי אינדיבידואלי ואותנטי. במשך שנים התמודדו חברי הקיבוץ עם תנאי מזג האוויר הקיצוניים והריחוק הגיאוגרפי שלהם, והתפרנסו בעיקר מחקלאות ומניהול המרחצאות בחמת גדר.
בשנים האחרונות עבר הקיבוץ הפרטה גמורה, ועכשיו הוא מגדיר את עצמו כ"קהילה בנוף". בצדו הצפוני, בניתוק מהחלק הוותיק, נבנתה שכונת הרחבה. היא מוגדרת באתר הקיבוץ כענף מענפי המשק, ונועדה "להצעיר את היישוב מתוך חזון של קהילה איכותית, השואפת למצוינות בחינוך ולאיכות חיים גבוהה".
בעלי הבית, נעה וינון ברגיל, הגיעו לקיבוץ שבו גדל ינון כי רצו להיות קרובים למשפחה. נעה, בת קיבוץ יגור, היא אחות מוסמכת ומטפלת ברפואה סינית, ינון טייס ויש להם שני ילדים קטנים. לפני שחזרו לקיבוץ הם חיו ביבנאל, שם התגבשה קהילה שוחרת סביבה. נעה התעמקה בנושאים אקולוגיים ופרמקלצ'ר (חקלאות בת קיימא), וכך הם התוודעו לרעיון של בנייה ירוקה.
מבנה הבית מושך תשומת לב: הוא מאוד שונה הן מבתי הקיבוץ הוותיקים, הטיפוסיים והצנועים, והן מהבתים החדשים בהרחבה, שנראים תמיד דומים מדי. חזותו משדרת פשטות ומקומיות שורשית, ששואבת אמנם את השראתה מאדריכלות מדברית מקסיקנית, או אפילו מצרית, אך בסופו של דבר משתלבת היטב בנוף מורדות הגולן.
הבית חד קומתי, גודלו 180 מטרים רבועים והוא נבנה על מגרש גדול יחסית הפונה לנוף פתוח, ולכן התכנון שלו נדיב למדי מבחינת הפריסה בשטח. צורתו כשל האות ח', והמרפסת הפונה לנוף הכנרת מהווה מעין מרכז שאליו פונים חללי הבית. הסלון המרווח משקיף לכיוון מערב, חדרי השינה ממוקמים בצפון הבית ובתווך אזור מטבח גדול.
גובה התקרות אינו אחיד: בסלון ובהול הפנימי שממנו נכנסים לחדרי השינה הן גבוהות יותר, מה שמייצר תחושה של התפתחות אורגנית של המבנה, ומאפשר חדירת אוויר מצנן בקיץ, ואור שמש בחורף.
השלד אמנם סטנדרטי, ומורכב מיסודות, קורות ועמודים מבטון מזוין – אך עובי הקירות הוא 30-40 סנטימטרים (לעומת 20 בבית רגיל), והם נוצקו באתר מחומר שקרוי המפ ומקורו בצמח הקנאבוס, המיובא מצרפת כסיבים ומעורבב עם אדמה. הבנייה בבוץ מעניקה לקירות איכות טבעית, והם מבודדים מפני שינויי טמפרטורה ורעש בצורה מוצלחת במיוחד.
קירות הבית מחופים מבחוץ בטיח סיד ומבפנים בטיח אדמה. קונסטרוקציית הגג עשויה מפרופילי מתכת גלויים ועליהם לוחות עץ בגמר טבעי, שכוסו בחומר מבודד (קלקר, בט קל ויריעות ביטומניות). על הרצפה אריחי גרניט-פורצלן פשוטים, אפורים במרבית שטחי הבית ובחדרי הרחצה עם עיטור שמזכיר את הבלטות הישנות בבתים של פעם.
בסלון פוגשים האריחים התעשייתיים שביל של לוחות אבן בזלת טבעית, שמחבר את חלל המגורים עם החוץ. בחדרי הרחצה והשירותים נעשה שימוש בטיח טדלקט כתחליף לאריחי קרמיקה. כל הדלתות משומשות (מהחנות של טוני אשקר בוואדי ניסנס), ועברו ניקוי והתאמה לפתחים של הבית. החלונות חדשים, ועשויים מעץ בגמר טבעי.
את המבנה תיכנן האדריכל כפיר וקס, שאף הוא מתגורר בקיבוץ ובונה בו בימים אלה בית מעץ ובוץ, במו ידיו. כפיר מסביר שהבנייה בבוץ היא אחד הפנים של הבנייה הירוקה: "הבוץ הוא חומר טבעי, הייצור שלו פחות פוגע בסביבה, ומצד שני, עם תום השימוש בבית, החומר יכול חזור לטבע". לדבריו, התרומה של הבניה בבוץ היא תרמית ואקוסטית, והעובדה שהקיר נושם מוסיפה איכות שאי אפשר להגיע אליה עם חומרים מתועשים. וקס מוסיף, שבבנייה המתועשת יש חומרים נדיפים (VOC), שמזיקים לבריאות.
מעצבת הפנים של הבית היא מרב זהר, שהייתה מעורבת משלב די מוקדם בתכנון ובבחירת חומרי הגמר. זהר התייחסה לנוף הנשקף מהחלונות כאל מרכיב קריטי: "היה לי ברור שאני צריכה לעשות מקסימום ומינימום כדי לא לקחת את הכינרת מהבית, לא לקחת את הפואנטה מהנוף".
זהר כיוונה את בני הזוג לשימוש בצבעוניות רבה יחסית, שמאזנת את הגוונים הקרים של הקירות, הרצפה והנוף. יחד איתם היא בחרה רהיטים פשוטים, בעיקר משומשים, שנקנו בחנויות יד שנייה (רשימה בסוף הכתבה). בשיתוף פעולה רעיוני ומעשי יצרו השלושה מגוון אלתורים, שנותנים תחושה של בית דינמי, ספוג בחדוות יצירה. דוגמה בולטת מהווה המטבח הפתוח, לב הבית, שבו ארונות תחתונים העשויים מפח מגולוון ומזכירים קצת ריהוט משרדי של פעם, לצדם ארון קיר עשוי עץ סנדוויץ' בגמר טבעי, ואת המדפים התלויים על הקיר בנה בעל הבית ממשטחי העמסה ישנים.
שולחן האוכל מורכב מרגל של מכונת תפירה ישנה ומשטח עץ, וסביבו כיסאות נערמים ישנים, מפלסטיק בצבעים שונים. גם בשאר חלקי הבית בולטים רהיטים שלוקטו ושופצו, או הותאמו לשימוש שונה.
לדברי האדריכל, תהליך הבנייה של כל בית מזכיר לו את ילדותו במושבה אבן יהודה, כשהילדים היו בונים "מחנה" (במלעיל) בחורשה. הוא לוקח על עצמו את התכנון, ומבחינתו המצב האידיאלי הוא שדיירי הבית בוחרים חומרים ומרהטים.
הבית במבוא חמה לא מציע אדריכלות גבוהה או יומרנית, ואין בו מותגים משום סוג. אך יש בו משהו מרגש במיוחד, משום שברור לגמרי שכל הנוגעים בדבר התייחסו לפרויקט בכובד ראש ונהנו מהתהליך, מליקוט הרעיונות ומהיצירה. כל מי שלקח חלק במלאכת הבנייה לא התייחס לבחירות האסתטיות כסופיות, ואפילו בעלי הבית לא מצהירים שיישארו בו לנצח. הכל זורם.
- מפקח: אסי מני
- קבלן: רפיק פחר אלדין
- תכנון קונסטרוקציה -מרי חדד, ח.מ. הנדסה
- בנייה בחומרים טבעיים, יציקות המפ וטייחי סיד ואדמה: בוץ חומרים טבעיים
- דלתות פנים: טוני אשקר
- שיפוץ ושיחזור דלתות: שי לעץ
- חלונות מרווין: חלון ירוק
- מטבח פח: מדפי לה גווארדיה
- מטבח סנדוויץ': ארז, נגר בכפר
- גופי תאורה: טרנדלייט
- ריצוף בזלת: אבן בראשית
- ריצוף דקורטיבי: רצף, נגב, זהבי
- וילונות: קרן נחושתן, סטודיו לוקה
- רהיטים: עינב רייז, ילדותי השנייה (הכורסאות בסלון), מפעם פעם (כסאות שולחן האוכל)
- שולחנות סלון וחדר משפחה: דידי מוצרי סיני
- שטיח בסלון: מרבדים
גם כאן שביל אבנים ונוף נפלא, אבל התקציב והגישה שונים לגמרי: לחצו על התמונה לכתבה המלאה
