הרשת גועשת בעקבות הפוסט של חברת הכנסת מרב מיכאלי (המחנה הציוני), המוחה על עיכובה של שקד חסון, העוזרת הפרלמנטרית שלה, בכניסה למשכן הכנסת, בשל הופעה שהוגדרה כ"לא צנועה". הח"כית הנמרצת ניסתה באופן לא מפתיע לגרוף הון פוליטי קטן, תוך שהיא מסכמת את האירוע כפוגעני כלפי נשים, אולם עם כל הערכתי למיכאלי ולתרומתה למפעל הפמיניסטי, המקרה הזה הוא מהומה על מאומה, בטח בכל הנוגע לנושא המגדרי. רק לאחרונה העיר ראש הממשלה לשר הרווחה חיים כץ על חולצת פולו לא הולמת שלבש לאחת מישיבות הממשלה, וזה האחרון מיהר להחליפה, ולא נרשמה שום מחאה נשית או גברית בעניין.
קוד לבוש אינו עניין מגדרי, אלא תרבותי, ומן הראוי שנציגי הציבור, על מכלול יועציהם, באי כוחם ועוזריהם העובדים במשכן הכנסת, יוכפפו לכללים המגבילים את מלבושיהם לכדי מראה מכובד. לא אופנתי, לא מגניב, אפילו צנוע זו לא המילה – אלא כזה המכבד את כלל הציבור שבשמו ולמענו הם פועלים.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- איך השתנתה מריה קארי מאז הניינטיז?
- המעצבת המבטיחה של סינגפור יוצרת בכלל בישראל
- את מי פגשנו על השטיח האדום הכי אופנתי בבריטניה?
בניגוד למה שמיכאלי טוענת, שאלת הלבוש של חסון אינה נוגעת לאופנה ("הבדיקה האופנתית בכניסה", כפי שכתבה בפוסט), או לצניעות ("משמרות צניעות", כפי שהציעה בכינוי אחר באותו פוסט), כי אם מעלה אל סדר היום שאלה שולית כביכול במדינה כשלנו: כיצד ראוי להתלבש בבית הנבחרים, ומהו לבוש שאינו ראוי לנבחרי ציבור ונותני שירות לציבור?
באמצעות קוד הלבוש מנסחים מוסדות ציבוריים בעולם את כללי התרבות, הנימוס והשפה שלהם, מתוך הבנה שכאשר אדם נראה מכובד, הוא מעביר מסר של כבוד. כבוד למקום העבודה, כבוד לבאים בשערי המשכן, וכבוד לכלל הציבור שאותו הוא מייצג או משרת. ניסוח קוד כזה מסייע לסמן את גבולות הגזרה המטושטשים במיוחד בישראל.
זה אינו ויכוח על טעם (למרות שאני מתאפקת בקושי לומר מה דעתי בכל הנוגע לטעמה של חסון), כי אם הזדמנות להבין עד כמה קוד כזה נחוץ דווקא במקום כמו ישראל. מדינה שבה תרבות הלבוש מתחילה ונגמרת במשפט, "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח". מדינה שמיסדה באופן פורמלי את הלבוש הלא פורמלי כשיקוף של הסחבקיות, הפמיליאריות, הדוגריות והחפיפניקיות, על כל הרעות החולות המשתמעות מכך בהתנהלותם של נבחרי ציבור.
קוד הלבוש בכנסת ממש לא אמור להפלות נשים (מעבר למה שעצם קיומה של מלתחה נשית מגוונת יותר מפלה אותן מלכתחילה), כי אם לסייע לנשים וגברים העוסקים במלאכה הציבורית לברור את מלבושיהם, ממש כפי שמצופה מהם לברור את מילותיהם בתקשורת, או את מעשיהם במסגרת תפקידם. קוד הלבוש אומנם אינו יכול לכבס את השפה הנלוזה בה הם משתמשים בין כותלי המשכן, או את השחיתויות וההתנהגויות הבלתי ראויות שנחשפות חדשות לבקרים, אבל אם יש בו ולו במעט לגרום לנבחרי הציבור להכיר במכובדות המוסד ולהתאים את עצמם אליו – דיינו.
- הכותבת היא מומחית לייף סטייל, ובעלת אתר pikacherry.com
______________________________________________________
ואיזה הפתעות מכין המעצב שהפך את מירי רגב לאייקון אופנה?
